עין יצחק חלק א קמח

הש"ך מזה בסי' שס"ג ס"ק כ' ואם לא יוכלו להשיג עפר אה"ק אזי יותר טוב ליתן סיד בארון כנ"ל וכמש"כ הרשב"א והובא ביו"ד סי' שס"ג סעי' ב' בהרמ"א והובא בהרדב"ז ח"א סי' תפ"ד ע"ש דע"י הסיד יתעכל בשרו במהרה

ב) והנה כת"ר כתב דמן הנכון אשר קרקעות הכוך לא יהי' מרוצף באבנים כי אם קרקע ממש הנה לדעתי יש לדון דגם עצם הכוכין אף שהם מרוצפים באבנים או בלבנים דגם זה מקרי בשם מין עפר וכעין הך דחולין (דף פ"ח) דאבנים שחוקין ולבנה כתושין מקרי מין עפר לגבי כיסוי וכמבואר ביו"ד סוף סי' כ"ח אך התם בעינן שיהי' שחוקין וכתושין אבל גבי מה שמצריכין עפר לגבי המת לא בעינן שיהי' שחוקין וכתושין דהא התם גבי כיסוי גם רגבי אדמה כ"ז שלא נכתשו אין לכסות בהם וכמש"כ התב"ש בסי' כ"ח בסופו ע"ש. ואילו הכא הא חזינן דמה שמניחין את המת על האדמה מלמטה הא אינו נכתוש ונשחוק ומחובר לארץ ומ"מ מקרי עפר לגבי זה וכן הא כתב הדרישה דגם מה שנותנין חרסית על פיו ועיניו דגם זהו מקרי עפר לגבי מה שמצריכין עפר על המת לתועלת המת דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב וכמש"כ הטור וכמש"כ הש"ך בשם הדרישה. וכן הא כתב הרמב"ם בפ"ד ה' אבל דמחזירים אבנים עליו הרי דאף במה דנותנים אבנים על המת אף שלא נשחקו דגם כן מקרי מין עפר וסגי בזה וכמו כן י"ל במה דהכוכין עשויים מן אבנים ולבנים דגם זה מקרי מין עפר לגבי המת ומה שהם מחוברין לקרקע לא איכפית לן דהא כל עפר שתחת המת הם מחוברים לארץ כן נ"ל בזה. ובקצרה כי הנני מסכים לדעת מעכ"ת בזה שישימוהו בארון ולהכניסו בכוך וע"פ האופן שנתבאר ולאח"ז יקברוהו בקרקע ממש דהא בנתנוהו ע"מ לפנותו מותר לפנותו וכמבואר בסי' שס"ג סעי' א' ויש לי אריכות דברים בכ"ז ועת לקצר: סימן לד

מה שהשבתי לרב גדול א' מן חו"ל ע"ד קהי' אשר הבה"ק שלהם לא יחזיק מקום קבורת המתים רק על ערך משך עשרה שנים וע"כ משתדלים אלופי הקהל דמחנם להשיג מקום לבה"ק אבל אינם משיגים לקנות אחוזת קבר לצמיתות רק ע"פ תנאי מן אדוני המדינה שבאם שלא יקברו מתיהם שם אז גם מתי ישראל אף מן הנקברים לא ישארו שמה רק יצטרכו לפנותן משם למקום אחר וכפי שהאריך כת"ר במכתבו ודעת כת"ר שלא להתיר זה וביקש ממני לחוות דעתי בזה: ענף א

א) והנני להשיבו בעז"ה והוא כי לדעתי אין מקום להתיר שיקנו מקום בה"ק על אופני תנאים שלא יהי' בבטח במנוחת שלום שם וכמו דהעיר כת"ר מהא דב"ב (דף קי"ב) דזבן מיזבן לא מצית אמרת דא"כ כמצאס שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו וכמש"כ החתם סופר ח' יו"ד סי' של"א מזה ואף דאמרו בגמ' בלשון צדיק קבור כו' עכ"ז הא עלינו החיוב להחזיק לחבירו בשם מעלת צדיק כמו דמצינו באו"ח סי' תקפ"ב סעי' ט' בהג"ה בט"ז ומג"א שם ובפרט בעדה שלימה דהם עדת קדושים אין לנו לעשות מעשה ח"ו דיהי' נגד כבודם ויהי' לגנאי להם ח"ו ועוד דבנ"ד דאחר כלות הזמן יצטרכו לפנותן למקום אחר. וזהו אסור ע"פ דין כמבואר ביו"ד סי' שס"ג דאין מפנין המת והעצמות מקבר לקבר. ואף לפי דברי הנו"ב בהמתים שיקברו סמוך לאותו הזמן וגם עיקר דברי הנו"ב בזה מוקשים וכמו שהקשה עליו בנו הגאון מוהר"ש זצ"ל בספר שיבת ציון סי' ס"ג מהך דיו"ד סי' הנ"ל דמבואר בטור וב"י שם בשם הירושלמי דגם בעצמות אין מפנין מקבר לקבר משום חרדת הדין וע"כ בהא דב"ב דאמרו ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו משום דהתם למי שתחזיר השדה ביובל לא יפנהו למקום אחר לכן לא אמרו שם רק לטעם הזה אבל בנ"ד דיש לחוש שיצטרכו לפנותן למקום אחר. ע"כ בוודאי אסור זה מן הדין אף בלא טענה דנמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו כנ"ל

