עין יצחק חלק א טו

זה אי' בטור חה"ע סי' בשם הרמיה דכי אית בה ש"פ השתא הוי קידושין בוודאי וזה ג"כ מה"ט א"כ בנ"ד דיש גם חזקה דמעיקרא על כל אות מן הס"ת וודאי דמהני חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דהוא בגדר כאן נמצא כאן היה מעיקרא על הס"ת וגם החזקה דמעיקרא דהי' על כל אות זהו בגדר חזקת הגוף וכעין דברי התוס' בכתובות (דף ע"ה ע"ב) ד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא כו' דכתבו התוס' בסה"ד דחזקת הגוף הוי חזקה מעליא יותר מחזקת פנויה ע"ש וכמו כן יש לנו חזקת הגוף על כל אות ואות מן הס"ת דכמו דהיה גוף כל אות ואות שלם מעיקרא בעת שנכתב הס"ת דגם עכשיו מעמידין כל אות ואות כ"ז שלא ידענו בוודאי שנפסק דמוקמינן ליה על חזקת הגוף שהיה לגוף דכל אות מקודם וכ"כ גבי נגע מוקמינן ליה על חזקתו ולא חיישינן שמא בציר ליה שיעורא אח"ז כמבואר בחולין (דף י'): ובפרט דנמצא עכשיו שלם ע"כ אין לנו לחוש שמא נפסק בנתיים ועיין בתוס' חולין (דף י' שם) ולכן לדינא ברור דאין לנו לחוש שמא היה עוד נפסקין ותיקנן הב' כ"ז שלא ידענו בוודאי שהיו נפסקין ותיקנן

יב) וגם יש לדון לספק ספיקא על כל אות היינו ספק שמא לא היה בו שום נפסק כלל ואת"ל דהיה בו איזה נפסק אכתי ספק שמא לא היה נפסק באופן שיהיה פוסל להס"ת. והוא בגדר כעין ספק על ואת"ל על שמא לא דרס דאף דהוי ס"ס משם א'. עכ"ז ה"ל ס"ס מעליא וכמש"כ הש"ך ביו"ד בכללי הס"ס: וכמש"כ החוות דעת שם על הש"ך בס"ק י' לתרץ לקושיות הכרו"פ שם דלכן ספק על כו' ה"ל ס"ס מעליא משום דספק הראשון ה"ל ספק בעיקר הריעותא ע"ש. וה"ה בנ"ד ה"ל ספק בעיקר הריעותא אם היה כלל ריעותא בכל אות בפני עצמו היינו אם היה כלל איזה נפסק בו: ואת"ל דהיה בו הריעותא אכתי ספק שמא לא היה הנפסק באופן דיהיה פוסל להס"ת וע"כ ה"ל ס"ס מעליא. וגם לחזקה דמעיקרא דהיה על כל אות מעיקרא וגם חזקה דהשתא דכמו דנמצא עכשיו שלם באותו המקום שנמצא לפנינו עכשיו שלם דכן היה מעיקרא שלם ולא נשתנה גוף האות מעולם ולכן מן הטעמים הללו אין לנו לחוש שמא היה נפסק באופן דיפסול ואח"ז חזר ותיקנן כיון דנמצא עכשיו שלם ואין לנו לחוש רק בהאותיות דאומר דזוכר שתיקנן ובאותן האותיות יש לנו עצה להעביר קולמוס עליהם בדיו כשר ואז אין לנו לחוש כלל וכמש"כ לעיל בארוכה

יג) והנה בעיקר הסברא שכתבתי לדון דאוקמינן אחזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ולא חיישינן שמא נעשה דבר מחודש בנתיים יש להעיר עפ"ז ביבמות (דף פ') דאמרו שם וליחוש שמא הבריא בנתיים כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן מתיב רב מרי רחב"א אומר בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן עכ"ל הגמ' וקשה דהא אף בחד אבר אין לנו לחוש דהא יש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ואין לנו לחוש שמא נעשה דבר מחודש בנתיים אך זה הקושי' תסוב בלא"ה על הסוגיא זו דמ"ש זה מן הא דחולין (דף י') דמוקמינן להנגע על חזקתו ולא חיישינן דילמא בצר ליה שיעורי' לאח"ז ואף היכא דאיתרע עכשיו כתבו שם התוס' בחולין דמוקמינן להנגע על חזקתו הראשונה א"כ כש"כ הכא דיש לנו גם חזקה דהשתא דלא היה לנו לחוש שמא נעשה דבר מחודש בנתיים ויש לתרץ דשא"ה דיש חזקה הגוף דמעיקרא דכמו דלא היה לו מום בעת שנולד דכמו כן אין לו מום קבוע עכשיו לענין לשוחטו במדינה. ואף דמום עובר יש לו עכשיו בוודאי מ"מ מסייע ליה החזקה דמעיקרא נדון דאין ט עכשיו מום קבוע כמו דנא היה לו מום קבוע מקודם שנולד לו מום הזה כן אין לו גם עכשיו מום קבוע דמוקמינן ליה על חזקה דמעיקרא וכעין זה כתבו התוס' בחולין (דף ט' ע"ב) בד"ה התם הלכתא גמירי לה מסוטה כו' בסה"ד בזה"ל וי"ל דגמרינן שפיר מסוטה דעשאה הכתוב כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתה דאע"ג דאיתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות וודאי טמאה כו' וכ"כ התוס' בנדה (דף ב') ד"ה והלל כי אמר כו' ע"כ ה"ה הכא אף דאיתרע החזקה דמעיקרא דהא מום עובר יש לו בודאי עכשיו עכ"ז מיבעי לן לחוש לחומרא מצד אוקי אחזקה דמעיקרא דכמו דלא היה לו מום קבוע בעת שנולד דכמו כן אין לו מום קבוע עכשיו ומחמת הך חזקה דמעיקרא מחמרינן לחוש שמא הבריא בנתיים דלא ישחטו במדינה כן י"ל בזה

