עין יצחק חלק א קנד

דהיבם מטמא לה. א"כ מוכח דס"ל דכיון דיורש החצי ג"כ הדין הוא דמטמא היבם לה. עכ"ז לדינא צ"ע דהא עיקר המקור הוא מן הרשב"א וכבר נתבאר דמן הרשב"א אינו ראי' דהא הרשב"א ס"ל דיורש כל נ"מ שנפלו בעודה תחתיו דהבעל ומכש"כ לכל נצ"ב א"כ היכא דאינו זוכה בכל הנצ"ב רק בהמחצה (או בשלשה חלקים משום ספיקא דדינא וכמו הך דריש ב"מ בז"א אומר כולו וז"א חציו כו' וכמו הך דאה"ע סי' נ"ג סעי' ג' בהרמ"א ובח"מ שם סוף ס"ק ט' וקצרתי]. על זה אין לנו הוכחה דיהי' יכול היבם לטמא לה. כיון דאינו זוכה בכל הנצ"ב כיון דלא הוי מוחזק וע"כ צ"ע בזה בכה"ג: סימן לו

נשאלתי ע"ד חצר א' אשר זה כמה שנים שנמצא בהקרקע שם גולגולת אחת טמונה שם ולא הוציאוה משם וכעת רוצה כהן א' לקנות הבית אם מותר לכהן ליכנס שמה: ואח"ז כתבו כי כבר קנה הכהן את החצר והבית והוי כדיעבד ונשאלתי לחוות דעתי בזה ודעת כת"ר דכיון דמוכח דהגולגולת איננה של יהודי לפי דזה זמן קטן שנתיישבו שם כו' ובשנים הקודמים לא היו דרים שם ותלינן דהגולגולת איננה של יהודי דכל דפריש מרובא פריש וכמש"כ הרשב"א והובא בבדק הבית ליו"ד סוף סי' שע"ב ודעת הרמב"ם דאינם מטמאים באהל אך המחבר סיים שם דנכון ליזהר וכן הרמ"א כתב שם דנכון להחמיר וכת"ר כתב להוכיח מן מש"כ התוס' בסנהדרין (ד' י"ב) בשם הירושלמי פ"ק דסנהדרין ה' ב' דחזקי' עיבר השנה מפני הטומאה שמצאו גולגולת א' תחת המזבח היינו גולגולת של ארונה היבוסי ומוכח מזה דמטמא באהל והאריך בזה עכ"ל כת"ר ויפה העיר כת"ר בראייתו מירושלמי וכבר הקדימו בראי' זו המל"מ פ"א ה' בית הבחירה שכתב ראי' זו וכן ראיתי בשו"ת ושב הכהן סי' ע"ה שחלק על המחבר והוכיח מירושלמי כשיטת התוס' ביבמות (דף ס"א) דמטמא באהל

א) ולענ"ד י"ל דלדינא אין להוכיח מירושלמי לסתור דעת הרמב"ם דהא בירושלמי סוטה פ"ה ה"ב אמרו על הפסוק חגי ב' ואשר יקריבו שם טמא הוא דאמר ר' סימון בר זבדי גולגלתו של ארונה מצאו שם תחת המזבח ובש"ס דילן בפסחים (דף י"ז) אי' א' מר זוטרא ואיתימא רב אשי לדרשא על פסוק ואשר יקריבו שם טמא הוא מתוך שקלקלו מעשיהם מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה וכיון דחזינן דש"ס דילן פירשו להפסוק הזה דלא כפירוש הירושלמי בזה. א"כ מוכח דהש"ס דילן ס"ל להלכה דאינם מטמאים באהל דאין סברא לומר דש"ס דילן חולק וס"ל דלא מצאו גולגולת תחת המזבח דודאי לא יפליגו במציאות ולכן שפיר פסק הרמב"ם דאינם מטמאים באהל

ב) ועוד נ"ל לומר דאפשר דגם הירושלמי ס"ל דאינם מטמאים באהל רק דמטמא במגע כמבואר ביבמות (דף ס"א) וכמו דפסק הרמב"ם וכוונת הירושלמי הוא דלאו משום טומאת אהל נגעו בה רק משום טומאת מגע דהא בחגיגה בסוף פ"ג אי' דמזבח הזהב ונחושת ר"א מטהר וחכ"א מפני שהם מצופים. ובש"ס דילן שם אי' שני אוקימתות ולחד אוקימתא חכמים ולחד אוקימתא מטמאין אכן בירושלמי סוף חגיגה אי' דאמר ר' הילא טעמא דרבנן דמטמאין דהתורה קראה אותו מטלטל ע"ש. ולכן אפשר לומר דכיון דמצאו הגולגולת תחת המזבח נטמא המזבח במגעו דברבות הימים נתהוה איזה סיבה שנגע הגולגולת במזבח ושיטת הרמב"ם פ"ה ה' טומאת מת דהך חרב ה"ה כחלל לאו דוקא מתכת דה"ה שארי כלים מטמאין טומאת שבעה ואיכא בהו הזאה ולכן אותן דנגעו במזבח נטמאו טומאת ז' ג"כ ולכן י"ל דיכול להיות דמצאו הגולגולת תחת המזבח ממש ואפשר דהא איזה נגיעה משהו של הגולגולת להמזבח ע"י איזה ענין ויכול להיות שהי' נגיעה ע"י איזה שער של הגולגולת להמזבח וכמבואר בנזיר (דף נ"א) וברמב"ם ה' טומאת מת פ"ג ה' י"ג

