עין יצחק חלק א קסה

ועיין בשער משפט שם ובסי' רכ"ז סעי' ז' וקצרתי ע"כ וודאי נאמן לומר דמותר לו לישא אחרת כיון דלדבריו דהיא מורדת עליו א"כ לא נתקן בזה חדר"ג כלל מעולם ולא הי' עליו איסור חדר"ג וגם הא הוי בידו לגרשה א"כ הוי בידו להפקיע זכותה ואף דכעת היא מרחוק ממנו ואין יכולת בידו לגרשה בע"כ וכעין מש"כ הגט מקושר בסוף ספרו לדון במי שאמר גרשתי אשתי אם היא במרחק מקום ממנו דאז אין לו מיגו דבידה לגרשה וכן כתב הבית מאיר כה"ג בסי' קי"ט לדון הא דהיא במרחק מבעלה דאז אין יכולת ביד הבעל לגרשה א"כ איך יכול לעשות שליח הא הוי מידי דלא מצי עביד כו' ע"ש. ועכ"ז הא במקום איסור דאינו דבר בערוה הדין הוא דמהימן גם הבע"ד אף במה דאין בידו לעשות עכשיו אלא כיון שהי' בידו מתחילה ג"כ מהימן כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ובגיטין ברא"ש פ' הנזקין [ועיין בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ח' בד"ה ואמנם כאן כו']. וכל הטעמים דנאמרו בזה שייך ג"כ בהך מילתא ועיין בחוות דעת סי' קכ"ז שכתב הטעם דלכן בדבר שהי' בידו נאמן הע"א באיסורין אף במקום דאיתחזיק איסורא משום דהוי ע"י מה דבידו לעשות כן הוי זה כמו חזקה העשוי להשתנות דלא מקרי חזקה וכמש"כ התוס' בקידושין (דף ס"ד) כו' ע"ש וכן יתר הטעמים דנאמרו בזה דכיון דהוי בידו הוי כבעלים דנאמן באיסורין

ח) א"כ כל זה שייך אף בנ"ד להאמינו מה"ט דהא מתחילה בעת דהיתה אשתו עמו ביחד הי' בידו לגרשה: ע"כ הוי זה כדבר שבידו דנאמן בזה אף באיתחזק איסורא. ודוקא בדבר בערוה אינו נאמן הבעל לומר גרשתי אשתי למפרע כיון דמיגו למפרע לא אמרינן משא"כ היכא דנוגע לאיסורא נאמן אף במה שאינו בידו כעת רק שהי' בידו למפרע וכמש"כ השב שמעתתא שמעתא וא"ו פ"א מזה ע"ש: ועיין בנתיבות בכללי מיגו מזה ואכמ"ל ע"ש וע"כ נאמן הבעל ע"ע אף דאיתחזק איסורא משום דהוי דבר שהי' בידו מעיקרא בעת שהי' אצלה במדינתה הרחוקה אחר מרידתה ומה"ט אף שי"ל דלא רצה לגרשה דיפסיד לעולם ואולי תחזור ומ"מ מקרי זה דבר בידו עכ"פ דאין זה מן דין מיגו וגם הא הוי רגלים לדבר ואומדנא דמוכחא בזה ע"כ וודאי מותר לו לישא אשה אחרת. ובמק"א ביארתי היטב מה דאמרו יש לי בנים נאמן אף דהבעל רחוק מהאשה ואכמ"ל [והנה להפטר מן חיובי האשה על בעלה במזונות וכיוצא אף דגם בזה"ז שייך לומר בידו לגרשה כנ"ל מ"מ הא כבר כתבו דבזה"ז אף דגירשה בע"כ דלא נפטר מחיובי שלה כמש"כ הנו"ב במ"ת סי' קכ"ט אך כל מש"כ הוא לענין דיהי' נאמן לישא אחרת וכן העירותי במק"א מהך דגיטין (דף י"ב) דאמרו שביק לי' ועריק ואזיל לעלמא וכמו כן י"ל גבי אשה וביארתי היטב מה דאמרו בכולי הש"ס דבידו לגרשה וקצרתי]

ט) ועוד דהא ידוע שיטת הרשב"א והובא בפני יהושע לכתובות (דף כ"ב) דכתב דמעולם לא אמרה תורה דאזלינן בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר משא"כ אם אומר ברי לי נגד החזקה לא שייך גבי' לומר שהוא מוזהר על הספק מחמת החזקה כיון דאומר ברי לי דמותר אני בזה ונאמן על עצמו ובמק"א הארכתי בזה ולפי שיטה זו וודאי דנאמן הבעל ע"ע בנ"ד לומר שאין עליו איסור לישא אחרת. אך היכא שאין לנו הוכחות המסייעים לדברי הבעל אין סברא להאמינו כלל משום דאל"כ תיעקר לעולם התקנה דר"ג דכל אחד יהי' יכול לומר כן אבל בנ"ד דיש לנו רגלים לדבר והוכחות המסייעים לדברי הבעל יש לדון ולצרף סברא זו להיתירא והנה עיקר האיסור שלא לישא שתי נשים הוי רק מצד הבעל שמוזהר מצד התקנה שלא לישא שתי נשים אבל על האשה שנושא אין עליו איסור בעצם ומצד לפ"ע לא שייך כיון דנאמן ע"ע כנ"ל ע"כ לא שייך לדון בזה לאו דלפ"ע דהא לפ"ז אין כאן מכשול כלל וגם יש לצרף בנ"ד מה שהי' להבעל מכתב מה שהשיב לו הגאבד"ק טעלז דאבי האשה אמר לו שהי' לו מכתב מהאשה הנ"ל כי עוד משך שנה אחת תתעכב שם וזהו שלא ברשות בעלה ע"כ הוי אומדנא דמוכחי דהיא מורדת עליו לכן יש לנו על מה לסמוך ולהתירו לישא אשה אחרת ובכזה לא תיקן ר"ג והעיקר הוא בנ"ד להיתירא דיש לנו לסמוך על הע"א והאומדנות וההוכחות הללו המסייעים לדברי הבעל האומר ברי כנ"ל

