עין יצחק חלק א קנו

דאהלות פ"ב דאמרו שם שדרה לחוד וכן הובא זה בש"ס דילן בנזיר (דף נ"ב) בלשון שדרה לחוד. ע"כ י"ל דהירושלמי הי' גורס כן ויש להאריך בזה עכ"פ מוכח מירושלמי הזה דס"ל דשדרה או גולגולת לחוד מטמא וי"ל דמזה הוציא הרמב"ם כן נחזור לענינינו דאם לא נתברר אם הי' כזית בשר בהגולגולת שנמצא או לא דכ"ז דלא נתברר דעתי מסכמת לאסור ואין רשאים הכהנים ליכנס באותו הבית והחצר שבנ"ד: סימן לז

נדרשתי מרב גדול א' לחוות דעתי ע"ד העובדא באחד שהשיא בתו לאיש א' ממשפחה חשובה והפריז עליו הוצאות ונדוניא הרבה ועתה ירד מנכסיו והתקשר את בתו הצעירה הבתולה עם איש אחד ושוב מתה בתו הנשואה והניחה שתי בנות אחת בת י"ב שנים אילמת ואחת בת חמש וחתנו רוצה לקחת את הבתולה המשודכת אחות אשתו ונשאל כת"ר אם יכול האב לבטל קשורי התנאים של בתו הבתולה בלא רצון החתן לפי שהאב בוכה במר נפשו שיגיע לזרים חילו ונכדיו יהי' נתונים לעם אחר וביותר שאחת מהבנות אילמת. והיתומות בוכות במר נפשן איך תהיינה תחת אם אחרת ועוד ענינים הנוגעים עד דכדוכה של נפש הזקן ונפשות היתומות האומללות. ודעת כת"ר לבטל קשורי התנאים בלא קנס ולא לחוש לחרם המדינות לפי שהי' כעין המבואר בנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קמ"ח ע"ש דלא הי' רק חרם המדינות וזה מה שהשבתי לו בקצרה

א) הנה הדין דאירע אונס לאבי המשודך מבואר באה"ע סי' נ' סעי' ו' בהג"ה דפטור מן הקנס ומקורו ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב ומבואר שם שחלה בנו הוא ג"כ בכלל נדרי אונסין והוא בנדרים (ד' כ"ז ומבואר בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רע"ג דגם חלה אחיו ואחותו ג"כ הוא בכלל נדרי אונסין וכן בריטב"א על נדרים שם על הא דחלה בנו דה"ה בני ביתו כו' ומצינו בחו"מ סי' רנ"ז סעי' ב' גבי כתב לבן בנו כאלו כתב לבנו דאמרינן גם בזה דדעתו של אדם קרובה אצלו כמו אצל בנו וכמש"כ בביאור הגר"א זצ"ל כמ"ש במ"ר וירא פ' נ"ד על פסוק אם תשקור לי ולניני כו' שעד כאן רחמי האב על בנו כו' ומה שיש להעיר ע"ז מסי' ר"י בפ"ת ס"ק ג' הביא בשם התה"ד דפסק להיפך. ויש ליישב כ"ז ולהאריך אך אין כאן מקומו [ואף אי נימא בזה דהוי ספיקא דדינא מ"מ כיון דלא הוי כאן רק חרם המדינות אינו כדאורייתא וספיקו להקל וכמש"כ הנו"ב מהד"ת ח' יו"ד סי' קמ"ו] ולגבי הקנס הא ספק ממון לקולא

ב) ובנ"ד כיון דגם חלה אחיו ואחותו מדמינן לחלה בנו כמש"כ הרמב"ן. וא"כ כש"כ בבני בניו וכמבואר במ"ר הנ"ל דעד כאן רחמי כו' וכיון דאמרו בברכות (ד' נ"ו) על קללת שבמשנה תורה בניך ובנותיך נתונים לעם אחר זו אשת האב והנה מצינו ביו"ד סי' שצ"ב סעי' ג' דאם יש לו בנים קטנים ונתרצה לאחות אשתו מותר לכונסה מיד אף בתוך שבעה משום דהיא מרחמת על בני אחותה יותר מאחרת וסברה זו הוזכרה בתוס' כתובות (ד' ד') ד"ה אבל איפכא לא וביבמות (ד' מ"ג) בתוס' ד"ה שאני בין אבילות כו' וכיון דמשום סברה הזאת דמרחמת על בני אחותה יותר מאחרת התירו איסור אבלות משום דנחשב זה להצלת היתומים מהקללה. א"כ בנ"ד הוי זה ג"כ בכלל נדר אונסין דאדעתא דהכא לא הי' מקבל את החרם כיון שנוגע להצלת בנות בתו וכמו חלה אחיו ואחותו הנ"ל ועל פי הא דנדרים דחלה בנו וע"פ דברי הרמב"ן בתשו' המיוחסת והריטב"א הנ"ל יש להעיר מזה על הא דאה"ע סי' קל"ד סעי' ד' במחלוקת הפוסקים באב על בנו אי מקרי אונס או לא ואכ"מ]

ג) ויפה כתב מעכ"ת דהרי הא דמגבינן הקנס בשדוכין הוא משום בושת כמבואר באה"ע סי' נ' סעי' ו' ובח"מ סי' ר"ז סעי' ט"ז ובנ"ד הרי ליכא בושת דכ"ע ידעי דהאב מוכרח לבטל השידוך להצלה של היתומים מהקללה ואודות החרם הלא כתב רומעכ"ת דליכא כאן רק חרם המדינות וכעין המבואר בנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קמ"ח וודאי בכה"ג לא עשו החרם דהא מצינו בבכורות (ד' ל"א) דמשום טובת היתומים אוקמי אדאוריי' וכמש"כ בתשו' חמדת שלמה ח' אה"ע סי' ז'. ועיין בתשו' שבו"י סי' ר"צ וגם התירו רבית דרבנן גבי יתומים וביותר דמצינו דמשום טובת היתומים דמרחמת על בני אחותה יותר מאחרת התירו משום זה דין איסור אבלות הרי דחשיב זה לתקנת יתומים וא"כ וודאי בכה"ג לא תקנו לעולם דיגיע ע"י התקנה שלהם רעה להיתומים אשר בעבורה התירו איסור אבילות וממילא כיון דאבי המשודכת פטור גם היא פטורה לגמרי והטעם פשוט ויש לצרף ג"כ דהא יש דברים כאן הנוגעים עד נפש האב הזקן הנדכאה. וע"כ עם כל הנ"ל ביחד להתיר ולנתק קשורי התנאים ולהשיאה לבעל אחותה הנפטרת ובאופן שיסכים כת"ר לדינא בזה וליתר שאת יכניס כת"ר את עצמו כי החתן יתפייס לזה בלי שום פיוס תשלומי ממון ומן הראוי שהחתן לא יקשה את לבו להתרצות לזה. וד' בטח יזמין לו זיווג טוב כחפץ לבבו: