עין יצחק חלק א קסז

ענף א

א) תשובה בעז"ה ובקצרה. והוא כי זה מבואר באה"ע סי' א' סעי' י' בהג"ה ובדרכי משה שם דהרבה ראשונים ס"ל דאף האידנא דיש חדר"ג מ"מ בשהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה יש להתיר לו לישא אחרת והביא כן בשם המרדכי והריטב"א והנ"י והמהר"מ פאדוואה וראיתי בתשובת מהר"ם פאדוואה סי' י"ג שהביא שם בשם הנ"י ליבמות פ"ו על משנה דנשא אשה ושהה עמה כו' שכתב שם מתחילה דלאותן שקיבלו חדר"ג שלא לישא אשה אחרת השתא נמי אינו יכול כו' ובסוף הדיבור שם כתב בזה"ל דאע"פ שהחרים ר"ג ז"ל שלא ישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו ז"ל, וכ"כ רבני צרפת בתשובת הריטב"א ז"ל עכ"ל א"כ סתרי דבריו מן רישא לסיפא והעלה בתשובת מהר"ם הנ"ל דבעל הנ"י חולק ע"ז אמנם בטלה דעתו נגד הריטב"א ורבני צרפת ותשובת הרשב"א כו' עכ"ל ולענ"ד אין זה קשה כלל דבתחילה מיירי הנ"י בילדה זכרים או נקבות דמדינא דש"ס אין כופין לגרשה ע"כ ס"ל דבזה שייך חדר"ג דאינו רשאי לישא אשה אחרת ובסיפא מיירי באין לו בנים כלל דכופין ע"ז לגרש ע"כ אף בזה"ז דיש חדר"ג מ"מ מותר לו לישא אשה אחרת דבמקום מצוה רבה כזה לא תיקן ר"ג א"כ ג"כ דעת הנ"י עצמו להתיר בזה וזהו ע"פ סברת התוס' דב"ב (דף י"ג) דפו"ר במקום דיש שבת יצרה דאין לו בנים. כלל דהוי מצוה רבה ע"כ בוודאי לא תיקן ר"ג בכזה לתקנתו. וזה פשוט למעיין בנ"י שם ואין מקום לקושיות המהר"ם הנ"ל

ב) וכן מצאתי להרדב"ז ח"א סי' קכ"ו שכתב בפשיטות דבשהה עשר שנים ולא ילדה לא החרים ר"ג ז"ל ומותר לו לישא אחרת הרי קמן לכל הנך פוסקים דס"ל דמותר לישא אשה אחרת אף לאחר חדר"ג והד"מ והרמ"א שם כתבו בפי' דהיכא דמן הדין הוא לגרשה יש להתיר לו לישא אשה אחרת אם אינה רוצית לקבל גט. ע"כ אין לנו להחמיר בזה. אך אין להתיר בלא מאה רבנים וכמש"כ הח"מ שם ושארי אחרונים אבל ע"י מאה רבנים אין לנו להחמיר כלל וכן מצאתי להרדב"ז ח"ב סי' ת"ש שכתב כן והביא להנימוקי יוסף הנ"ל ופי' בקצרה כעין מש"כ ע"ש ואפשר לומר עדיין בזה דהא עיקר ההיתר של הדרכי משה והרמ"א שם הוא לפי שהביא שם לדברי הגהות מרדכי דכתובות שכתב דעיקר גזירת ר"ג שלא לישא שתי נשים לא הי' משום דררא דאיסורא רק משום קטטה ואינה רק תקנה בעלמא ובשל סופרים הלך אחר המיקל כש"כ בתקנה בעלמא כו' וע"כ במקום ספק דפלוגתא אי תיקן ר"ג במקום מצוה יש להקל והב"ש כתב שם בס"ק כ"א הטעם משום דס"ל להבית יוסף והד"מ שם דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר וע"כ במקום ספק דפלוגתא מעמידין על דין תורה אבל לפי מה דכתב המהרש"ל בתשובה סי' י"ד והיש"ש יבמות פ"ו דר"ג החרים עד עולם א"כ לפי זה יש להחמיר בספק דפלוגתא דאף דהנו"ב במ"ת סי' ח' וביו"ד סי' קמ"ו העלה דספק חרם ספיקו להקל דלא עדיף מן ספק הלמ"מ דספיקו להקל ע"ש אכן בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' העליתי דספק הלמ"מ וספק חרם הוא להחמיר ע"ש א"כ לשיטת היש"ש דר"ג החרים עד עולם. ע"כ כיון דפליגי בי' רבוותא וס"ל להרבה פוסקים דאף במקום מצוה תיקן ר"ג ע"כ מבעי להיות ספיקו להחמיר

