עין יצחק חלק א קנ

בתוס' שם ובר"ש ובר"מ לשביעית ובתויו"ט שם דתלינן מה"ט אף בדבר שאינו מצוי כי גדול כח דרכי שלום וכמש"כ המג"א בסי' שמ"ז ס"ק ד' בקצרה להך כללא

י) וכש"כ בנ"ד דיש לנו סברא מעליא כנ"ל וע"כ וודאי אין לנו להחמיר בכזה משום חשש מסייע ידי עוברי עבירה דיש לנו לצדד ולהקל מפני דרכי שלום רק היכא דידוע לנו כי המת עצמו בעודו שהי' בחיים חיותו הוא הי' מן המעכבים מן השתדלות השגת קניות מקום בה"ק לחלוטין ובאמת הי' ביכלתו לעזור ע"ד קניות הבה"ק הנ"ל רק דלא רצה בזה יש לדון לכאורה דיש בזה חשש כמו מסייע ידי עוברי עבירה אבל באמת זה גם כן אינו דהא עכשיו שמת לאו בר עובר עבירה הוא וגם י"ל כיון דהי' בידו להשתדל בעצמו ולא השתדל א"כ מסתמא אינו חושש בהנך שני טעמים דאמרו על הא דאין מפנין את המת מקבר לקבר אחר משום שני טעמים א' משום ניוול המת ב' משום חרדת הדין וכמש"כ הבית יוסף בסי' שס"ג והובאו בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג א"כ לכאורה י"ל דכיון דלא חשש בעצמו לכל זה דאין לנו לחוש בעבורו אך בזה י"ל דהא מצינו בסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) דאי משום בזיונא לאו כל כמיני' דבזיון הוא לקרוביו וה"ה בחשש ניוול המת ובהך איבעיא דסנהדרין שם נקטינן לחומרא וכמבואר ביו"ד סי' שמ"ח: ועכ"ז נראה דאף באותן שהי' בידם להשתדל ולהשיג מקום בה"ק שיהי' קנוי לחלוטין דמ"מ אנחנו מעצמינו אין לנו לקנוסם בכזה ורק היכא דקנסו בפירוש כזה אז שאני: וכעין המבואר ביו"ד סי' של"ד סעי' ו' ע"ש ובאה"ע סי' קנ"ד סעי' כ"א בהגהת הרמ"א ע"ש וכיון דעכשיו שמת לאו בר עובר עבירה הוא אין לנו לחוש משום מסייע ידי עוברי עבירה כיון דבעת התעסקות עבורו אין זה מקרי עוברי עבירה

יא) וכש"כ במי שיש לנו להסתפק דשמא לא הי' ביכלתו בעודו הי' בחיים חיותו להשתדל על קניות בה"ק החדש לחלוטין דמספיקא וודאי אין לנו לחוש משום מסייע ידי עוברי עבירה וכמו דכתבו התוס' בגיטין (דף ס"א) ובר"ש והר"מ ובתויו"ט לשביעית פ"ה משנה ט' דהיכא דהוי ספק איסורא או דהיתירא דאין בכזה לאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה ומשום דרכי שלום אף בשביל ספק היתירא בדבר שאינו מצוי ג"כ מותר וה"ה בנ"ד דאם לימא להסתפק דהמת בחיים חיותו אולי לא הי' ביכולתו על ההשתדלות השגת מקום בה"ק שיהי' לאחוזת עולם וכיוצא א"כ אז מקרי דהיתירא דאין בכזה חשש לאסור משום מסייע ידי ע"ע ויהי' מאיזה טעם שיהי' כיון דאין בזה חשש איסור משום מסייע ידי כו' ומקרי זה היתירא להתעסקות בצרכי המת עכ"פ ע"כ מה"ט ה"ה אף במקום לידת ספק בזה עצמו ואף בחשש רחוק דג"כ אין לנו לחוש משום איסור מסייע כו' ומותר לנו להתעסק בכל צרכי המת ומשום דרכי שלום

