עין יצחק חלק א קסח

להך דינא דשהה עם אשתו דכופין לגרשה ומשמע דאף בחו"ל ג"כ הדין כן. וכן הוא שיטת רוב פוסקים ודחו להשיטה דס"ל לחלק בין חו"ל לא"י בזה וכמש"כ בארוכה הרא"ש והיש"ש וש"פ והנימוקי יוסף והמרדכי שם וכמש"כ הנו"ב שם דרוב פוסקים רוב בנין ורוב מנין ס"ל דזה נוהג אף בחו"ל ע"כ כיון דכללא הוא בידינו דקיי"ל כהרוב ואחרי רבים להטות באיסורים ואף בד"נ לכן כש"כ במקום מצוה רבה דפו"ר דאף במקום ספק מצוה רבה שרינן לאיסור קל כמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ג' ע"ש ובוודאי במקום דיש רוב גמור של הפוסקים הנ"ל דמוטל חיוב להשתדל להתיר לו אשה אחרת כדי שיקיים פו"ר

ו) וכן העלה בתשובת מעיל צדקה סי' ל"ד דהעיקר לדינא כשיטת רוב פוסקים דאף בחו"ל נוהג זה וגם דחה למה שכתב הרמ"א באה"ע סי' א' סעי' ג' בשם הריב"ש דלא נהגו לכוף לגרשה אע"פ שלא קיים פו"ר כו'. אלא ע"פ דין החיוב לכוף למבטלים מצות פו"ר וגם העלה דע"פ דין יש להתיר לו לישא אשה אחרת בשהה עשר שנים. אך אין נוהגין כן מחמת שאנו דרים בין האומות ויש בזה חששות ע"כ לא שמענו שיעשה כזה עכ"ל אלמא דלפמש"כ המעיל צדקה אין ראי' ממה שלא שמענו להתיר לישא אשה אחרת בשהה עשר שנים דאין זה מפני חשש איסור וכמש"כ הנו"ב דבאמת וודאי אין בזה חשש איסור ואדרבה מצווה הבעל להשתדל בכל האפשריות לקיים מצות פו"ר אלא הא דלא שמענו בזה הטעם הוא כמש"כ המעיל צדקה מחמת שאנו דרים בין האומות א"כ היכא שיעשו זה ע"פ רשיון הממשלה וודאי דהחיוב להתיר לו לישא אחרת וכן ראיתי להגר"א זצ"ל בביאורו לאה"ע סי' א' ס"ק י' שהביא שם לדברי המרדכי פ"ו דיבמות שכתב דלא נהגו לכוף בזה ודחה שם כל דבריו. והא דספ"ג דב"ב קאי שם באותן שקיימו פו"ר וכמש"כ התוס' שם וגם דכ"ז הוא בגזירת המלכות דוקא ע"ש בביאור הגר"א זצ"ל

ז) נחזור לענינינו דדברי הנו"ב הנ"ל שכתב דלכן לא נהגו להתיר לישא אשה אחרת בשהה עשר שנים לפי שחששו לשיטת קצת פוסקים דס"ל דזה אינו נוהג בחו"ל דדבריו צ"ע דהא אזלינן בתר רובא ואף דלא נהגו לכוף בזה כמש"כ הרמ"א בסי' א' והריב"ש והמרדכי הנ"ל. עכ"ז מי שנגע יראת ה' בלבו וירצה לקיים מצות פו"ר בוודאי מצוה לעזור לו וכמש"כ המעיל צדקה כנ"ל ואפשר לומר בסברת הנו"ב הנ"ל ע"פ מש"כ הסדרי טהרה בסי' קפ"ז ס"ק ט"ו דאף דהתוס' כתובות (דף ט') כתבו דמיעוטא לא נצטרף לס"ס משום דמיעוטא כמאן דליתא דמי. מ"מ הא התוס' בנדה (דף י"ח) ד"ה שליא כו' כתבו דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וה"ה בכל ס"ס דאף דבספק א' הוי מיעוטא עכ"ז כיון דבספק השני ה"ל ספק השקול אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וה"ל רובא וכ"כ הפנ"י לכתובות (דף ט') ובקונטרס אחרון שם על תוס' ד"ה ואבע"א כו' דכמו דס"ל לר"ת בבכורות (דף כ') דקיי"ל כרשב"ג דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולא אמרינן דמיעוט כמאן דליתא דה"ה דאמרינן סמוך מיעוט לפלגא ע"ש

ח) ולפ"ז י"ל דשפיר כתב הנו"ב דלכן לא נהגו להתיר למי ששהה עשר שנים דחשו למיעוט דס"ל דבחו"ל אינו נוהג זה. והטעם דהא כבר נתבאר דפליגי הראשונים אי שייך חדר"ג במקום מצוה או לא והא דכתב הרמ"א והד"מ להתיר בזה היינו משום דספק פלוגתא בדרבנן להקל וכמש"כ הד"מ והב"ש שם. ע"כ כיון דיש מיעוט פוסקים דס"ל דזה אינו נוהג בחו"ל א"כ אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא היינו לספק פלוגתא דפליגי אי שייך חדר"ג במקום מצוה ג"כ וכיון דס"ל להרבה פוסקים דאף במקום מצוה תיקן ר"ג לגזירתו ע"כ הוי רוב פוסקים דס"ל עכ"פ דאין להתיר לו לישא אחרת וע"כ אף דנימא דחדר"ג לא הוי רק ככל תקנות דרבנן עכ"ז הא ג"כ בדרבנן אמרינן דהיכא דאיכא רוב קיי"ל להחמיר ודוקא בספק השקול אמרינן להקל וכמבואר בעירובין (דף ס"ד) דאמרו ש"מ הולכין אחר רוב דרכים ועיין במל"מ פ"ד הלכות בכורות דהעלה דאף בס"ס מחמרינן בדרבנן ולכן שפיר כתב הנו"ב דלכן לא נהגו להתיר לישא אחרת משום דאמרינן סמוך מיעוט פוסקים לפלגא והוי רוב להחמיר. כן י"ל בדברי הנו"ב אף דלא משמע מדבריו בסי' ק"ב כן ע"ש