יד) אכן עדיין יש להקשות דלפ"ז קשה דמאי מקשו בגמ' שם עלה דאמרו שם גבי סריס חמה דליחוש שמא הבריא בנתיים ומתרץ כיון דתחילתו לקוי וסופו לקוי לא חיישינן דהקשו ע"ז מהא דבודקין אותו כו' הא יש לחלק דשאני גבי בכור דיש שם חזקה דמעיקרא וכנ"ל משא"כ בסריס חמה דהוי רק ממעי אמו כדאמרו שם דבזה לא שייך הך חזקה דמעיקרא ע"כ שפיר אמרו כיון דתחילתו וסופו לקוי כו' לכן נלע"ד דעיקר הטעם הוא התם דהא יש לנו לומר דהוא מן הרוב אנשים דאינם סריסים ממעי אמו וה"ה התם גבי מום חוורוד הקבוע בבכור יש לנו לחוש שמא הבריא בנתיים וע"כ מקשה הש"ס שפיר וידעתי למש"כ התב"ש בסי' כ"ט גבי מים בראש דכיון דיצתה מהרוב עכ"פ ע"כ לא דיינינן התם להרוב בהמות כשרות הם ע"ש. והחוות דעת ביו"ד סי' נ' השיג על התב"ש בזה ע"ש: ויש להעיר עפ"ז בהא דבכורות (דף מ"ב ע"ב) דהואיל ואישתני אישתני כו' ומזה הוי סייעתא לדברי התב"ש וקצרתי ולדברי החוות דעת הנ"ל י"ל דכיון דרוב אנשים הם אינם סריסים. א"כ כיון דאין דינו להיות סריס חמה אלא באופן שהוא לקוי ממעי אמו ולא היה לו שעת הכושר מעולם משום דאם היה לו עת הכושר א"כ אין לו דין סריס חמה אלא כמו רוב אנשים דאינם סריסי חמה וע"כ מקשו דליחוש שמא הבריא בנתיים משום דיש לנו למיזל בתר הרוב דאינם ס"ח וכמו כן האיש הזה אינו ס"ח כיון דהבריא בנתיים וגם אינו סריס אדם כיון שלא נסתרס בידי אדם א"כ אין לו דין סריס כלל וגם י"ל אף לסברת התב"ש דרק להחמיר ס"ל להסברא דכיון דיצא מן הרוב ע"י שיש לו מים בראש ע"כ יש להחמיר אבל להקל כמו הכא למיפטר אשתו מן חליצה בזה יש לנו לחוש דהוא מן הרוב כנ"ל דהא רוב בני אדם אינם סריסים כלל. וע"ז משני הש"ס כיון דתחילתו לקוי וסופו לקוי ל"ח: וע"ז הקשו מן הא דבכורות דבודקין אותו כו' וחיישינן שמא נשתנה בנתיים משום דיש לנו הרוב דאינם בעלי מומין ורובא עדיף מן חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא: ע"כ ה"ה בחשש שאינו סריס חמה היה לנו לחוש לנשתנה בנתיים משום הרוב כנ"ל וע"ז משני לחד אבר חיישינן כו' אבל היכא דלא שייך הך רובא אז וודאי יש לנו לאוקמי על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דלא נעשה דבר מחודש בנתיים כן נ"ל בכ"ז

טו) והנה מקודם שעיינתי בענין הס"ת בנ"ד רציתי לומר דיראו למחוק כל האותיות שנזכר שתיקנן בדיו שאינו של סופרים סת"ם ואח"ז לתקנן ולכתוב בדיו כשר לס"ת אכן חששתי שמא יש בתוך האותיות איזה שם דהוא מן השמות שאינם נמחקין וע"כ ראיתי