יב) והנה התם בהך דמשאלת לחברתה חשודה על השביעית דמפני דרכי שלום התירו שם. ולא דיינינן לומר דשמא אם היינו מרחיקין את עצמינו מן שאלת כלים להחשודה על השביעית וכיוצא דאז אולי תחזיר מדרכה הרעה אלא אמרו דאין לנו להרחיק עצמינו ממנה כי חז"ל ראו דגדול השלום כיון דיש לנו למתלי אף בצד רחוקה וטעמם דראו דע"י השלום יכול להיות שתחזור מן דרכה ותתן אוזן קשבת לדברינו ולא יהיה אגודות אגודות ח"ו וכדאמרו בחגיגה (דף כ"ב ע"א) כעין זה דכמאן מקבלין האידנא סהדותא כו' דחיישינן לאיבה]. ויהי' מאיזה טעם שיהיה כיון דמצינו משום דרכי שלום ובאיכא למתלי אף בדבר הרחוק אמרו דאין לנו לחוש משום מסייע ידי עוברי עבירה וה"ה בנ"ד כנ"ל והנה רש"י בגיטין (דף ס"ח) פירש על הא דאמרו שם דלא תבור ותטחון דזהו מפני שמסייע ידי עוברי עבירה בשעת העבירה כו' ולפ"ז י"ל דה"ה במה שהוכחנו מהך דמשאלת לחשודה נפה כו' דרק בהתעסקות בטהרת המת וללוותן וכיוצא דאין זה מקרי בשעת העבירה על זה יש למילף משם דמותר היכא דהוי ספק כנ"ל אבל להניח את המת בקבר דזה הוי כמו שעת העבירה עצמה יהי' אסור. אבל באמת הא לשיטת התוס' והר"ש והתויו"ט הנ"ל כפי שנתבאר בשמם אין הכרח לחלק כן. דהא עיקר הטעם דמשאלת לחברתה החשודה כו' הוא לפי שיש לתלות באיזה צד דהיתירא וכפי שהביאו בשם הירושלמי ע"כ י"ל דלכן לא תבור ולא תטחון לפי דשם אין לנו במה לתלות כלל והוי איסור וודאי וגם י"ל דזהו כוונת דברי רש"י במש"כ דשעת העבירה שאני דזהו היכא דאין לנו שום ספק בעצם העבירה והוי עבירה וודאית. ע"כ מקרי זה בשעת העבירה ויש לי עוד להאריך בזה אך מפני חולשתי הוכרחתי לקצר כעת

יג) קוטב דברי לדינא בנ"ד דאין לנו להחמיר בכ"ז. רק יש לנו לצדד להיתירא והנכון להודיע לכל בפרסום כי עצם בה"ק החדש אין מן הנכון לפי הדין לקבור שם את המתים והחיוב על כל הקהי' להשתדל ולהשיג מקום על בה"ק לחלוטין ורק מה דמתעסקין בצרכי המתים אשר נקברים על בה"ק החדש זהו לפי דמה יעשו המתים והם עצמם לאו בני העבירה הם. ובאמת אין רוח חכמים נוחה מן הבה"ק החדש וכפי הדין באמת ויכול להיות כי מחמת השלום יתקרבו כל הדיעות ויתן ה' בלב כל ראשי ומנהיגי הקהי' שישתדלו להשיג מקום אחוזת עולם על בה"ק החדש וה' יהיה בעזרם ויתברכו ברוב חיים ושלום נצח כנפשם לטובה: סימן לד

נשאלתי מקהילה אחת בחו"ל שנתייסדה זה ערך שבעים שנה ועד עתה היו קוברין מתיהן בעיר אחרת רחוקה כמו שעה אחת ועתה נתרבו התושבים ורוצים לבנות ביה"ק לעצמם

א) והנה לדעתי הרשות בידם ואין יכולים אנשי הקהילה הסמוכה למחות בידם ע"ז ואדרבה הנכון והיושר לעזור להם דהא יותר טוב כן שלא יצטרכו להוליך המתים למרחוק וכמבואר ביו"ד סי' שס"ג סעי' ב' דהא דאין מוליכין מת שיש בה קברות לעיר אחרת דהטעם הוא משום צער ובזיון המת לטלטלו למרחוק וכמש"כ בתשובת זכרון יוסף דהשיג על טעם הש"ך בס"ק ד' שם שכתב דזהו משום כבוד המתים שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה והובא בחידושי רע"ק ליו"ד שם ס"ק ב' ובפתחי תשובה שם ס"ק ד' ולא חילקו שם בין רחוק הרבה לרחוק מעט

ב) ובעיקר טעמו של הש"ך בסי' שס"ג ד' הנ"ל. מצאתי בעז"ה בספר חסידים ס"ק תש"ט שכתב בזה"ל קהל א' רצו ללכת למקום אחר בא מת א' בחלום ואמר אל תעזבו אותנו כי יש לנו הנאה כשתלכו לביה"ק כו' עכ"ל ולפי דבריו הקדושים יש לנו טעם נכון על מה דאין מוליכין את המת לעיר אחרת וכעין דברי הש"ך אך בסיגנון אחר דיש להסביר זה ביתר ביאור דכיון דיש הנאה להמתים כשבאים עדה קדושה עם המת לשם וע"כ זהו כעין מה דקיי"ל בהלכות צדקה דעניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת וכמבואר ביו"ד סי' רנ"א סעי' ג' ואין לנו עני ביותר כמו המת דע"ז נאמר בכמה ענינים הפסוק לועג לרש וכמבואר בברכות (דף י"ח) ומנחות (דף מ"א) וביו"ד סי' שס"ז סעי' ב' ובאו"ח סי' מ"ה וכמו דבעניים חיים יש משפט קדימה לעניי עירו