עין יצחק חלק א קסג

(דף נ"ב) דלכן אינו גט לפי דהוי כמו דנכתב שלא לשם גירושין ע"כ ביודעת לשמור הגט וא"י לשמור עצמה יכול השליח למסור לה הגט כשתשתפה בתורת זכות עבור הבעל היכא שהתנה הבעל בפירוש שמסכים על הזכוי ואינו מקפיד על השליחות דוקא וכנ"ל ועיקר החומרא מה דיש להחמיר בזה הוא לפי שיטת הרמב"ם בטעמו דנכתב שלא לשם גירושין הא לשיטת הרמב"ם דס"ל דעבר וגירשה מגורשת ביכולה לשמור גיטה א"כ לא שייך להחמיר מטעם זה ע"כ יכול השליח למסור לה הגט כשתשתפה כנ"ל

יא) ויש לדון דהשליח יכול למסור לה הגט אף בע"כ של האשה לאחר שנשא הבעל בהיתר אשה אחרת דבכה"ג אין בזה חרדר"ג ואף להנו"ב דחידש לדון דאף בזמן הש"ס אינו יכול השליח למסור לה הגט בע"כ של האשה דה"ל כמו תופס לבע"ח במקום דחב לאחרים. לפי דבכה"ג גם הנו"ב מודה דמצי השליח למסור לה בע"כ דכיון שנשא כבר אשה אחרת בהיתר ע"כ בעמוד והוצא קיימא הך איתתא: וגם הא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד סוף ענף ה' הוכחתי דלא כהנו"ב וכן מוכח מן הר"נ בפ"ק דגיטין במשנה דזו מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים כו' גבי עבד שפעמים שהאדון שולח לו בע"כ כו' דמוכח מזה דאין זה בכלל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכמש"כ הקצה"ח בסי' קפ"ב סוף ס"ק ב' לבאר זה בטוב טעם ע"ש וכן יש להוכיח מן ב"מ (דף ק"א ע"ב) בעובדא דההוא דזבן ארבא דחמרא כו' אזל קדשה יהבה לי' דוכתא כתב לה גיטא שדר לה אזלא איהי אגרא שקולאי אפיקתי' כו' א' רב הונא ברי' דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו כו' ולך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא ארבא עכ"ל הגמ' ואי נימא דבעל אינו יכול לעשות שליח לגרש בע"כ וכמש"כ הנו"ב משום דה"ל כמו תופס לבע"ח כו' והא רב הונא ברי' דרב יהושע ס"ל בכתובות (דף פ"ד ע"ב) דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כדקיי"ל וכיון דהשליח לא היה יכול למסור לה הגט בע"כ רק מרצונה. ע"כ אין סברא לומר בזה דדמית עלי כארי' ארבא דהא בלא רצונה לא הי' יכול למסור לה הגט ע"י השליח ואי דנתרצית א"כ לא שייך לומר בזה כאשר עשה כו' ויש לומר דלכן שלח לה הגט ע"י שליח משום דהא בלתי רצונה לא יהי' יכול ליתן לה הגט ולכן פשט הסוגיא מורה דאף בע"כ יכול השליח למסור הגט ודוחק לומר דאף בנתרצה לקבל הגט שייך לומר דדמית עלי כי אריא כו' כיון דבדעתו לגרשה אם תתרצה דזהו דוחק. וכן יש לדון בזה לפי מש"כ הנו"ב במ"ת סי' ק"י דארוסה שאני ע"ש. א"כ י"ל דשא"ה בהך דב"מ דהוי בארוסה. וקצרתי לפי דאין זה שייך כ"כ לענינינו

