עין יצחק חלק א יד

סי' ז סעי' ג' ענף ח' בד"ה ועכיז היכא דיש שני דיינים האומרים כו' ואין להאריך בזה כעת

ח) ועכשיו נשובה לעיין במה שתיקן להס"ת ע"י דיו מן השוק והוא דכפי שאמרו לי היודעים כי דיו מן השוק הוא של עפצים וקנקנתום היינו גאלעש וקופער וואש הנה מבואר בשו"ע יו"ד סי' רע"א סעי' ו' דאם כתבו בעפצא וקנקנתום כשר וכ"כ בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעי' ג' וכשיטת הרמב"ם וע"כ יש לנו לסמוך על פסק השו"ע כיון דלא הובא בשו"ע דעת הרא"ש דמצריך שיהי' הדיו גם מן גומא אך המג"א שם ס"ק ב' כתב דנכון להחמיר ולצאת ידי כולם כו' ואין זה רק על לכתחילה אבל בדיעבד יש לנו לסמוך על השו"ע ועיין בפמ"ג לאו"ח שם. והנה המשכנות יעקב ח' או"ח סי' ל"ז כתב דיש להחמיר דלא יכתבו רק עם גומא כו' ע"ש עכ"ז אין לנו להחמיר נגד השו"ע דסתם כשיטת הרמב"ם וסייעתו ואף אם ניחוש ולומר דה"ל ספיקא דדינא עכ"ז אם יתקנו הס"ת ויעבירו הקולמוס לתקנם בדיו כשר אין לנו להחמיר דהא מבואר בשו"ע אה"ע סי' קל"א סעי' ה' גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דדיעה ראשונה ס"ל דאינו גט וי"א שחוששין לו ומבואר בב"ש שם ס"ק ה' דהרמב"ם ס"ל דיו ע"ג דיו לא הוי כתב כלל והר"ח והרשב"א ס"ל דיש להסתפק בזה לפי דמתקנו בכתב השני וכסברת התוס' בגיטין (דף י"ט) א"כ לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דאף כשמתקן בכתב האחרון הוי כמו כל דיו ע"ג דיו דאינו כתב כלל דלפ"ז ה"ה בנ"ד אף כשמתקן הס"ת במה שמתקנו להעביר הקולמוס בדיו הכשר דזה לא נחשב לכתב כלל עכ"ז הא לשיטת הרמב"ם בלא"ה כשר הס"ת בנ"ד דהא ס"ל להרמב"ם דכשר לכתוב ס"ת בעפצים וקנקנתום אף בלא גומא כנ"ל וע"כ אף דנימא לחוש לשיטת הסוברים דפסול הס"ת דנכתב בעפצים בלא גומא עכ"ז מידי ספיקא לא נפיק וה"ל ספיקא דדינא אם כשר הס"ת הנכתב בעפצים בלא גומא או לא ולכן עכשיו שיעבירו עליו הקולמוס לתקן בדיו כשר דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים אם מהני כתב האחרון היכא שמתקנו דלא הוי כמו דיו ע"ג דיו משום די"ל דנחשב לכתב מעליא א"כ יש לנו ס"ס דדינא להכשיר הס"ת

ט) וידעתי מה דיש להעיר בהך ס"ס מן דברי הב"ש בסי' ע"ז ס"ק י"ז דכתב לדון דין ס"ס ספק שמא הלכה כהרמב"ם דזכתה בוודאי בנצ"ב ואת"ל כהחולקים. אכתי ספק דילמא זכתה מדינא דהש"ס כו' הרי דס"ל כיון דחד דיעה ס"ל דהוי דין ברור כן ודיעה ב' ס"ל דהוי זה ספיקא דדינא דנחשב זה לס"ס המועיל א"כ ה"ה בנ"ד כיון דדיעה א' ס"ל דכתב ע"ג כתב אף היכא שמתקנו לא נחשב לכתב כלל ודיעה שני' החולקת הא ס"ל דהוי ספיקא דדינא בזה. א"כ יש לנו על הספק השני שכתבתי לדון בנ"ד. דשמא הלכה דדיו ע"ג דיו כשר היכא דבא לתקן דבזה הספק יש לנו ס"ס הסותרו והוי כעין דברי התוס' בכתובות (דף ט' ע"ב) ד"ה אי למיתב לה כתובה כו' שכתבו התוס' שם דאם על הספק השני מן הספק ספיקא יש לנו ס"ס הסותרו דאין מצרפינן זה הספק להספק הראשון ולא הוי ס"ס מעליא ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד. אכן בעיקר דברי הב"ש הנ"ל יש לדון הרבה דהא הוי ספק ספיקא מן שם א' ועיין מזה בספרי נחל יצחק לסי' ל"ח ענף ג' מזה ולכן העיקר לדעתי לדון בנ"ד ס"ס דדינא וכמש"כ לעיל דהוי ס"ס מעליא היינו ספק א' שמא הלכה דס"ת הנכתב בדיו בלא גומא ג"כ כשר ואת"ל כהחולקים עכ"ז ספק שמא הלכה דאם כתב השני בא לתקן דנחשב שפיר לכתב מעליא ולא הוי כמו כתב ע"ג כתב וידעתי מה דיש לדון עוד בנ"ד להא דח"מ סי' שפ"ו סעי' ד' הזורק כלי מראש הגג כו' הזורק חייב דאע"ג דרבא מספקא לי' לא שבקינן פשיטותא דרבה מפני ספיקא דרבא וכמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ב סי' א' וש"פ א"כ ה"ה הכא כיון דדיעה א' ס"ל דבגט שנכתב שלא לשמה והעבירו עציו קולמוס לשמה דאינו גט כלל משום דס"ל דזה ברור לדינא דאף אם מתקנו ג"כ הוי כמו כתב ע"ג כתב דאינו כתב כלל להכתב האחרון ודיעה שני' ס"ל דחוששין לו אבל מידי ספיקא לא נפיק כמבואר באה"ע סי' קל"א ובהראשונים שם ע"כ יש לדון בזה נ"כ דאין ספיקא של השיטה זו מוציא מן הוודאי דשיטת החולקים וכעין זה כתב הט"ז באו"ח סי' תרמ"ו ס"ק ו' ע"ש. ומ"מ לדינא גם זה מידי ספיקא לא נפיק וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' שפ"ו בס"ק כ"ז לשיטת הפוסקים דלא ס"ל להך כללא ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף א' מזה שהבאתי שם ראי' לזה מברכות (דף ל"ו) דאמרו שם דהא לב"ש ספיקא הוי כו' ולכן עדיין זה גופא ה"ל ספיקא דדינא ויכולין לצרף זה גופא לדון ס"ס וה"ל ס"ס מעליא ואף דהמחבר באה"ע סי' קל"א סעי' ה' הנ"ל כתב לדיעה הראשונה בסתם ודיעה שני' בשם יש אומרים עכ"ז הא שיטת המחבר ביו"ד ובאו"ח דס"ת בדיו של עפצים בלא גומא ג"כ כשר ולא הביא שום חולק כלל בשו"ע ע"ז: ענף ג

י) ולכאורה יש למשדי נרגא בהך ס"ס וכפי מש"כ לעיל דכללי הס"ס הוא שיהי' שני הספיקות נולדו ביחד וכמבואר ביו"ד סוף סי' ק"י א"כ ה"ה הכא הא הספק הראשון נולד בעת שתיקנו להס"ת בדיו מן עפצים בלא גומא והספק הב' נולד בעת שיעבירו הקולמוס לתקנו בדיו כשר א"כ הא לא הוי שני הספיקות נולדו ביחד אך יש לחלק דשאני ספיקא דפלוגתא דדוקא ספק במעשה אמרו כן והחילוק הוא קל לחלק ביניהם וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' כ"ג ס"ק י"ח בשם התה"ד לחלק בכעין זה בין ספיקא דפלוגתא לספיקא בגוף המעשה ע"ש. וכ"כ הש"ך ביו"ד בשם התה"ד בסי' נ"ז ס"ק נ"א ע"ש. אמנם בסי' ס"ו גבי דם ביצים משמע שלא לחלק בזה בין ספיקא דפלוגתא לספק במעשה ועיין בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות א' ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' ס"ד מזה: וקצרתי אכן לפמש"כ מתחילה הוי זה ס"ס מעליא אף דלא נודעו ב' הספיקות ביחד דהא אם הספק הראשון הוא בדרבנן ולא בדאורייתא כבר נתבאר דאף דלא נודעו ב' הספיקות ביחד הוי ס"ס מעליא א"כ הא קריאת התורה בכל השנה לא הוי רק מדרבנן ע"כ לא מקרי זה נולד הספק בדאורייתא רק בדרבנן ע"כ הוי זה ס"ס מעליא וכשיבא שבת פ' זכור אז יהי' השני ספיקות ביחד וכעין דברי המג"א בסי' תל"ט גבי חמץ כנ"ל וע"כ מן הראוי להדר ולתקן מקודם שיגיע שבת פרשה זכור ופרה כדי דיהיה אז שני הספיקות ביחד

יא) ומה שכתב כת"ר לחוש שמא היה עוד איזה נפסקין שתיקנן הבחור כיון דאינו אומר ברי לי שלא תקנתי יותר מכפי המקומות שזוכר שתיקנן בוודאי. הנה לענ"ד אין לחוש לזה דהא על כל אות ואות מן הס"ת יש חזקה דמעיקרא וגם חזקה דהשתא וזהו בגדר חזקה דכאן נמצא כאן היה דכמו דנמצא עכשיו על הס"ת האות שלם בלא שום נפסק כלל דכן הי' אותו האות על הס"ת מעיקרא ולא נעשה דבר מחודש בנתיים והיכא דליכא שום חזקה דמעיקרא הסותר לחזקה דהשתא לכ"ע דיינינן לחזקה דהשתא ואמרינן כאן נמצא כאן היה מעיקרא וכמש"כ המהרי"ט ח' ח"מ סי' ח' בארוכה וכמבואר בב"ב (דף קנ"ג). ואף להחולקים שם טעמם משום דחזקת ממונא עדיפא ועיין מזה בח"מ סי' קי"ב סעי' ב' וסי' ס' ומה"ט כתב הרמב"ן ביבמות (דף קט"ו) דאם נמצא הגט במקום הכתיבה דלא חיישינן ליוב"ש אחר משום דדיינינן לחזקה דכאן נמצא כאן היה והובא שימת הרמב"ן הנ"ל והרשב"א באה"ע סי' י"ז בביש ס"ק נ"ו ע"ש. והחולקים שם טעמם משום דחזקת א"א סותרו וכעין