ט) ומ"מ לדינא גם זה אינו דהא כבר כתבו הש"ך והפר"ח בכללי הס"ס וכן ביו"ד סי' קפ"ז כתבו הפוסקים דלא מצרפינן מיעוט לפלגא לדון בזה מצד ס"ס דזה לא מקרי רובא והא דתוס' נדה דאמרינן סמוך מיעוט לפלגא כבר כתב החוו"ד בכללי הס"ס ס"ק י' דשא"ה דהוי דבר ההווה ורגיל ולא במקרה כו' וכבר הקדימו בתשובת הריב"ש שכתב ג"כ לחלק דשאני דבר ההווה בטבע והובא בסדרי טהרה שם וגם הא ידוע הכרעת הש"ך בח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט דלא מקרי רוב להקל בדאוריי' אם אין הרבים לפנינו היכא דאין מסכימים מטעם אחד. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ז' וע"כ בנ"ד כיון דע"י הרוב הנ"ל מתבטל ממצוה רבה דפו"ר דהוי מה"ת ע"כ לא סמכינן על הך רוב להקל בזה ובוודאי מחוייב הבעל להשתדל לקיים מצוה מה"ת ומתירין לו לישא אחרת. והך רובא דנתבאר לא הוי מטעם א' דהא שיטת הסוברים דלא להתיר לו חדר"ג אף במקום מצוה לא הוי מטעם א' אם מיעוט דס"ל דזה אינו בחו"ל ע"כ לא נחשב זה לרובא ועיין ביו"ד סוף סי' רמ"ב בחדושי רע"א זצ"ל במש"כ שם לעיין בתשובות אחרונים בהך דאם אין הרוב מסכימים מן טעם א' ואכמ"ל]. ואפשר דהנו"ב לטעמי' אזיל דס"ל דרוב אף דאין מסכימים מטעם א' נחשב רוב וכפסק הרמ"א בח"מ ודלא כהש"ך וכמש"כ הנו"ב במ"ת ח' ח"מ סי' ג' ועכ"ז הא חזינן דרמ"א באה"ע סי' א' הכריע להתיר לישא אחרת בשהה עשר שנים ובאה"ע סי' קנ"ד לא חילק כלל בין א"י לחו"ל ואף דס"ל בח"מ דרוב אף אם אין מסכימים מטעם א' הוי רוב בע"כ מוכח דטעמו דס"ל דהך מיעוט הסוברים דזה אינו נוהג בחו"ל לא מצרפינן ליה לפלגא כנ"ל משום דמיעוט כמאן דליתא דמי וכמש"כ הש"ך בכללי הס"ס הנ"ל וע"כ אנו דגרירין בתר דברי הרמ"א בכל מקום אין לנו לחלק עליו בזה ולהיות בטל ממצות פו"ר דהוי מצוה רבה מה"ת: ענף ג

י) ועוד י"ל דבנ"ד אף הנו"ב מודה דמתירין לישא אשה אחרת דהא בנ"ד אומר הבעל דיש לה סי' איילונית ולדבריו דיש לה סי' איילונית וודאי דמחוייב לגרשה בלי קיום פו"ר כמבואר ביבמות (דף ס"א) דגם ישראל מופקד דלא ישא איילונית וכן מבואר בסוטה (דף כ"ד) מה"ט דאיילונית אינה שותות משום דמקרי אשה אינה ראויי' לקיימה למי שלא קיים פו"ר ועיין באה"ע סי' כ"ג סעי' ה' ובח"מ ס"ק ד' שם וכן מבואר באה"ע סי' א' אלא דלא נהגו לכוף על זה אף דמדינא ראוי לכוף ע"ז וכמש"כ הרמ"א בסי' א' סעי' ג' בשם הריב"ש מחמת חשש קטטות שיוכל להיות בזה אבל בוודאי הבעל בעצמו ראוי לו להיות חושש לנפשו שלא להכשל ח"ו במצוה רבה מה"ת כמש"כ המעיל צדקה וגם הוא בכפיי' כמבואר בביאור הגר"א זצ"ל סי' א' ס"ק י' הנ"ל. וכן כתבו כמה פוסקים בפרט היכא דליכא גזירת השמד וכמש"כ המעיל צדקה והגר"א שם וע"כ כיון דמן הדין אסור לישא איילונית כנ"ל וכ"כ בביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' א' ס"ק ט' בשם התוספתא דאסור לישא איילונית ע"כ לדינא חמור זה יותר מן שהה