עין יצחק חלק א קנט

עודם בירדן כו' בשם הירושלמי אמר ר"ל בירדן קבלו את הנסתרות כו' תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה כו' א"ר לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק בנסתרות עכ"ל ולפ"ז יש להסביר דלכן אמרו במע"ש וב"ק שם דא' רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע ואין עליו חיוב להשתדל ולהפריש את העוברי דרכים מן האיסור לפי דזהו ענין נסתרות דהא אינו יודע מי הם הנוטלים את הפירות וע"כ הוי זה בשם נסתרות. ולאחר שיצתה הב"ק ואמר אין לכם עסק בנסתרות אין עליו עונש כלל ע"ד הערבות והך משנה דמע"ש הי' אחר שיצתה ב"ק הזה. וע"כ אין עליו חיוב להשתדל ולהפרישם מאיסורא והא דבשביעית מציינין שא"ה דאף דלא שייך ערבות כנ"ל מ"מ בעי ציון כמבואר במועד קטן (דף ה') הטעם ע"ז אך בשארי ימות השנה דבלא"ה אסור משום גזל דלא שייכי הטעמים דשם ע"כ דיינינן בזה להלעיטהו כו' כיון דלא שייך ערבות בזה

ט) ובעיקר הענין דאמרו הלעיטהו לרשע כו' גבי כרם רבעי בשאר ימות השנה יהי' מזה סייעתא לדברי הדגול מרבבה ביו"ד סי' קנ"א על הש"ך ס"ק ו' שכתב דברוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אין ישראל אחר מחוייב להפרישו כו' ע"ש דלפ"ז א"ש מה דאמרו הלעיטהו כו': משום דאין עליו חיוב להפרישו בעובר במזיד רק בשביעית דהוי בשוגג בזה חייבין להפרישו ולציין אכן לפי מה שכתבתי לדון ענין ערבות ע"כ הדין נותן דבנגלות יהא חייב להפרישו אף בעובר במזיד כדי שלא יענשו משום ערבות והוי זה בכלל הצלה כנ"ל ודלא כדברי הד"מ בזה והנה בדמאי פ"ג משנה ה' הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה כו' א"ר יוסי אין אנו אחראין לרמאין ופסקו שם דלא כר' יוסי והתוס' יו"ט שם הביא לפי' רש"י בחולין (דף ו') בדברי הת"ק דר' יוסי שם דלטובה היא מתכוונת ולפ"ז א"ש דאף ת"ק דר' יוסי ס"ל דאין אנו אחראין לרמאים דהכי אשכחן לרשב"ג בפ"ה מן מע"ש דס"ל הלעיטהו כו' וכן פסק הרמב"ם פ"ט ה' מע"ש והביא להירושלמי דמע"ש ובפרקין דר' יוסי ורשב"ג אמרו דבר א' כו' מסתברא ר' יוסי יודה כו' ורשב"ג לא יודה כו' משמע כדעת התוס' דת"ק ס"ל דאנו אחראין לרמאין כו' עכ"ל התוס' יו"ט וכן ראיתי בחוות יאיר בהשמטות לדף נ"ב שהקשה על הרמב"ם פ"ט דמע"ש שפסק כרשב"ג דאמרינן הלעיטהו כו' ואילו במשנה דמאי פ"ג משנה ה' הנותן לפונדקית כו' דפסק כת"ק דר' יוסי דמעשר את שנותן לה ובאמת י"ל דהרמב"ם יפרש כפי' רש"י דחולין (דף ו') או כפי חילוק של הירושלמי וכפי שכתב התוס' יו"ט כנ"ל אכן לפי מה שכתבתי לפרש דשאני הך דכרם רבעי דהוי זה כעין נסתרות א"כ לפ"ז יש לחלק עוד בינייהו דשאני הך דנותן לפונדקית כו' דזה הוי כעין נגלות דהא כיון דחשדינן לה שתחליף ע"כ ס"ל לת"ק דר' יוסי דמקרי נגלות ושייך ע"ז דין ערבות ע"כ מחוייב להשתדל ולעשר כדי להציל מן הערבות משא"כ בהך דכרם רבעי דמקרי נסתרות דהא אינו יודע מי מהאורחים שיטלו את הפירות ולא שייך בכזה דין ערבות ע"כ משום הלעיטהו כו' אמרו דאין עליו חיוב להשתדל להצילן מן האיסור כנ"ל ובמק"א כתבתי לפרש דלא תקשה ע"ז מירושלמי דמאי ומע"ש שהובא בתוס' יו"ט שם כנ"ל והנה בהך מילתא דערבות אמרו בסנהדרין (דף כ"ז) ושבועות (דף ל"ט) דזהו ביש בידם למחות וכו' וי"ל דה"ה היכא דיש בידו להשתדל אחר איזה עצה להצילן מן מכשול איסור דג"כ זהו בכלל חיוב הערבות אף היכא דאין בידו למחות בהם שלא יעשו כן אך זהו בנגלות אבל בנסתרות דיצתה ב"ק ואמר ר' לוי ביבנה דהותרה הרצועה ואין לכם עסק בנסתרות כדאמרו בירושלמי סוטה ובתוס' שם דמשמע דעל נסתרות הותרה לגמרי דין ערבות וע"כ אין בנסתרות שום חיוב כלל אף להדר אחר איזה עצה כדי להפרישן מאיסור וע"כ שפיר כתבתי כן לעיל לחלק בזה בין נגלות לנסתרות: ענף ג

