עין יצחק חלק א קנג

נצ"ב מ"מ הא אין זה זכות מה"ת. ולכן דוקא בעבד מאמר איבעי לי' אם מטמא לה וע"ז א' לי' אביי דזהו כש"כ מן ארוסה דאינו מטמא לה אף דקדושין של ארוסתו עושה פעולה יותר מקדושי מאמר א"כ כש"כ במאמר דבלא מאמר אינו מטמא ע"כ אינו פועל מאמר כלל להיות מטמא לה ושפיר כתבתי לתרץ דברי השו"ע דלא יסתרו מהגמ' הנ"ל. ענף ג'

ט) ועכשיו דאתינן להכי דמוכח מן בעיא דרבה דא' מאמר נישואין עושה או לא דאי נימא דקאי האיבעיא אם מטמא לה היבם דע"כ מיירי בגוונא דאינו מטמא היבם בלא מאמר כנ"ל יש ליישב סתירת הגמ' הנ"ל בפשיטות. והוא די"ל דהא דפסק הרשב"א דהיבם מטמא זה לא שייך רק בנפלה לו מן הנישואין דאז שייך לומר דהואיל ויורש נ"מ לכמה פוסקים או חצי נצ"ב לכ"ע לכן עשאוהו כמ"מ. וזה לא שייך אלא בנפלה לו מן הנישואין דהא בעת נישואין מכנסת לו הנדוניא. משא"כ בנפלה מן אירוסין דהא בעת אירוסין אינה מכנסת לו מעותי' ולא הוי אלא כנכסי מלוג ואז אינו יורשה היבם בוודאי כמבואר ביבמות (דף נ"ח) במימרא דעולא דא' שם דנפלה מן אירוסין גם ב"ש מודו דאינו יורשה כלל משום דזיקת ארוסה אינה אלא ספק ארוסה יעי"ש ולכן שפיר א"ל אביי לרבה דאילימא ליטמא לה קא מיבעי לי אם מועיל המאמר משום דבלא מאמר אינו מטמא לה דקאי בנפלה כשהיא ארוסה דאינו יורשה כלל ואף דהכתובה נשארת להיבם מ"מ י"ל כמש"כ לעיל דבשביל הכתובה לחוד לא שייך לומר דעשאו אותו משום זה כמ"מ דהא כתובה דרבנן והם אמרו כו' כנ"ל ועיקר קפידת הקרובים הוא משום נצ"ב: וזה לא שייך בנפלה מן אירוסין [וגם אם נפלה מן אירוסין לא ברירא כ"כ אם הכתובה שייך להיבם. די"ל כיון דיבם כמו אחר דמי כמבואר בכתובות (דף פ"א) וחז"ל תקנו דהיבם יורש הכתובה כמבואר ביבמות (דף ל"ח) דתנן כתובה בחזקת יורשי הבעל א"כ למ"ד דמוקי מתניתין דיבמות שם דזה קאי בנפלה מן הנישואין ע"כ י"ל דגם על הכתובה לא תקנו חז"ל דיהי' יורשה בנפלה מן אירוסין ויש להאריך בזה ע"פ דברי התוס' ביבמות (דף ל"ח ע"א) ד"ה ובית הלל כו' בשם ר"ת. ובכתובות (ד' פ' ע"ב) ד"ה נכסים בחזקתן אבל בנפלה מן נישואין כו' דהיבם יורש חצי נצ"ב לכ"ע שפיר י"ל דמטמא לה משום קפידת הקרובים ודינו כמ"מ א"כ אין כאן סתירה מסוגיא הנ"ל לפסק השו"ע

י) אמנם לדינא קשה לסמוך ע"ז משום די"ל דהרשב"א דפסק דהיבם מטמא לה אזיל לטעמי' דפסק בחידושיו ביבמות (דף ל"ח) כשיטת הרי"ף דנכסים שנפלו בעודה תחתיו דהבעל יורש היבם כולו וכן בנצ"ב יורש היבם כולו ע"כ לפ"ז שייך שפיר לומר דעשאוהו כמ"מ משום קפידת הקרובים וכמו בקטנה דמטמא לה דעשאוה כמ"מ דהא היבם יורש כל נכסים שלה. ואף דהנ"מ שנפלו לה בעודה שומרת יבם אינו יורשה מ"מ זה לא שכיח כ"כ ויש שם יורש על היבם כיון דרוב נכסי' יורשה ויקפידו קרוביו וכמש"כ הרשב"א בתשובה דכיון דהיבם יורש כל נ"מ שנפלו תחתיו דהבעל כו' ע"כ מטמא לה משא"כ השו"ע דפסק באה"ע סי' ק"ס דהיבם אינו יורש נ"מ כלל אף בנפלו תחתיו דהבעל אך הרמ"א הביא שם בשם יש אומרים דהיבם יורש מחצה מן נ"מ שנפלו בעודה תחתיו דהבעל וכמש"כ הב"ש שם א"כ מנלן להשו"ע דגם כה"ג שייך קפידת הקרובים דעשאוהו גם בזה כמ"מ דהא לא מצינו זה אלא בקטנה דיורש כל נכסי' וכן בשומרת יבם להרשב"א דיורש כל נכסי' כנ"ל. אבל לפסק השו"ע באה"ע צ"ע מנלן להוציא זה וכיון דמן התורה אינו מטמא לה משום דלא מקריא שארו ומה"ט אינה יורשה מה"ת משום דלא מקריא שארו. ועיקר הסברא אינו רק משום מ"מ א"כ מנלן בכה"ג דעשאוה כמ"מ ולכן דברי המחבר צ"ע

