עין יצחק חלק א קס

נסתרות דאין ערבות ע"ז מן עת דיצתה הב"ק ביבנה. אבל בהך דעוזבת דת דהוי בשם נגלות ויש ערבות ע"ז ע"כ החיוב להשתדל בעצה ולהצילן מן עונש ערבות במה דאפשר וזהו בכלל דיש בידם למחות כנ"ל מה שא"כ בנסתרות כיון דאמרו בזה דהותרה הרצועה ואין לכם עסק בנסתרות א"כ הותרה לגמרי ואין לנו להדר אחר עצות ע"ז וכמו בהך דכרם רבעי דמע"ש וב"ק הנ"ל דאמרו הלעיטהו לרשע כו' ולפ"ז היכא דאומרת העוזבת דת דאיזה חפיצה בגירושין כלל דאף דנימא דאין מזכין הגט בע"כ וכמש"כ השבות יעקב. דמ"מ יש להתיר להבעל לישא אחרת וכסברת המהרי"ק והח"ש כנ"ל דהך זכוי הגט הוי רק לטובתינו להנצל מן הערבות באם האפשריות לזכות לה הגט אבל היכא דאין האפשריות לעשות הזכוי באופן המועיל אין זה לעיכובא דעכ"ז יכול לישא אשה אחרת

יב) ולכאורה יש לומר ולדחות לכל מה שכתבתי ע"פ דברי הרא"ש לברכות פ"ג דין י"ג דנשים אינן בכלל הערבות וכיון דנשים לא נתערבו עבור האנשים ה"ה דאנשים לא נתערבו עבור הנשים א"כ ממילא נדחה מש"כ הטעם דמזכין גט לעוזבת משום להצילנו מהערבות. דהא ז"א כיון דלא נתערבו עבור הנשים. משום דהם הוי לגבי זה כעם בפני עצמן ועיין שבת (דף ס"ב) ואפשר לומר דנהי דנשים אינן בכלל הערבות עבור אנשים משום דהוי כמו עם בפני עצמן גבי זה. עכ"ז נתערב הנשים עבור נשים וכ"א עבור שאר הנשים. ע"כ שפיר יש לדון להך זכוי הגט לעוזבת כדי להציל לכל הנשים שלא יענשו משום הערבות אך זה דוחק ולכאורה יש להעיר בזה מהך דביצה (דף למ"ד) דאמרו הני נשי דשקלן חצבייהו כו' ולא אמרינן להו ולא מידי אלא הנח כו' מוטב שיהי' שוגגין כו' הרי דגם בנשים הדין הוא דהחיוב עלינו להשתדל להפרישן מאיסורא אבל באמת אין זה ראי' כלל דשא"ה דמיירי בשוגגין משא"כ בהנידון דמיירינן בעברה במזיד דיש לומר בזה הלעיטהו לרשע וכמו הך דמע"ש פ"ה וב"ק (דף ס"ט) הנ"ל ואנכי כתבתי לעיל לחלק דשא"ה בכרם רבעי דזה הוי כעין נסתרות דבטל הערבות מנסתרות לאחר דיצתה הב"ק ביבנה א"כ בנגלות דשייך ערבות דעתי בזה דהחיוב עלינו להשתדל להפרישן מאיסור למען הצלתינו מעונש הערבות. לכן עדיין יש לדון דגבי נשים אין עלינו להשתדל בזה לפי דאינם בכלל הערבות לפי דברי הרא"ש בברכות וע"כ ממילא דיינינן בהו להך דהלעיטהו לרשע וכו'

יג) ומה"ט אין להעיר מהך דשו"ע או"ח סי' ש"ו סעי' י"ד מי ששלחו לו כי הוציאו בתו בשבת כו' דשם הא מיירי שהוציאוה באונס וע"כ אין שייך בזה לדון הלעיטהו כו' וכן היכא דשייך לדבר על לבה ולהחזירה כו' שאני בזה דלא שייך התם לומר הלעיטהו כו'. ועיין באו"ח סי' ש"ה בבאר היטב ס"ק ה' מה שהביא בשם נחלת שבעה וקצרתי

יד) אכן באמת אין מזה שום דחיי' כלל למה שכתבתי משום דבתשובת ר"ע איגר זצ"ל בסי' ז' כתב בכוונת הרא"ש לברכות הנ"ל דרק במה שאין מצווין הנשים בזה לא נכנסו בערבות אבל במה שמצווון הנשים הם ג"כ בכלל הערבות א"כ לפ"ז שפיר כתבתי לדון די"ל במה שהצריכו לזכות גט לעוזבת דזהו העיקר כדי להצילנו מערבות דבזה גם נשים הם בכלל הערבות ובפרט לפי שיטת התוס' בברכות (דף כ') ד"ה נשים בברכת המזון כו' בקושייתם כהנים ולוים נמי תיבעי כו' משמע דלא ס"ל לדברי הרא"ש דמחלק דשאני נשים דלא נתערבו אלא כולם נתערבו. ועיין בצל"ח ברכות שם ובקידושין (דף ע') בתוס' שם וקצרתי לפי דהעיקר כדברי ר"ע איגר הנ"ל. וע"כ אין מהצורך להאריך בזה יותר