י) ובעיקר הדבר שכתבתי לעיל לדון דבעוזב דתו לא שייך ערבות נלע"ד להוכיח דגם בי' שייך ערבות והוא דאי' בסנהדרין (דף מ"ד) דמעת שעברו הירדן נענשו עבור עכן וכמבואר שם בכולי סוגיא ואמרו שם דעכן עבר על חמשה חומשי תורה ע"ש ומבואר בחולין (ד' ה') וכפי שכתב התבואות שור בסי' ב' ס"ק כ"ג ובשמלה חדשה אות ט"ו דמי שעובר על רוב המצות הוא מומר גמור משום דרובו ככולו ע"ש. הרי דאף עבור מומר ג"כ יש דין ערבות דנענשו עבור חטאו ומשמע שם דנענשו בשביל מה שעבר על חמשה חומשי תורה והחרמים דהא אמרו שם חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא כו' וגם עברו את בריתי גם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם כו' מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה שנא' חמשה גם דמשמע מזה דנענשו כל ישראל עבור מה שעבר עכן על כל חמשה חומשי תורה וגם עבור מה שחטא בחרם והא הי' לו דין מומר כיון דעבר על חמשה חומשי תורה והמהרש"א שם פירש דעבר על רובו של תורה ע"ש וכבר נתבאר דבזה הוי הדין דרובו ככולו וכמש"כ התב"ש. ואפ"ה נענשו עבור מה שעבר עכן על החרם ואין סברא לומר דמה שעבר על החרם ושמו בכליהם הי' זה מקודם דעבר על רוב חומשי תורה דאין זה במשמע הכתוב כמבואר שם וי"ל דזהו כוונת המאמר שם דאע"פ שחטא ישראל הוא דהכוונה הוא דאע"פ שחטא עכן מ"מ מקרי בשם ישראל דשייך דין ערבות על כל ישראל שיענשו לפי דגם עברו בריתי גם לקחו מן החרם כו' וגם שמו בכליהם דזהו קאי על כל ישראל ומשום הערבות ומוכח מזה דגם במומר גמור שייך דין עונש ערבות ואין סברא לחלק בזה דשאני היכא דלא נתפרסם חטאו במה שעבר על רוב התורה והמצות. דמה בכך לענין הערבות בעונש דין שמים וקמי שמיא גליא האמת שהוא מומר וע"כ מוכח מזה דגם בעוזב דת שייך דין ערבות דאע"פ שחטא ישראל הוא ולפ"ז הדין נותן דגם בעוזב החיוב להשתדל ולעשות עצות איך להפרישו מאיסור כדי שלא יענשו עבורו ואף דמבואר בסנהדרין (דף כ"ז) ושבועות (דף ל"ט) דהך כל ישראל ערבין אינו רק היכא שיש בידו למחות כו' עכ"ז יש לומר דה"ה היכא דיש בידינו לעשות איזה עצה שע"י זה יופרש מהאיסור דודאי החיוב עלינו להשתדל ולעשות כן דגם זה בכלל יש בידינו למחות דמ"ש וז"ל הרא"ש ברכות פ"ג סי' י"ג בסוף הסימן דין הוא שיפטור אחרים כו' שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון וכו' עכ"ל ומשום הסברא הזאת עלינו החיוב להשתדל בעצות כדי להצילן מן העון כדי שלא יענשו אחרים בשבילו ומה דיש להעיר לפי מה דאמרו בסנהדרין (דף כ"ז) ושבועות (דף ל"ט) ושבת (דף נ"ה) דדוקא ביש בידם למחות וכו' אף בנגלות כו' והא ר' יהודא ס"ל בסנהדרין (דף מ"ג) דנענשו משום ערבות גם על נסתרות מקודם שיצתה הב"ק ביבנה עיי' מזה במהרש"א בחדושי אגדות לסנהדרין (דף מ"ג ע"ב) שהעיר בזה וכתב דדוחק לומר דההיא סוגיות אתי' כר' נחמי' ולא כר' יהודה ע"ש והדברים ארוכין וקצרתי

יא) נחזור לענינינו במה דכתבו לזכות גט לעוזבת דת ברוצה לישא אחרת דבאמת י"ל דהעיקר כסברת המהרי"ק דהיכא דנאסרה עליו דאין זה בכלל נושא שתי נשים וע"ז לא גזר ר"ג וכמש"כ החמדת שלמה והא דהצריכו לזכות הגט י"ל דעיקר טעמם הוא דעלינו החיוב להשתדל ולהצילה מן עון החמור בזנות דא"א דכל יום ויום עושית חטא חמור. ולהציל אותו מן עונש הערבות. ואף דיש לדון בזה הלעיטהו לרשע וכמו בהך דב"ק (ד' ס"ט). עכ"ז הא נתבאר דיש לחלק דשא"ה דהוי כעין