עין יצחק חלק א קסא

ולא לחוש בכה"ג להך דלא ישא במדינה זו כו' וע"כ אין להחמיר בנ"ד כלל: סימן ב

א) מה שהשבתי לרב גדול א' בענין מה שנהגו להשליש גט בהיתר נשתטית שישא אשה אחרת והמ"ל בפ"ו ה' גירושין דין ג' כתב בשם חכמי קושטאנטינא דאסרו מלסמוך על הגט הזה לכשתשתפה מטעם דכל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וכן כתב הנו"ב במ"ק סי' ג' שהביא לדברי המל"מ הנ"ל וכת"ר כתב להחמיר בזה עוד מטעם אחר דהוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כמו פסול מחובר. וכש"כ בשוטה דהוי מחוסר מעשה רבתי של שיפוי' כדאי' בגיטין ד' ע' והאריך כת"ר בזה והנני להשיבו דלדעתי ברור ופשוט דאין זה מקרי מחוסר מעשה כיון דאינו מחוסר מעשה בגופו של גט וכמש"כ הר"נ בפ"ב דגיטין במשנה דהאשה כותבת את גיטה כו' ובעינן דוקא דומיא דקציצה דהוי בגופו של גט: וכן מוכח מהא דיבמות (ד' נ"ב) דאמרו לאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ליבמתו מהו כו' והתוס' בנזיר (ד' י"ב) ד"ה באשה שאין לה בת כו' כתבו בסה"ד להוכיח מהך דיבמות דאף דבידו לבא עלי' בע"כ ולגרשה מ"מ כיון דהשתא מחוסר מעשה אינו יכול לעשות שליח דזהו בכלל מידי דלא מצי עביד לא משווי שליח ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' קמ"א ויש להאריך הרבה בדברי התוס' הזה ואכ"מ ועיין מזה במל"מ פ' ט' ה' אישות ה' ו'

ב) וחזינן דהתוס' בנזיר כתבו דהך דיבמות מקרי מחוסר מעשה כ"ז דלא בא עלי' וכן הוא מסברא דודאי זהו הוי בשם מחוסר מעשה רבתי ואמרו התם ביבמות (ד' נ"ב) לאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה וקשה הא אף בלא הטעם דאין בידו כו' יפסול הגט משום מחוסר מעשה הקידושין בין כתיבה לנתינה וכן ביבמתו יהי' פסול בפשיטות משום שמחוסר מעשה הביאה בין כתיבה לנתינה ובמה דאמרו למפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה הא בזה אף מידי דהוי בידו ג"כ פסול מחובר דמפסל משום מחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה אף דהוי בידו לתלוש כמו דאמרו בקידושין (ד' ס"ב ע"א). דכל שבידו לתלוש לאו כמחוסר מעשה דמי ואפ"ה בפסול מחוסר מעשה הקציצה בין כתיבה לנתינה אמרו דפסול אף דבידו לתלוש וע"כ מוכח דמה דאינו מחוסר מעשה בגופו של גט לא פסלו משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וכן מוכח מן מש"כ התוס' שם ביבמות (ד' נ"ב ע"ב) ד"ה ולאשה בעלמא אינו גט כו' דכתבו דזהו למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל: אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני לוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כו' וגט אשה וגט שחרור שווים לכל דבר כו' ואי נימא דזה מקרי מחוסר מעשה למפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה א"כ קשה דאף למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל יהי' פסול משום מחוסר מעשה הקידושין בין כתיבה לנתינה וכן בלוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך כו' יהי' פסול השחרור משום מחוסר מעשה הקני' של העבד בין כתיבה לנתינה והא גם בגט שחרור מיפסל אם הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כמו דאמרו בגיטין (ד' ט') דמיפסל מחובר בשיחרור ג"כ. וע"כ מוכח מזה דמה דלא הוי מחוסר מעשה בגופו של גט לא מיפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ושפיר הא דחזינן דלא חשו האחרונים לחומרא זו