י) וע"ד אם צריך היתר מאה רבנים הנה ראיתי בתשובת שב יעקב סי' מ"ב שכתב בשם השבות יעקב דאשה שזינתה א"צ היתר מאה רבנים דע"ז לא הי' המנהג רק בנשתטית נעשה התקנה דבעינן מאה רבנים וכה"ג כתב החמדת שלמה סי' ד' והטעם כתב בשם המהרי"ק דכיון דאסורה עליו אין זה בכלל ב' נשים ע"ש ובאמת נפ"מ רבתא בין השב יעקב ובין החמדת שלמה דאילו להשב יעקב דס"ל דהיכא דפשעה א"צ מאה רבנים א"כ אף היכא דלא נאסרה עליו מ"מ כיון דזה בא מצד פשיעתה כמו בעוברת על דת או מורדת בזה לא בעי מאה רבנים ובכה"ג לא תיקן ר"ג כמבואר בסי' קט"ו והובא דברי השב יעקב בנו"ב מ"ק סי' א' וכעת אין ספר הנ"ל ת"י ואילו להחמדת שלמה הא טעמו דכיון דנאסרה עליו אין זה אשה הראוי' לו א"כ בעוברת ע"ד היכא דלא נאסרת עליו וכמבואר בסי' קט"ו צריך מאה רבנים וכמבואר להדיא בחמדת שלמה שם

יא) ולפ"ז בנ"ד דאף לדברי הע"א שהעיד ששחקה מהגט וכה"ג מ"מ היא לא נאסרה משום זה לבעלה אם הי' שני עדים ע"ז וכה"ג אי' בסנהדרין (דף ס"א) דדיבורא לאו מילתא היא וכעין הא דכתובות (דף ע"ב ע"א) בתוס' ד"ה אי דידע כו' וכן אמרו בח"מ סי' ל"ד גבי אלך ואמסור דוקא אם אמר כן בפרהסיא כו' די"ל דחזר בו ולא מוציאין משום זה מחזקת כשרותו ועיין באה"ע סי' ז' סעי' י"א דגם בהמירה יש מקילין דלא חיישי שמא זנתה ועיין בח"מ וב"ש שם ובנתייחדה לשם זנות ב"ש שם ס"ק ל"ה דמקילין א"כ אף דהיא עוברת ע"ד בנ"ד דמעיד דנסעה עם אחי' למדינות הרחוקות החשודים. די"ל דלא נאסרה משום זה לבעלה אף לפי דברי העד א"כ טעמו של החמדת שלמה ליתא בנ"ד וע"כ אפשר להצריכו להיתר מאה רבנים לדברי הח"ש: ענף ג

יב) שוב ראיתי די"ל דבנ"ד אף לדברי הח"ש יש להקל דא"צ מאה רבנים דהא עיקר דברי הח"ש הוא מתשובת מהרי"ק סי' קמ"א שכתב שם סברת הח"ש דלא מקרי שתי נשים אלא כשהראשונה מותרת לו ולא כשאסורה לו כו' ובאמת לכאורה מוכח גם מהמהרי"ק דדוקא כשנאסרה לו אז א"צ מאה רבנים אבל כשלא נאסרה לו בעי להדר אחר היתר ק' רבנים אכן לאחר העיון בתשובת מהרי"ק שם משמע דבמורדת יש להקל אף בלא מאה רבנים והוא דהא קוטב דברי המהרי"ק שם הוא כן דבמומרת כיון דבכה"ג לא תיקן ר"ג כלל לגזירתו ע"כ א"צ השלשת גט וממילא א"צ היתר מאה רבנים אך במקום שנתפשט המנהג דאף במומרת בעי ק' רבנים ע"כ בעי גט לזכות עבורה כדי להקל האיסור משתי נשים וכללא הוא דאם גזר ר"ג בכזה אז בעינן להדר אחר היתר ק"ר וכן אחר זכוי גט כדי להקל האיסור ואם נימא דלא גזר ר"ג בכזה כלל ולא חלה גזירתו כלל בכזה אז לא בעינן להדר אחר היתר מאה רבנים ואחר זיכוי גט כן הוא קוטב דברי המהרי"ק שם וכ"כ החתם סופר סי' ג' בכוונת המהרי"ק יעו"ש

יג) הנה המהרי"ק כתב שם בתחילת הסי' בזה"ל דע לך שאין מנהגינו כן להשליש הגט בתורת זכי' דלמה נצרך לעשות כן דאי משום תקנת הגאונים שלא לישא ב' נשים פשיטא שלא הי' כוונתם אלא בנוהגת מנהג ישראל