יב) והנה הנו"ב במ"ק סי' ג' כתב דצריך הבעל ליתן גט חדש להאשה בעת שתשתפה כי אינה רשאה להנשא ע"י סמך גט המושלש רק כן הי' תקנת רגמ"ה שלא להתירו לישא אשה רק ע"י השלשת גט ע"ש ובאמת אינו מובן דאיזה תועלת יש לנו מן הגט המושלש כיון דלדינא אין לסמוך עליו א"כ למה הצריכו להשליש הגט אבל לפי מה שנתבאר דביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור א"ע דיכולה להתגרש ע"י הגט המושלש א"כ שפיר מה דהתקינו להשליש הגט בעת ההיתר לפי דרבותינו הגאונים ז"ל השתדלו בעצת מי שנשתטית אשתו שלא יכשל באיסור שתי נשים וכמש"כ הב"ש בסי' א' ס"ק כ"ג דאחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים. ובכל רגע ורגע מיד שתהי' ראוי' לקבל הגט מוזהר הבעל להשתדל בכל האפשרות לפקח שלא יעמוד אף רגע א' באיסור חר"ג ואם לא הי' משליש הגט מוכן והיה צריך לכתוב גט חדש וצריך הכנה וזמן לזה וגם אולי יארע איזה סיבה שלא יהיה אז ביכולתו לזה וע"כ התקינו שיהיה הגט מוכן ביד השליח למסור לה הגט בעת שתהיה ראוי' ע"פ דין לקבל הגט משום דכ"ז דאינה ראוי' ע"פ דין לקבל הגט אז אין לנו שום עצה והוי אנוס דרחמנא פטרי']. ולא יתמהמה כלל וכל מה דאפשר להשתדל בתקנתו להצילו ממכשול איסור חר"ג עבדינן כל טצדקי דמצינו למיעבד: ולכן הצריכו שיהי' גט כתוב וחתום ביד השליח שימסור לה מיד שתתרפא וגם בע"כ יכול למסור לה כנ"ל ואף דבאשה שא"י לשמור גיטה נתבאר דאינה ניתרת לשוק ע"י גט המושלש מ"מ לא חילקו בזה בתקנתם להצריך להשליש הגט כיון דיהיה תועלת עכ"פ אם יודעת לשמור גיטה ודעת ר' שמחה דהובא בחלקת מחוקק סי' קי"ט ס"ק י"ג דלענין שמירת גיטה דשוטה לא בעינן דעתא צילתא כולי האי כו' ע"ש ושייך בגזירתם ג"כ לומר לא פלוג וכמו בכל גזירות חז"ל כעין זה כל זה כתבתי להסביר דברי הראשונים במה שהצריכו להשליש גט דיש מזה תועלת לדינא וע"פ תורת זכות שיתנה בפירוש דאף דלא יהיה דין שליחות מ"מ מסכים בדעתו על הזכיי' כנ"ל

ולמעשה להתירה להנשא לשוק וכן לצאת מחשש חר"ג צריך הבעל לכתוב גט חדש וליתן לידה כשתתרפא וכמש"כ הנו"ב והאחרונים למעשה וגם אין לנו לזוז מן מה שכתבו גדולי הפוסקים להשליש גט ביד השליח ולהתנות עם הבעל שמסכים על הזכי' ויהיה בהסכם מאה רבנים וגם בראוים להוראה סגי וכמש"כ הנו"ב והחתם סופר: וכעין הא דנדרים (דף ח') דאמרו שם דיהי' עשרה דתני הילכתא והכא גזרו דיהיה דוקא מאה והם יהיו שלוחים להתיר לו חר"ג באופן זה: סימן ג'

נשאלתי באחד אשר תיכף אחר החופה נסע אשתו למרחקים לאחי' וזה ערך יותר משנה שלא באתה לבעלה ובעלה נסע אחרי' שמה ולא השיבה לו כלל. ויש גב"ע מע"א שהיא עוברת ע"ד משה ויצתה לתרבות רעה ומורדת על בעלה ובעלה טוען ברי שהיא מורדת עליו בלא טענה והקלא דלא פסיק הוא שיצתה לתרבות רעה ונשאלתי אם יש להתירו לישא אשה אחרת: ענף א

א) תשובה כי ידוע שי' הב"ש בסי' ט"ו ס"ק כ' דעד אחד אינו נאמן להעיד שמתה אשתו מחמת חזקת איסורא וכ"כ הב"ש בסי' קנ"ח ס"ק א' אכן הנו"ב במ"ת סי' ח' השיג על הב"ש ודעתו להקל ע"י ע"א לפי דחר"ג אין דינו רק כדברי קבלה וספיקו להקל אכן בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' העליתי דספק חרם ספיקו להחמיר ודחיתי שם לראיות הנו"ב שם ובח' יו"ד סי' קמ"ו וע"כ אין רצוני להאריך כעת בפרט זה אך בקצרה דידוע מש"כ המהרי"ק והרשב"א והובאו בב"י סי' א' ובדרכי משה ובב"ש שם דאחר אלף החמישי כלה זמן החדר"ג ואינו אלא ספק תקנתא אך היש"ש כתב דלא כלה הזמן אף אחר אלף החמישי ואנכי לעצמי כתבתי בתשובה אחת דיש לדון בזה דכיון דהמחבר והרמ"א הכריעו בפשיטות דלא החרים רק עד אלף החמישי וכיון דהב"י והד"מ בשם הראשונים כתבו כן ע"כ אף דהיש"ש חולק בזה. עכ"ז לכה"פ הוי ספיקא דדינא וכן כתב הרדב"ז בח"ב סי' ת"ש להסתפק בזה גופא וכן מצאתי בתשובת מהרשד"ם סי' ע"ח שכתב לדון בספק ספיקא ולצרף זה לספק דלמא כלה הזמן כבר מחדר"ג ע"ש וידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא ס"ס דמותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספיקא דרבנן שמותר כמו בספק ציר דגים אי יש בהם שמנונית כו':