עין יצחק חלק א קסד

ב) וכיון דהא דע"א אינו נאמן באיתחזק איסורא הוי זה ספיקא דדינא כמש"כ התוס' בריש גיטין והרשב"א והנימוקי יוסף ביבמות ר"פ האשה רבה וכמש"כ כן הנו"ב במ"ק סי' נ"ד א"כ הוי בנ"ד ספק ספיקא לצאת מחשש תורה ספק א' דלמא הדין הוא דע"א נאמן אף באיתחזיק איסורא ואת"ל דהדין הוא דאינו נאמן מ"מ ספק שמא כלה כבר הזמן דחר"ג וא"ת דלא כלה הזמן מ"מ ספק שמא הלכה כהנו"ב דחרם לא חמור כדאורייתא וספק חרם הוא להקל. א"כ הוי שלשה ספיקות בכ"ז לצאת מחשש תורה ובדרבנן הא מהני ספק א' להקל דלמא הדין הוא דע"א נאמן אף באיתחזיק איסורא ולא שייך לומר בזה דהוי ס"ס נגד חזקה דידוע דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין כמש"כ הפוסקים האחרונים ואכמ"ל

ג) ועוד י"ל דאף להב"ש דהחמיר בזה מ"מ י"ל דמודה בנ"ד להקל ע"פ מה שאומר הבעל ברי לי שהיא מורדת גמורה נגדי וידוע דבמורדת לא תיקן ר"ג לעגנו כמבואר בסי' ע"ז. והנה מבואר בפ' הנזקין ובפ' האומר בתוס' וברא"ש שם וביו"ד סי' קכ"ז גבי נתנסך יינך דאף דאין עתה בידו מ"מ כיון שהי' בידו למפרע נאמן בזה. ואף בע"ד נאמן באיסורין בכה"ג א"כ ה"ה בנ"ד דהא ידוע דהבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן במיגו דבידו לגרשה וכן קיי"ל באומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה וקשה לכאורה לפמש"כ הר"נ סוף נדרים דאשה אינה נאמנת לומר טמאה אני מצד דמשועבדת לבעלה א"כ הא בעל נמי משועבד לה כדאמרו בכתובות (ד' ע') כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ואמאי נאמן לאוסרה וע"כ מוכח דשאני בעל בזה כיון דבידו לגרשה שאני לגבי זה והא דכתובות (דף ע') דאמרו כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר כו' ע"כ מוכח לחלק וקצרתי וידוע שיטת הפוסקים בסי' קע"ח דבזה"ז אינו נאמן הבעל לומר דמאמין לדברי העד שזינתה וכן א"נ לומר דמאמינה וזהו שיטת המהרי"ק. וי"א דכופין לו ומשמש עמה בשם מרדכי ועיין בתשובת נו"ב במ"ת סי' י"א דהגאון ר' טבלי ז"ל מליסא כתב דבאומר שראה שזינתה כ"ע מודו דאינו נאמן והנו"ב חולק עליו והביא שם להרמ"א בתשובה דלא ס"ל כן ובתשובת ר"ע איגר סי' פ"ח הביא בשם המרדכי פ' האומר והגהות מיימוני והרשב"א והרמב"ן דס"ל דאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן לומר שטמאה היא בתר חדר"ג ע"ש

ד) ולכאורה יש להעיר דמוכח כהסוברין דבאומר שראה שזינתה נאמן אף בתר חר"ג דהא מבואר בסי' קי"ט באה"ע דאם עבר וגירשה בע"כ דמהני הגט אף בתר חר"ג וכמש"כ הנו"ב במ"ת סי' קכ"ט דבדיעבד הגט כשר ופי' שם למש"כ בתשובת מהר"ם מרוטינבערג בסופו ומהר"ם מינץ וכיון דבדיעבד הגט כשר א"כ אף בזה"ז הא איכא מיגו דבידו לגרשה דאף במקום איסורא אמרינן מיגו דבידו כמבואר בקידושין (דף ס"ד) דאמרו והרי בידו להשיאה לחלל וממזר דיהיה נאמן האב במיגו דבידו אף דהוי ע"י איסורא ועיין בהר"ינ שם וכעין מש"כ התוס' קידושין (דף ס"ד ע"ב) ד"ה ר' סבר כו' דכיון דדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו ע"ש ושם הוא איסור דרבנן. ובאמת מוכח מיבמות (דף צ"ב ע"ב) דאף מה דבידו לעשות ע"י איסור מה"ת ג"כ מקרי בידו לעשות דהוכיחו שם מהא דהאומר התקדשי לי לאחר שיחלוץ לך אינה מקודשת דקידושין אין תופסין ביבמה הא י"ל דאף אי קידושין תופסין ביבמה מ"מ אינה מקודשת משום דאין בידו לקדשה עכשיו בהיתר דהא לכ"ע הוי יבמה באיסור לאו גם בקידושין לחודה כמבואר ביבמות (ד' מ"ט ע"ב) ד"ה אי כרב אי כשמואל כו' ועיקר דשלב"ל תלוי במה דלא הוי בידו כדאמרו בקידושין (דף ס"ב) דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה. ומוכח מזה דכיון דאי הי' תופסין הקידושין דיעבד אזי מקרי בידו לעשות עכ"פ ולכן מוכח שפיר דכיון דאמרו התקדשי לי לאחר שיחלוץ יבמיך אינה מקודשת דע"כ אין קידושין תופסין ביבמה א"כ מוכח מזה דאף דבר האסור מה"ת מקרי בידו ועיין בשבת (דף מ"ג) דאי' שם טבל מוכן כו' וביבמות פ"ה ברא"ש סי' ה' ובזבחים (דף ל"ד) בתוס' שם והדברים ארוכים ואכמ"ל