יא) ובלא"ה הא לשיטת הרמב"ם דפסק ירושת הבעל דרבנן והובא בב"ש ריש סי' צ' ואפ"ה מצינו באשתו פסולה דיורשה ואינו מטמא לה כמש"כ התוס' ביבמות (דף פ"ט ע"ב) ד"ה כיון דלא ירתי לה כו' אלמא דגם היכא דלא ירית אלא מדרבנן ג"כ לא חשו חז"ל לקפידת הקרובים לעשותה כמ"מ אלא בנישואי קטנה דהוי דבר הדומה לנשואה גמורה בזה מצינו דאמרו דיטמא כמש"כ התוס' שם משא"כ בש"י מנלן ע"כ דברי המחבר צ"ע. והרשב"א בתשו' שם דמחלק בין ירותת הבעל דיורשה מה"ת לירושת יבמה דאינו אלא מדרבנן כנ"ל אזיל לטעמי' דפסק ירושת הבעל מה"ת והובא בב"ש ריש סי' צ' ע"ש וגם יש לתמוה על הרמ"א דלא הביא שום דעה חולקת שם ביו"ד דלא יטמא היבם ליבמה דהא לשיטת התוס' ביבמות (דף פ"ט) הנ"ל ולשיטת הרמב"ם דירושת הבעל דרבנן אינו מטמא דלא שייך חילוק הרשב"א הנ"ל וגם הא התוס' לא ס"ל כלל החילוק של הרשב"א הנ"ל לחלק בין ירושת הבעל מה"ת לירושה דאינו זוכה אלא מדרבנן ועוד כיון דאינו יורש אלא חצי נצ"ב אפשר דבכה"ג גם הרשב"א מודה כנ"ל

יב) ואפשר לומר לדינא כיון דהרמ"א הביא באה"ע סי' ק"ס סעי' ז' י"א דכל נצ"ב יורש היבם ואין מוציאין מידו א"כ כיון דיורש כל נצ"ב מספיקא דהממע"ה ע"כ שייך בזה שפיר קפידת הקרובים ואף דעל נכסי מלוג לא הביא הרמ"א שם דיעה דס"ל דיורשה כולה רק על מחצה הביא שם. מ"מ כיון דנ"מ לא שכיח כנ"ל שפיר י"ל דמקרי היבם יורש שלה ומטמא שפיר ולכן סתם הרמ"א בזה. אך להך דיעה דס"ל דהיבם אינו יורש כלל את היבמה כי אם האב של הבעל הוא היורש משום דמיד שמתה פקע זיקת היבם. וזהו שיטת מהרי"ק והובא באה"ע סי' ק"ס סעי' ז' בהגהות הרמ"א שם א"כ להך שיטה וודאי דלא מטמא היבם משום דהא אינו יורשה כלל וי"ל כיון דהרמ"א כתב שם דהעיקר דהיבם הוא היורש כמשמעות סוגיות הש"ס בכתובות וירושלמי פ' האשה שנפלו כמש"כ בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק כ"ד ע"כ שפיר סתם הרמ"א ביו"ד דהיבם מטמא

יג) אכן בזה"ז דחולצין ואין מייבמין דאין היבם יורשה כלל כמש"כ הרמ"א באה"ע סי' ק"ס סעי' הנ"ל בשם המהרי"ק י"ל דאין מטמא לה. אך הב"ש שם ס"ק י"א הביא שיטת הסוברים דאף דמצות חליצה קודם מ"מ ממונא לא מפקינא מיני' ע"ש א"כ כיון דהיבם יורשה אף בזה"ז והקרובים לא יטלו א"כ שייך גם בזה"ז קפידת הקרובים ומטמא לה והוי כמו מ"מ ויהי' מוכח מסתימת הרמ"א ביו"ד דס"ל לדינא דאף בזה"ז יורשה וכפי שיטת הפוסקים דהביא הב"ש שם דס"ל כן אך הרמ"א כתב באה"ע סי' ק"ס סעי' ז' הנ"ל בזה"ל דכל נצ"ב שלה הם בחזקת יורשי הבעל כו' ואין מוציאין מידם אם הם מוחזקים כו' דמשמע דוקא אם הם מוחזקים משום דזה ה"ל ספיקא דפלוגתא דהדין הוא דהממע"ה א"כ ה"ה לשיטת הסוברים דהיבם הוא היורש והוא נקרא בשם יורשי הבעל א"כ אינו זוכה בכל הנצ"ב רק אם הוי מוחזק ואף דלגבי קרובי האשה הוי נצ"ב בשם מחוסר גוביינא וכמש"כ לעיל עכ"ז הא גם היבם לא מקרי מוחזק בכולו כ"ז דלא תפסן לידו וכל זמן דלא בא לידו הוי כמו דמונח ברשות אחר ואין היבם וקרובי האשה מקרי מוחזקים א"כ אז י"ל דאין היבם נוטל כולו ע"כ בכה"ג אכתי צ"ע לדינא אם היבם מטמא לה דהא היכא דאין היבם יורש כל הנצ"ב אין זה ברור לדינא דיהי' מטמא היבם לה ואף דמן המחבר דפסק באה"ע סי' ק"ס סעי' ז' דהיבם אינו זוכה רק חצי נצ"ב וזהו לשיטת הסוברים דיורשי הבעל הוא היבם וכפי הכרעת הרמ"א שם]. ואפ"ה פסק ביו"ד