ג) וכיון דלשיטת הירושלמי בחגיגה דהמזבח הוי כלי משום דהתורה עשאו כלי מן הדרש דפתח במזבח וסיים בשולחן כו' ממילא מקבל טומאה אף מתחתיתו ומש"כ התוס' יו"ט בפ"ג דחגיגה משנה ח' להקשות. י"ל בזה דהא יש למילף ע"פ הדרש דבירושלמי שם דפתח במזבח וסיים בשולחן כו' ויש להאריך בזה וקצרתי א"כ הירושלמי דסוטה אזיל לטעמי' דס"ל בסוף חגיגה דהמזבח מקבל טומאה אליבא דרבנן והלכתא כוותייהו דהמה הרבים ולכן אמרו בירושלמי בסוטה לפרש להפסוק ואשר יקריבו שם טמא דקאי על טומאת המזבח וממילא נטמאו כל הקרבנות שהקריבו שם וכן אותן שנגעו במזבח [גם אפשר לומר דמיירי זה במזבח הזהב דלפ"ז הי' מתורץ קושיות התוס' יו"ט ע"ז וקצרתי אך דנראה מן משמעות הירושלמי דמצאו הגולגולת תחת מזבח הנחושת ומ"מ א"ש וכמש"כ לעיל וקצרתי אבל ש"ס דילן דס"ל בסוף חגיגה דחכמים מטהרין את המזבח וכמו שפסק הרמב"ם ה' מטמאי משכב ומושב פ' י"א ה' י"א לכן לא אמרו בפסחים שם לפרש להאי ואשר יקריבו שם טמא הוא דקאי על טומאת מזבח דהא המזבח אינו מקבל טומאה: אלא פירשו דמתוך שקלקלו מעשיהן כו' ולפ"ז אין ראי' מהירושלמי לסתור שיטת הרמב"ם דפסק דאינם מטמאים באהל די"ל דגם הירושלמי ס"ל כן

ד) והנה בירושלמי דסנהדרין שם דמצאו הגולגולת בימי חזקי' ובסוטה אמרו דמצאו הגולגולת בימי חגי בעת שעלו מהגולה וטיהרו את הבית וסתרי אהדדי. מצאתי כעת בשירי קרבן לסוטה שם שהעיר בזה וקצרתי. והנה לעיל כתבתי דאין סברא לומר דיפלוגו הש"ס דילן עם הירושלמי במציאות אם מצאו הגולגולת תחת המזבח או לא: הנה לפי מה שכתבתי אחר זה דמצינו דפליגי בירושלמי דסוטה עם הירושלמי דסנהדרין אם הי' זה בימי חזקי' או בימי חגי הנביא ע"כ ממילא נסתרו הדברים במש"כ למעלה וקצרתי

ה) ובנזיר (דף נ"ד ע"א) אי' וכל הנוגע בעצם כו' או בקבר זה קבר שלפני הדיבור ופי' רש"י דאף דאינן מטמאין באהל עכ"ז מטמא במגע וכל שהיה קודם מתן תורה בין של כו' בין של כו' קרי לי' קבר כו' וכן התוס' בד"ה או בקבר כו' כתבו דהך סוגיא דר"ש היא כו' ע"ש: א"כ מוכח מסתמא דגמ' דהדין הוא כר"ש דאינם מטמאין באהל וע"כ אין להקשות על הרמב"ם מהירושלמי דהא מן ש"ס דילן מוכח דהלכה כר"ש וכן מוכח מהירושלמי נזיר פ"ז ה' ג' דאו בקבר לרבות אף נגע בקבר אדם הראשון. ומדקאמרי אף נגע בקבר מוכח דס"ל להירושלמי ג"כ דדוקא בנגיעה מטמא אבל באהל אינו מטמא ולא ס"ל כפי' הריב"א שבתוס' שם וכמש"כ הפני משה שם. וע"כ אף דנימא דמהירושלמי דסוטה וסנהדרין יהי' מוכח דס"ל דמטמאים באהל וכמש"כ כת"ר. עכ"ז הא בירושלמי נזיר פ"ז הנ"ל מבואר דס"ל דאינם מטמאים באהל רק במגע. וכן מוכח גם בהש"ס דילן בנזיר כנ"ל ע"כ שפיר פסק הרמב"ם דאינם מטמאים באהל וכן כבר כתב הכ"מ להוכיח כשיטת הרמב"ם בזה מהך דב"מ (דף קי"ד) ולפי מש"כ אין אנו צריכים לזה די"ל דהוכיח כן מהך דנזיר (דף נ"ד) הנ"ל

ו) והנה בהגהות מיימוני פ"ג ה' אבל כתב בשם היראים דאף במגע אינם מטמאין והמל"מ שם פירש שיטתו על נכון ע"ש ולענ"ד י"ל דמן הך דנזיר (דף נ"ד) יש להוכיח כשיטת היראים דאף במגע אינם מטמאין דהא