עין יצחק חלק א קסב

גילה בדעתו כו' והלך השדכן וקידשה כו' כנ"ל אכן לפמש"כ א"ש דהיכא דבא בתורת שליחות אז גרע דאם אינו מועיל ע"פ דיני שליחות כן לא מהני בזה ע"פ דין זכיי'

ולפ"ז מוכח דלא כמש"כ הדגול מרבבה דאף דאינו מועיל שליחותו במה שעשה לו לשליח בתוך שלשים יום לפדות בנו דמ"מ מהני בזה בתורת זכיי' דלפמש"כ הא מוכח דהיכא דעשהו לשליח בפירוש אז אינו מועיל בזה דין זכיי' כלל ולפ"ז הנכון עם דברי המגי' במל"מ פ"ו ה"ג שכתב בשם חכמי קונשטאנטינא לאיסור משום מידי דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח ובתורת זכיי' לא מהני בזה כיון דעושהו לשליח ע"כ גרע דכיון דלא מהני בזה תורת שליחות ע"כ לא שייך בזה דין זכיי' כלל ועכ"ז י"ל עצה בזה דנכון להתנות בפי' עם הבעל דיאמר בפיו בפירוש דאף דלא שייך בזה דין שליחות מ"מ מגלה דעתו דרוצה דיזכה לו השליח את נתינת הגט לידה לאחר שתשתפה בתורת זכיי' דבזה לא שייך להחמיר ע"פ הסברא שכתבתי דהיכא דאתי עלה בתורת שליחות אז גרע דהוי כמו קפידא דהא חזינן דאומר בפי' דאינו מקפיד בזה ואדרבה רוצה בכך ע"כ שפיר יש לדון בזה דין זכיי' וכל זה אמרתי מכבר

ו) שוב ראיתי דיש להעיר בזה אי נימא דמן דין שליחות לא שייך בזה רק בתורת זכיי' אתינן עלה. דלפ"ז יהי' גט מוקדם כשימסור לה השליח לאחר שתשתפה לאחר זמן דדוקא בגט ע"י שליח לא חשו לגט מוקדם כמבואר בגיטין (ד' י"ח). ואף דגם בנ"ד שייך סברת הש"ס בגיטין שם דהנהו קלא אית לי' מ"מ וודאי לא מחלקינן כן אם לא הוי ע"י דין שליח אך אפשר גם עצה לזה דיכתבו שבוע או שנה דבכה"ג כשר הגט ולשי' רש"י אף לכתחילה כשר לכתוב כן ולשי' הרמב"ם דמשמע דרק בדיעבד כשר אבל לא לכתוב לכתחילה כן וכמש"כ הגט פשוט בסי' קכ"ז ס"ק כ"ג בשם הב"י ע"ש: עכ"ז י"ל דבנ"ד גם להרמב"ם הי' מותר לכתוב לכתחילה כן. וכעין זה כתב הב"ש בסי' קל"ו ס"ק ז' וע"ש ובמג"א סי' של"ט ס"ק ט' והנה המרכבת המשנה בפ"ו ה' גירושין הביא בשם גדול א' דכתב לדון דין זכיי' גבי השלשת גט בנשתטית ודחה זה המרכבת המשנה משום דלא מצינו דין זכי' רק במזכין חפץ לפלוני אבל להוציא חפץ מרשות הנותן לא דיינינן לפי דזכין מאדם לא אמרינן עכ"ל בקצרה ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' העליתי בעז"ה להוכיח דגם דין זכי' להוציא החפץ מרשות הנותן ג"כ דיינינן דגם זכין מאדם אמרינן שם בספרי ע"כ שפיר יש לדון דין זכי' בהך דהשלשת גט וכפי שכתבתי להסביר זה בטוב טעם כי המרכבת המשנה קיצר בזה ולפי מה שכתבתי לא מהני הזכי' אם לא יתנה הבעל בפיו בפירוש כן. אלא יתנה הבעל בפירוש בעת השלשת הגט ויאמר דאף דלא יהי' מועיל דין שליחות דמ"מ מסכים הוא על הזכיי' דיזכו עבורו למסור לה הגט כשתשתפה וכנ"ל

ז) אכן בעיקר מילתא דנא במש"כ לדון דין זכי' בזה דז"א אלא לפי שיטת התו' דס"ל דלכן אם כתב גט לאשה דעלמא פסול משום דמה דלא מצי עביד עכשיו לא מצי עביד שליח אבל לפי דברי הרמב"ם פ"ג ה' גירושין דין ו' שכתב דלכן באמר כתוב גט לכשאשאנה אגרשנה אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין אז ונמצאו שנכתב גט זה שלא לשם גירושין עכ"ל ועיין מזה במל"מ פ"ט ה' אישות ה' ו'. ובמל"מ פ"ו ה' גירושין ה' ג'. ולפי טעמו דהרמב"ם הדין נותן גם בכתב גט לאשתו שוטה דאף דנשתפית לאח"ז דפסול הגט דכיון דלא היתה בת גירושין בעת שנכתב ע"כ הוי כמו שנכתב שלא לשם גירושין ולפ"ז לא מהני זכוי של הגט למסור לה הגט בתורת זכות להבעל כשתשתפה כיון דנכתב הגט בעת שהיתה שוטה ואין לנו להכריע נגד דעת הרמב"ם בטעמו

