עין יצחק חלק א קסו

ודת משה ויהודית ולא לזו שהמירה בתורת משה דגדולה מזו כתב ראב"ן ומביאו המרדכי בכתובות פ' אע"פ וז"ל מורדת בבעלה דבדורות הללו שאין נושא ב' נשים דלא משהינן לי' אגיטא ואי משום שיוסרו כל הנשים קנסינין לה ושרינן לי' לישא אחרת והיא תשב ותתעגן ק"ו בזו שהמירה באביו שבשמים ואע"ג שיש קצת לדחות ראי' זו מ"מ הדעת מכרעת והסברא מוכחא שלא תקנו מעולם בכיוצא בזה ועוד דפשיטא דלא מקרי שתי נשים אלא כשראשונה מותרת לו אבל כשהיא אסורה עליו כגון זו שזינתה כו' פשיטא דאין זו אשתו לענין זה כו' עכ"ל המהרי"ק הרי דעיקר סמיכת דבריו הוא על ראייתו מהמרדכי וראב"ן הנ"ל דכתבו גבי מורדת דשרינן לי' לישא אחרת והיא תשב ותתעגן כו'

יד) וכוונתו בראי' זו דהא ע"כ מוכח בדברי המרדכי וראב"ן הנ"ל דבמורדות שרינן לי' לישא אחרת אף בלא השלשת גט כלל מדכתבו והיא תשב ותתעגן ואם הי' צריך להשליש גט א"כ לא תתעגן כלל דהא הגט הוא מושלש ת"י השליח עבורה ובכל עת שתתרצה לקבל הגט הרשות בידה אלמא דלא הצריכו לו להשליש הגט עבורה משום דבמורדת לא תיקן ר"ג כלל גזירתו וע"כ לא הצריכו להדר אחר היתר כלל משום דאם הי' גזירת ר"ג בזה ממילא היו צריכים להדר אחר איזה קולא וצד היתר היינו השלשת הגט כי במורדת כשמתירין לבעלה לישא אשה אחרת אז וודאי זכות הוא לה השלשת הגט כיון דמתירין לו לישא אחרת ובזה"ז שאסור לישא ב' נשים א"כ וודאי הוי חובה מאוד להאשה שתתעגן כל ימי' ולא תוכל להנשא לשום איש כלל כל ימי' עד שיתרצה הבעל ליתן גט ובכה"ג לא שייך טב למיתב טן דו. דהא אינה יכולה להיות תחת הבעל כלל כיון שנשא כבר אחרת ואין רשאי לדור עם ב' נשים בזה"ז כלל ואין לך חובה יותר מזה ובוודאי הוי זה זכות להשליש גט עבורה כדי שיהי' הזכות בידה בכל עת לקבל הגט וכיון דזה הוי זכות גבה א"כ הוי צד היתר על איסור ב' נשים כמו השלשת גט במומרת דהוי צד היתר מחמת הזכוי וכמש"כ המהרי"ק שם ולכה"פ הוי ספק זכות גבה בהשלשת גט ומבעי לן להדר ולהקל האיסור קצתו ומדלא הצריכו להשליש גט במורדת מוכח מזה דאינם צריכים להדר כלל אחר קולא והיתר במורדת משום דבמורדת לא תיקן ר"ג כלל לגזירתו וממילא א"צ היתר מאה רבנים להיתר בזה כיון דהכל חדא הוא וכמש"כ כנ"ל

טו) א"כ זה ברור דבמורדת לא תיקן ר"ג כלל לגזירתו וכן אחר י"ב חודש הכריע הרמ"א כן בסי' ע"ז דמתירין לו לישא אחרת וכדברי המרדכי וראב"ן הנ"ל וחזינן דהמהרי"ק עיקר ראייתו על המרדכי וראב"ן הנ"ל להוכיח משם דכמו דבמורדת לא מהדרינן אחר איזה צד קולא על השלשת גט דה"ה במומרת וכתב שיש קצת לדחות ראי' זו וי"ל דכוונתו בזה משום דיש לחלק קצת ע"פ מה דמצינו בסי' קנ"ד סעי' א' דהובא שם פלוגתת ראשונים דחד דעה ס"ל דמומר כופין להוציא וחד דעה ס"ל דאין כופין להוציא משום דגם במומר שייך טב למיתב טן דו ואילו במורד מתשמיש הובא לעיל בסי' ע"ז סעי' א' דכופין אותו להוציא וגם הרמ"א אינו חולק ע"ז אלמא דס"ל להרמ"א דיש מקום לומר דמורד גרוע ממומר גבי זה דהא במומר אינו מורד לגבה עכ"פ ובמורד מתשמיש גרע זכותו משום דמבטל ענין אישות דהוא העיקר. אך החולקין ס"ל דבמומר גרע ממורד כמבואר הכל שם. ועכ"פ מצינו דשיטה חדא ס"ל דמורד גרע גבי זה מן מומר וי"ל דזהו כוונת המהרי"ק במש"כ דיש לדחות ראי' זו קצת. אבל עכ"פ במורדת גם המהרי"ק מודה דמוכח מהמרדכי וראב"ן דלא מהדרינן אחר היתר כלל כי בכה"ג לא גזר ר"ג כלל וקנסינן לה כמש"כ המרדכי וראב"ן כנ"ל וגם הא כתב בלשונו דיש קצת לדחות ראי' זו אלמא דס"ל לאמת דאין ממש בדחיי' זו. אך כיון דכתב דיש קצת לדחות ראי' זו ע"כ כתב המהרי"ק עוד טעם בזה כיון דנאסרה לו אין זה אשה הראוי' לו ולא גזר כה"ג אבל במורדת אף דאין שייך טעם זה אפ"ה מודה המהרי"ק דכה"ג לא גזר ר"ג כלל וכמבואר במרדכי וראב"ן הנ"ל והא אינו חולק על המרדכי בזה אלא משום דיש קצת לדחות ראי' זו כנ"ל