ג) ויש לי עוד מה להאריך ולהוכיח כן אך באמת אין אנו צריכין לראיות בזה כי ברור ופשוט דמה דלא הוי בגופו של גט אין זה מיפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וכמש"כ הר"נ בלשונו בפ"ב דגיטין כנ"ל וע"כ לא כתבו האחרונים להחמיר מטעם זה רק דהחמירו בזה משום דמה דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח וכמש"כ המל"מ והנו"ב ולפ"ז יש לדון לכאורה בזה דיהי' מצי השליח למסור לה הגט כשתשתפה בתורת זכי' דהא אומדנא דמוכחא הוי דוודאי רוצה הבעל שיגרשה השליח בתורת זכי' כדי דלא יהי' נכשל בחדר"ג על שתי נשים וכן דיהי' מיפטר ממזונותי'. וגם הא לא גרע השלשת גט מן גילוי דעתו דמבואר כה"ג באה"ע סי' ל"ה סעי' ד' דאם גילה בדעתו שהוא חפץ באשה פלונית והלך השדכן וקידשה לו דהרי זו מקודשת א"כ כש"כ בנ"ד דהוי לכה"פ גילוי דעתו דרוצה בנתינת הגט לידה וגם הא הוי זכות לגבי' שלא יכשל בחדר"ג ע"כ וודאי יש לדון במה דיתן השליח הגט לה בתורת זכיי' אף דלא הי' מצי עביד אז הבעל וכמש"כ כה"ג הדגול מרבבה ליו"ד סי' ש"ה סעי' י' גבי פדיון הבן דאם עושה שליח לפדות בנו בתוך שלשים יום שיפדנו בזמנו דאף דלא מהני בזה דין שליח משום דלא מצי עביד השתא מ"מ יכול השליח לפדות בנו לאחר שלשים יום בתורת זכיי' דזכין לו שלא בפניו ע"ש: הגה"ה

ובעיקר דברי הדגול מרבבה הזאת העירותי מכבר במק"א מהא דקיי"ל דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי וכמש"כ המל"מ בפ"ד ה' אישות דין ז' ובפרק ו' ה' גירושין דין ג' ע"ש וכעין זה מצינו בגיטין (ד' כ"ט ע"ב) דאמרו שם כיון דבתר תלתין יום מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא. והוא הדין בזה כיון דבתר תלתין יומי מצי לפדות ע"כ מצי עביד מקרי והטעם הוא ע"פ סברת המל"מ הנ"ל דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה הוי וע"כ מהני השליחות שיהי' יכול השליח לפדות הבן לאחר ל' יום אף דנעשה לשליח בתוך שלשים יום ודלא כהד"מ בזה והארכתי בזה במק"א (ע"כ הג"ה)

ד) אך באמת הנכון עם האחרונים שתמהו על השלשת הגט הנ"ל משום דמידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח משום דתורת זכיי' לא מהני בזה לפמש"כ התוס' בקידושין (ד' כ"ג ע"ב) ד"ה מהו שיעשה שליח כו'. בהא דאיבעי' להו אם עבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו או לא והא דמבואר במתניתין דשטר ע"י אחרים בתורת זכות יש לחלק דמיגרע גרע היכא שבא בתורת שליחות וא"ל לך וקבל גיטי כו' ע"ש וכוונתם משום דדוקא היכא שלא א"ל שיעשה שליחותו אז שפיר מצי זכי עבורו בתורת זכות אבל היכא שא"ל בפי' שיעשה שליחותו אז הוי כמו קפידא דיהא חל בו דיני שליחות ולכן בא"ל לך וקבל גיטי דאי נימא דלא מצי משווי שליח אז אינו מועיל תורת זכיי' בזה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (ד' ס"ו ע"ב) ד"ה הא כתב ידן כו' דאף דמכשיר ר"מ במצאו באשפה עכ"ז בעשאום שלוחים לכתוב הגט אינן יכולין לצוות לאחרים לכתוב משום דמילי לא ממסרי לשליח שזה גרע ממצאו באשפה משום דכיון דציוה לכתוב צריכים לעשות ציווי שלו עכ"ל התוס' ועפ"ז מתורץ מה שהקשה הקצה"ח בסי' רמ"ג ס"ק ה' על מש"כ ביו"ד דיכולים להפריש חלה בלא רשות הבעה"ב משום תורת זכיי' דא"כ קשה על מש"כ התוס' בנזיר (ד' י"ב) לדון בהא דאשה עושית שליח להפריש חלה והא הוי דשלב"ל כיון דעושית שליח מקודם הלישה כו' ואי נימא דלא בעינן דעת הבעה"ב כלל רק בתורת זכות אתו עלה כו' א"כ לא גרע מה שעושית שליח מאילו לא עשתה שליח כלל אע"כ מוכח דלא כסברת התה"ד כו' עכ"ד הקצה"ח

ה) אכן לפי מש"כ בשם התוס' קידושין ותוס' גיטין הנ' מתורץ קושיות הקצה"ח הנ"ל משום דשאני היכא דעשתה לשליח בפי' אז גרע וע"כ שפיר הקשו התוס' בנזיר על הפרשת חלה דאיך יכולה לעשות שליח לחברתה מקודם הלישה והא הוי דשלב"ל ודין זכיי' לא שייך בזה כיון שציוותה בתורת שליחות ע"כ מיגרע גרע ועיין במל"מ פ"א ה' שלוחין ה"א ובנתיבות סי' קפ"ב ס"ק י' וקצרתי. וכן מוכרח מן הא דאה"ע סי' ל"ה סעי' ו' דס"ל לחד דיעה דאין שליח עושה שליח בקדושין וקשה דיהא מועיל שליחות השני בתורת זכיי' כמש"כ שם לעיל סעי' ד' דאם