ב) והנה ראיתי בספר שיבת ציון שם שכתב לתרץ לקושיות הנו"ב שם ממה שהביא הטור בסי' שס"ג שנשאל רבינו האי על מה שמלקטין העצמות ומערבין אותן ומניחין אותם בגומא במערה כו'. וכן למה שהקשה הנו"ב שם מן ב"י שהביא שם דברי הרמב"ן בספר תולדת אדם שכתב דמקום שנהגו לשנותם לאחר עיכול בשר כו' דהוכיח משם הנו"ב דבעצמות לא שייך חרדת הדין וע"ז כתב השיבת ציון דשאני התם דהוי כמו דנתכוהו שם ע"מ לפנותו למקום אחר דמותר כמבואר שם ע"ש בספר שיבת ציון הנה לדעתי אינו ברור לדברי השיבת ציון הנ"ל במה שכתב דכה"ג הוי כמו נתנו שם ע"מ לפנותו. דהא לשון הטור בסי' שס"ג שם בזה"ל אם מתחילה הי' דעתם שלא נתנוהו שם אלא לפי שעה או שנוהגין לקבור במהמורות כו' הרי שלא התיר בנתנו ע"מ לפנותן רק בנתנוהו שם לפי שעה ולכן היכא דנוהגין לקבץ העצמות לאחר שנתעכל הבשר כמו הך דנשאל רבינו האי והך דהרמב"ן בספר תולדות אדם שכתב השיבת ציון דלכן לא אסרו שם משום אין מפנין כו' משום דהוי כמו נתנו שם ע"מ לפנותו דמותר הנה לדעתי זה אינו דהא בעינן דנתנו שם לפי שעה וכמש"כ הטור א"כ היכא דממתינין לאחר כלות הבשר בוודאי על זה לא קרינן לפי שעה ע"כ אין להתיר מטעם זה ואף דהמחבר שם בשו"ע סי' שס"ג סעי' א' כתב בקצרה ואם נתנוהו שם ע"מ לפנותו מותר מ"מ הא הטור כתב להדיא שלא נתנוהו שם אלא לפי שעה דמשמע דזה ההיתר הוא דוקא בנתנוהו לפי שעה ובלא זה לא מקרי זה ע"מ לפנותו והמחבר קיצר בזה

ג) ועיקר קושיות הנו"ב מן הרמב"ן בספר תולדות האדם. נלע"ד דאינו קשה דהא הטעם שם כמש"כ הביאור הגר"א זצ"ל בסי' שס"ג ס"ק ב' דהיו קוברין במהמורות כו' משום כפרה דניחא לי' וכמש"כ הב"י שם בשם התה"ד שהטעם שהיו קוברים במהמורות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר משום דסימן יפה לו שינוחו עצמותיו מן הדין עכ"ל הב"י שם וזהו כמבואר במחבר בסי' שס"ג סעי' ד' מקום שנוהגין לקבור במהמורות בלא ארון כו' א"כ במקום שנהגו כן טעמם דכיון דקוברין אותו מתחילה בשוחות עמוקות בלא ארון דיתעכל הבשר במהרה ואז לאחר דילקטו העצמות משם דלא יהי' שום בשר עליהם ואצלם דינוחו עצמותיו בשלום א"כ זהו לכפרתו וניחא לו זה ע"כ אין ראי' להוכיח משם דבעצמות לא שייך חרדת הדין דיהי' מותר לפנות העצמות מקבר לקבר וכמו שהוכיח מזה הנו"ב: דבאמת אין זה ראי' לנידן הנ"ל ובנידן ראיות הנו"ב מהא דנשאל ר' האי דמערות שיש בהם כוכין שמכניסין המתים וכן הבה"ק דאחר שנתמלא ואין להם מקום דמלקטין העצמות למקום א' דהוכיח מזה הנו"ב דבעצמות ליכא איסור לפנותן ובאמת לדינא ז"א כנ"ל

ד) אך מש"כ השיבת ציון בהיתר דהתם. דזהו לפי דהוי כמו דנתנוהו ע"מ לפנותו כו'. לדעתי זה אינו דהא זה לא מקרי לפי שעה וכמש"כ למעלה ע"כ נלע"ד דלכן לא אסרו התם משום אין מפנין עצמות די"ל דמיירי התם באופן דלא הי' להם קרקע או מקום כוכין בהרחבה רק על אופן דאחר שיתמלא הקברות או הכוכין דיפנו משם העצמות לעת שיתמלאו א"כ בעת שיתמלא הקברות והכוכין ויצטרכו