ה) וכיון דנתבאר דאף מה דאסור מה"ת מ"מ כיון דדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו דבידו כו':. א"כ לפ"ז מוכח כשיטת הסוברים דבאומר הבעל שראה שזינתה יהי' נאמן לאוסרה עליו ואין אנו יכולין לכפותו לשמש עמה משום דהא אף בזמן הזה דיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ מ"מ חשוב זה דבר שבידו לעבור ולגרשה דבדיעבד הי' מהני כמש"כ הנו"ב הנ"ל ואף אם הי' מצטרך ליתן כתובה ג"כ חשוב בידו כעין מש"כ הרא"ש גיטין פ"ה סי' י"ג אך י"ל בשיטת הסוברים דאינו נאמן הבעל לומר שזינתה אשתו דהטעם הוא דאף דאיכא מיגו דבידו לגרשה אף בזמן הזה. מ"מ כיון דאם נימא להאמינו ע"י מיגו דבידו כנ"ל א"כ תיעקר לגמרי גזירת חר"ג דמה אהני לתקנתו הא עדיין יכול לומר דזינתה ולאוסרה עליו וע"כ וודאי הי' התקנות חר"ג דלא יהיה נאמן לומר טמאה היא ומזה הוכחתי במק"א דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא כלה הזמן וכמש"כ הנו"ב ודלא כהב"ש סי' קט"ו ס"ק ז' והג"פ בסי' קי"ט דאל"כ תקשה איך יכולין לעקור ולומר דלא יהי' נאמן לומר דזינתה הא שוויי' אנפשי' חד"א ומצד תקנתא בעלמא ומנהג לא שייך לומר כתירוצם של הר"נ סוף נדרים ומזה מוכח דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא כלה הזמן לכ"ע והוי דין חר"ג כדאורייתא משא"כ חר"ג שלא לישא ב' נשים והארכתי מזה במק"א להוכיח מזה דחר"ג שלא לגרש בע"כ חמור ביותר מן חר"ג שלא לישא ב' נשים ואכמ"ל: ענף ב

ו) ולפ"ז י"ל דהיכא דהבעל אומר דיודע בבירור דאשתו היא מורדת עליו ולדבריו מותר לו לישא אחרת דהא בכזה לא תיקן ר"ג. אך דלא מהימן מצד דהא אינו יכול להפקיע לתקנת ר"ג דהא משועבד לה אבל היכא דהוי רגלים לדבר הא קיי"ל דנאמנת בזה לומר טמאה אני לך. ובנ"ד הא הוי ע"א דמעיד כן וכמבואר בסי' קט"ו ב"ש ס"ק כ"ג וביו"ד וכש"כ בנ"ד דאומדנא דמוכחא לכל דמרדה עליו וזה יותר מן שנה דעזבה לבעלה ונסעה עם אחי' שאינו הולך בדרך הטוב למדינה רחוקה ואין לנו לתלות שהלכה ברשות בעלה דהא אומדנא דמוכח לכל כי תיכף אחר החופה מקודם היחוד לא ירשה בעלה לילך ממנו למרחקים לאשתו האהובה לו ומחילה היא טענה גרוע כמבואר בח"מ ומכש"כ במחילת עונה דהוי צערא דגופא דאמרו דלא ניתן למחילה. ועיין במל"מ פ"ו ה' אישות דין יו"ד מזה ע"כ וודאי דלא תלינן במחילה א"כ הוי רגלים לדבר טובא דהיא עוברת על דת שהיא במקום ובמדינה של אנשים אינם מהוגנים כידוע לכל ומורדת על בעלה ע"כ וודאי נאמן אף האידנא לאחר חר"ג לומר שאשתו מרדה עליו ועברה ע"ד וכמו שהעיד העד

ז) ולתלות באיזה אונס הוי מילתא דלא שכיח כידוע בכמה סוגיות דאונסא לא שכיחא וכמש"כ התוס' בכתובות (דף ג') ד"ה וסברה דאניס כו' דלא חיישינן לאונס מה"ט. ומבואר בכתובות (דף י"ב) דאם איכא אוקי אחזקה בצירוף להברי שלו נאמן אף להוציא מחזקת ממון וכש"כ אם רובא מסייע לאמירת ברי שלו דהא רובא עדיף מחזקה וודאי דמהני רוב בצירוף ברי שלו להוציא מחזקת ממונא וכש"כ דמהני זה במקום איסורא [ובלא"ה הא רוב עדיף מן חזקה א"כ הוי כמו דלא אתחזיק איסורא דהא הרוב מבטל לחזקת איסורא ובנ"ד הא לא הי' שכיח לתלות באיזה אונס או בטענת מחילת רשות לה כנ"ל] וכן מבואר בח"מ סי' כ"א דלא מהימן לומר שהי' אנוס כ"ז דלא הביא ראי'.