ג) אכן באמת ז"א דהא כיון דהמחבר והרמ"א הכריעו בפשיטות דלא החרים ר"ג רק עד סוף אלף החמישי וכן כתב הב"י בשם הראשונים ע"כ אף דהיש"ש חולק בזה עכ"ז לכה"פ הוי זה גופא ספיקא דדינא וכן כתב הרדב"ז בח"ב סי' ת"ש שמסתפק בזה גופא ע"ש. וידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא ס"ס דמותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספיקא דרבנן דמותר כמו בספק ציר דגים אי יש בהם שמנונית כו' וה"ה בנ"ד דאף דנימא דהוי ספק השקול בפלוגתת הראשונים אי גזר ר"ג במקום מצוה או לא: דעכ"ז הא מה"ת יש ס"ס להקל דאין בו איסור מה"ת היינו ספק שמא לא החרים ר"ג רק עד סוף אלף חמישי. ואת"ל דהחרים עד עולם אכתי ספק שמא במקום מצוה לא תיקן. א"כ הוי ס"ס להקל מה"ת וספק א' בדרבנן דספיקו להקל ע"כ שפיר יש לנו לסמוך על דברי הרמ"א להקל בנ"ד וכן מצאתי בתשובת מהרשד"ם ח' אה"ע סי' ע"ח שכתב לדון ע"פ ס"ס באותן המקומות שנולד ספק אם גזר שם ר"ג כן וכתב דהוי ספק א' שמא לא החרים רק עד סוף אלף החמישי ואת"ל דגזר עד עולם אכתי ספק שמא הוא לא מאותן המקומות כו' ע"ש שכתב דאף דהאשכנזים נהגו איסור בכל מקום ובכל זמן מ"מ מידי ספק לא נפקא כו'. ע"כ שפיר יש לדון לס"ס הנ"ל ושפיר כתב הב"ש בס"ק כ"א להקל בזה משום דבמקום ספיקא מעמידין על דין תורה משום דאף דנימא להחמיר מצד ספיקא שמא עדיין לא כלה הזמן דחדר"ג. מ"מ הא איכא ס"ס מה"ת וספק א' בדרבנן דקיי"ל להקל ואף דאין זה בכוונת הב"ש למי שרואה בדבריו מ"מ לדינא נכונים דברי הב"ש וכנ"ל

ד) ובלא"ה כיון דכללא הוא בידינו שאנו נגררין תמיד אחרי דבריהם הקדושים של רבינו ב"י והרמ"א ומימיהן אנו שותין והם תמיד לנו לעינים וכיון דהם כתבו דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי וגם הרמ"א כתב להדיא בספרו ד"מ ובהגהות רמ"א להקל בזה בוודאי אין לנו להחמיר כלל בזה וגם הא בתשובת מהר"ם מרוטנבארג בסופו גבי התקנות של חדר"ג שלא לישא שתי נשים כתבו שם בזה"ל דאין לישא שתי נשים רק ע"י היתר מאה רבנים כו' וכשיראו טעם מבורר להתיר ע"ש הרי דהתקנה היתה בפי' דאם יראו טעם מבורר להתיר דיתירו. ובנ"ד אין לך טעם מבורר יותר מזה דהא פו"ר הוי מצוה רבה וכופין עבור זה לשחרר עבדו ויעבור האדון על איסור קל בשביל שיקיים העבד מצוה רבה כש"כ דבכה"ג דזה מקרי טעם מבורר וודאי דמתירין ע"י ק' רבנים דבכה"ג לא החמירו וגם מצאתי בעז"ה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ד שכתב דשבועה חל לבטל חדר"ג מכש"כ דכיון דשבועה חל על דרבנן וכש"כ דחייל לבטל לתקנתא דר"ג אלמא דס"ל בפשיטות דחדר"ג קיל אף מכל דרבנן. ואף דבח"ב סי' ת"ש מסתפק הרדב"ז גופא אם החרים עד עולם או לא מ"מ ס"ל דזה קילא מדרבנן. ע"כ וודאי לדעתו יש להקל בספק חדר"ג ואף לשי' הר"ן בתשובה סי' ל"ח דמבואר שם דלא כהרדב"ז אלא משמע דס"ל דחדר"ג חמור יותר מן איסור דרבנן ולא חל שבועה ע"ז עכ"ז י"ל דלא כתב הר"ן כן רק גבי תקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ אבל בחדר"ג שלא לישא ב' נשים דקילא ביותר כאשר יבואר להלן בזה אף הר"נ מודה להרדב"ז ע"כ אין לנו להחמיר בזה: ענף ב'

ה) אמנם הנו"ב ח' אה"ע במ"ק סי' א' כתב דידוע דהרבה פוסקים ס"ל דלא שייך האי דינא דשהה עשר שנים בחו"ל דעון חו"ל גורם א"כ קשה לעשות מעשה וכמו שהאריך השב יעקב בזה וכ"כ הנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ק"ב דאם שהה עשר שנים יכול לגרשה בע"כ וקל וחומר שיכול לישא אחרת כו'. אמנם מה שלא אירע בכמה דורות להתיר משום שחשו לדעת קצת פוסקים שאין דין זה נוהג בחו"ל וכמש"כ בנו"ב סי' א' כו' עכ"ל הנו"ב. אמנם לדינא נראה לי כיון דהטושו"ע כתבו בסי' קנ"ד