טו) סיומא דפסקא בקצרה דעתי כן והוא כי זכוי הגט לעוזבת דת אף דאומרת דאינה רוצית כלל בהגט עכ"ז יש לזכות עבורה את הגט לפי דיש לומר דבזכות גמור מהני הזכות אף באומרת שאינה חפיצה בזה וגם נ"ד הוי בשם זכות גמור כמו שנתבאר. וזולת זה הא נתבאר בשם המהרי"ק דהיכא דנאסרה עליו דאין זה בכלל נושא שתי נשים וכמו שכתב החמדת שלמה. וזכוי הגט אינו רק לרווחא דמילתא היכא דאפשר אבל אין זה לעיכובא וגם נתבאר דיש לדון דעיקר מה שמצריכין לזכות הגט לה דזהו רק לטובתינו להצילנו מן הערבות וע"כ יכול כת"ר לזכות עבורה הגט גם בנ"ד ולהתיר לבעלה לישא אשה אחרת אף בלא היתר מאה רבנים. וה' יהי' בעזרינו להצילנו מן עון ומכשול ושלום על ישראל

טז) וזה מקרוב נשאלתי מן רב גדול בדבר אשר איש א' מעירו נסע למרחקים לחו"ל ויש לו אשה הדרה בעירו וזינתה ברצון וכפי הגב"ע כד"ת ונאסרה על בעלה והבעל רוצה לישא אשה אחרת במדינתו ואשתו אינה רוצה בשום אופן לקבל גט מבעלה ודרשו ממני לחוות דעתי אם להתיר לו לישא אחרת בלא היתר מאה רבנים ואם ישליש גט או דאין תועלת כלל מן השלשת הגט וזכוי הגט כיון דאין רצונה להגט. גם חשש כת"ר להא דמבואר ביבמות (דף ל"ז) וביומא (דף י"ח) ובאה"ע סי' ב' סעי' י"א דלא ישא אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו הבנים זל"ז כו' וע"כ כאן דיש לו בנים מכבר מן אשה בעירו וכשישא אשה במדינה אחרת יכול להיות אח נושא אחותו וביקש כת"ר ממני להשיבו איך דעתי בזה

יז) וזה אשר השבתי לו כי לפי מה שהעליתי בקונטריס להשיג על השבות יעקב שכתב דלא מהני זכוי הגט היכא דאינה חפיצה בהגט והעליתי דיש לדון דכיון דהוי זכות גמור מזכין לה בע"כ וע"כ יש להתירו לישא אחרת במדינתו לאחר שיתרו אותה שתקבל גט ואם לא תתרצה ישליש גט ובתורת זכוי עבורה וכמש"כ בקונטריסי בארוכה ובאמת אף דנימא דלא מהני זכוי הגט כלל היכא האומרת בפירוש דאינה רוצית כלל בהגט מ"מ יש להתירו לישא אחרת אף בלא היתר מאה רבנים וכפי סברת המהרי"ק והח"ש שהובא לעיל דעיקר תקנת ר"ג לא הי' רק באשה המותרת לו אבל בנאסרה עליו אין זה בכלל שתי נשים ואין זה בכלל תקנת ר"ג ומש"כ כת"ר לחוש להך דלא ישא במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת. אין לחוש לזה הלא כבר כתב הבית מאיר בסי' ב' סעי' י"א דהך דלא ישא במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת היינו בנושא אשה על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף דיש לו בנים ממנה במדינה זו דלא גזרו בכזה וה"ה בנ"ד דכיון דמזכה לה גט בתורת זכיי' כנ"ל דינה ככל גרושה דלא אסרו לו לישא אשה במדינה אחרת וגם אף דנימא כהשבות יעקב דלא מהני זכוי הגט כלל עבורה בע"כ שלה. מ"מ כיון דע"פ דין אינו אסור לישא אשה אחרת משום חדר"ג לפי דלא הוי אשה הראויה לו וכסברת המהרי"ק והחמדת שלמה כנ"ל ע"כ מה"ט אין בזה איסור משום דלא ישא במדינה זו וילך וישא כו' דלא אמרו זה רק באשה הראויה לו אבל באשה האסורה עליו אין עליו איסור זה וכעין סברת המהרי"ק הנ"ל ודינו כמו דאין לו אשה דמותר לו לישא אשה במדינה אחרת אף דיש לו בנים במדינה זו וגם י"ל בזה להסברא דכיון דזנות לא שכיח וכעין דברי התוס' בכתובות (דף ב' ע"א) ד"ה שאם היה לו כו' בסה"ד בתי' השני דכל זנות לא שכיח. ודלא כדברי התוס' בגיטין (דף י"ז ע"ב) דדוקא זנות בעדים ובהתראה כו' וכמש"כ התוס' כאן בכתובות בתי' קמא א"כ יש לדון בזה לסברת הבית מאיר בסי' ב' דבמילתא דלא שכיח לא גזרו בזה. וכן הנהוג להתיר בזה