ח) ולענ"ד יש לדון באשה היודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבזה כשר הגט אף . לפי טעם הרמב"ם הזה דהא שיטת הרמב"ם בפ' יו"ד ה' גירושין ה' כ"ג דביודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבדיעבד ה"ז מגורשת וכמש"כ הראב"ד שם וגם הרמב"ם ס"ל כן וכמש"כ המ"מ שם וכן פסק המחבר באה"ע סי' קי"ט סעי' ו' ולפ"ז לא שייך בזה סברת הרמב"ם שכתב הטעם דהוי כמו דנכתב שלא לשם גירושין דהא כיון דדיעבד מגורשת א"כ לא שייך למידן בזה להך סברא: וידעתי למש"כ המל"מ ה' ביאת מקדש פ"ב ה' ו' דבמידי דרבנן אף במה דלא מצי עביד דמצי משוה שליח אך לפי דהמל"מ לא כתב זה בהחלט רק בלשון אפשר ע"כ אין אני רוצה להכניס ולדון ע"פ סברא זו וע"כ אבאר באופן אחר בהך דיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור א"ע בענין נתינת הגט לידה מן השליח לכשתשתפה. והוא דיש להוכיח דהיכא דבדיעבד מהני אף אם אסור לכתחילה באיסור תורה דמ"מ מקרי בידו והא אי' ביבמות (דף צ"ב ע"ב) דהוכיחו מקודם דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק מהא דתנן האמ"ל לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת ודחי' לי' דמתניתין ר"ע כו'. וקשה דהא י"ל הטעם דלכן אינה מקודשת משום דכיון דאין בידו לקדשה עכשיו בהיתר דהא לכ"ע הוי יבמה לשוק באיסור לאו גם בקידושין לחודה וכמבואר ביבמות (דף מ"ט) בתוס' ד"ה אי כרב כו' וע"כ מוכח מזה דאף באיסור מה"ת כיון דאם עבר ועשה מועיל הקידושין ותפסי ע"כ מקרי זה לדבר שבידו ולא מקרי דבר שלא בא לעולם דמבואר בקידושין (דף ס"ב) דעיקר מילתא דדשלב"ל תלוי במה דהוי דבר שבידו ע"ש וע"כ שפיר הוכיחו בש"ס יבמות שם דלא תפסי קידושין ביבמה לשוק כנ"ל

ט) וכעין זה אי' בגיטין (דף פ"ד ע"א) וברש"י שם ד"ה אמר לך רבא כו' דבשר חזיר בידה לקיימו באיסור ומוכח דאף במה דאסור מה"ת מקרי דבר שבידו: וכש"כ באיסור מדרבנן היכא דמועילים מעשיו דמקרי זה בשם דבר שבידו ועפ"ז כתבתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף ה' לתרץ דברי הרמב"ם שפסק גבי הדס בענבי' מרובה מעליו דעבר ומיעטן כשר ולא מחלק בין אשחור מעיו"ט או לא ע"ש והא דכתבו התוס' בזבחים (דף ל"ד ע"ב) ד"ה כל שבידו כו' דענבים מרובים מעליו אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט כו' והובא בספרי שם יש לחלק וקצרתי ועיין בקידושין (דף ס"ד) דאמרו שם והרי בידו להשיאה לממזר ופי' רש"י דביד האב להשיאה לו בעבירה כו' ובכל הסוגיא שם והדברים ארוכין ולפ"ז ברור דאיסור דרבנן מקרי ודאי דבר בידו וממילא מקרי בשם מצי עביד אף דאסור לו לעשות מדרבנן דכיון דדיעבד מהני מעשיו. וע"כ מצי עביד שליח באשה היודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה למסור לה הגט לכשתשתפה ולשיטת הרמב"ם וסייעתו דבעבר וגירשה מגורשת אף לשיטת התוס' דאתו על הך דיבמות משום מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח. וכש"כ לטעם הרמב"ם בפ"ג ה' גירושין ה' כ"ג דזהו מפני דנכתב הגט שלא לשם גירושין כנ"ל. דהא כיון דביודעת לשמור גיטה כו' אם עבר וגירשה מגורשת לשיטת הרמב"ם עצמו ובוודאי דמקריא בת גירושין ע"כ הגט כשר אף לכתחילה שיתן לה השליח אחר שתשתפה

י) ואף דיש סוברים גם ביודעת לשמור גיטה כו' דאף בדיעבד אינה מגורשת וכמבואר שיטתם בסי' קי"ט סעי' ו' בהרמ"א שם ואף דלפ"ז יש מקום לדון ולהחמיר דגם בכה"ג מקרי לא מצי עביד דאף דאינו רק מדרבנן מ"מ כיון דגם בדיעבד לא אהנו מעשיו לכן מקרי גם כזה בשם לא מצי עביד ואינו יכול לעשות שליח דהא גם המל"מ בפ"ב ה' ביאת מקדש ה' ו' לא כתב להחליט בזה וכמש"כ לעיל מ"מ הא העליתי לעיל דבתורת זכוי עבור הבעל יכול השליח למסור לה הגט כשתשתפה אך העליתי דצריך הבעל להתנות ע"ז בפירוש שמסכים על הזכוי וכמש"כ לעיל ועיקר מה דיש להחמיר בזה הוא לפי דברי הרמב"ם בטעמו על הך דיבמות