טז) ע"כ ברור לדינא דמוכח ממהרי"ק דלדינא א"צ מאה רבנים והשלשת גט לזכות לאשה המורדת. וע"כ כיון דכתב החמדת שלמה דבמומרת יש להתיר בלא מאה רבנים ובלא השלשת גט והכל חדא הוא דלא מהדרינן אחר צד היתר כלל כי בלא"ה מותר לו לישא אחרת כי בכה"ג לא גזר ר"ג כלל ה"ה במורדת ואדרבה י"ל דאף להחתם סופר שכתב דהמנהג הוא שלא להתיר בלא מאה רבנים אף בנאסרה עליו י"ל דטעם המנהג הוא דס"ל כמש"כ המהרי"ק דיש קצת לדחות ראיה זו של המרדכי וראב"ן הנ"ל וכנ"ל אבל במורדת דמבואר בפי' במרדכי בשם הראב"ן כנ"ל ע"כ בזה י"ל דלא נהגו כן. וכ"ז דלא נתברר במדינתינו איך הוא המנהג ע"כ לא מבטלינן משום ספק מנהגא בעלמא להדין הברור וכמבואר בכ"ד ובפרט שהח"ש כתב להקל בפי' ומסתמא לא היה המנהג הנ"ל במדינתו וע"כ יש להקל במורדת ולהתיר אף בלא ק"ר וכש"כ כשהיא עוברת על דת ומורדת ביחד. וכן מצאתי בספר נחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל בסי' ה' שכתב בפשיטות להתיר בעוברת ע"ד בלא מאה רבנים כלל והסכים כן לדינא ע"כ כיון דלהמהרי"ק מבואר דבמורדת א"צ מאה רבנים עליו סמכינן ובפרט דכן פסקו השב יעקב והנחלת יעקב וכן להח"ש דסמך על המהרי"ק: וכבר נתבאר דהמהרי"ק מודה במורדת להיתירא ע"כ אם היו ב' עדים בנ"ד היה דעתי מסכמת להתיר בלא מאה רבנים אך כיון דלא נתברר רק עפ"י ע"א ע"כ הבו דלא לוסיף עלה ובעי לכה"פ מאה רבנים שיסכימו להתיר

יז) ויראו שהבעל ישליש בטחונות כי אולי תבא האשה למדינתינו ותתבע מן הבעל את כתובתה ושארי חיובים תברר כי לא הפסידה כתובתה והחיובים שלה באיזה טענה מעולה דאז יהי' בידם לכופו שיקיים הבעל כפי הד"ת והבטחונות ועל איזה סך כפי שיראו לעין וכפי ראות עיניהם וכן יראו שיהיה הכל ברשיון הממשלה כפי חוקי א' הקיר"ה. וידוע דבמה שנוגע לחיוב כתובה וכיוצא אין ע"א נאמן להפסידה אך לע"ע אנו מיירינן לענין להתירו לישא אשה אחרת דזהו בגדר איסורין דע"א מהימן וכמש"כ לעיל בשם הנו"ב ועיין בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ח' וקצרתי. ובפרט בנ"ד דיש רגלים לדבר אבל כשתבא האשה לתבוע ממנו אז יקוב הד"ת ביניהם וע"כ ישליש בטחונות כפי שיוכשר בעיניהם וישיגו רשות מן הממשלה וכעין דברי הנו"ב במ"ת סי' ז' וכנ"ל וע"פ מאה רבנים כנ"ל והנני נמנה עמהם להיתירא: סימן ד

נשאלתי בא' ששהה עם אשתו יותר מעשרה שנים ולא ילדה כלל אם מתירין לו לישא אשה אחרת וגם אומר הבעל שידוע לו בבירור שאשתו יש לה סי' א' מן סי' איילונית המבואר ביבמות (דף פ'). והבעל מוחזק לאדם כשר וי"א וגם הראו לפני כתב ע"פ בד"צ דמחנם איך שגמרה האשה הנ"ל עם בעלה זה יותר משתי שנים דאם כשתהיה עם בעלה עוד שתי שנים ולא תלד כלל אז התחייבה לקבל ג"פ מבעלה או דאז יהיה מותר לו לקחת אשה אחרת בלא מוחה כלל ועכשיו דכלו כבר שתי שנים והיא מתחרטת מכל זה ונשאלתי אם להתיר לו לישא אשה אחרת ע"פ מאה רבנים כד"ת: