עין יצחק חלק א קמו

פוטרתו מתשלומין דהא איחייב לי' כרת הלא התוס' פסחים (דף כ"ט) ד"ה מאן י"א כו' כתבו דבתשלומי תרומה דכפרה הוי אין נפטר משום קלב"מ. וכ"כ התוס' כתובות (דף ל') וי"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן ועיין בצל"ח ואור חדש שם אך יש להקשות מכריתות (דף י"ג) דיש אוכל אכילה א' וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב נותר ממוקדשין ביו"כ דחייב וקשה הא כיון דשגג באיסור אחר זולת הקדש לא יתחייב חומש וקרבן אינו חייב אם ליכא חומש כמבואר בפסחים (דף כ"ט) ובתוס' ד"ה ר' נחוניא כו' ויש ליישב זה ע"פ מש"כ הש"א בסי' ע"ו דבהקדש חייב אף שלא כדרך אכילתן ודלא כהתוס' פסחים (ד' כ"ו). א"כ כיון דעיקר הטעם דהרמב"ם דפוטר בתרומה מחומש אם נתערב איסור אחר משום דהוי שלא כדרך אכילתן. א"כ בקדשים דחייב שלא כדרך אכילתן ע"כ חייב אף אם נתערב איסור אחר ומזה סייעתא להש"א ואתי שפיר כ"ז. כן נראה לענ"ד בזה: סימן לב

מה שהשבתי במש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג ענף ד' להוכיח דיאוש נפק מרשות בעלים מיד מהא דהי' מהני יאוש בעבד בימי קדם וע"ז הקשו מנזיר (דף ס"ב) דאמרו בסוגיא לא דכ"ע אית להו דשמואל דהמפקיר עבדו כו' והא התם קאי אליבא דר' יוסי ור' יוסי הא ס"ל בנדרים (דף מ"ג) דהפקר לא נפיק מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה א"כ לפ"ז הדין נותן דלא יהי' מועיל הפקר בעבד לר' יוסי ע"כ קושייתם

א) הנה אין זה קשה כלל דהא רק ריו"ח קאמר כן בנדרים שם בטעמא דר' יוסי דאוסר שם אבל רבא הא קאמר שם טעמא אחרינא בדברי ר' יוסי דאוסר דזהו משום גזירה משום מתנת בית חורין אבל בענין ההפקר ס"ל לר' יוסי ג"כ דנפק מרשות בעלים מיד וכפי' הר"נ והרא"ש ופי' רש"י לפירוש קמא ואף לפירוש השני שם ברש"י הא עכ"פ מדרבנן הוי הפקר מיד אליבא דר' יוסי ולכן שפיר הדין נותן לר' יוסי דלא ישתה דכיון דנפיק מרשות בעלים מיד עכ"פ מדרבנן ע"כ הדין נותן דלא ישתה לר' יוסי ג"כ דהא להחמיר בוודאי יכולים חז"ל לתקן וכיון דהוי הפקר עכ"פ מדרבנן ע"כ ממילא דינו כמשוחרר לגמרי לשיטת שמואל: ע"כ הוכרח הש"ס בנזיר לומר טעם אחר בפלוגתת ר"מ ור"י שם דלא מיירו בהפקר כלל וגם הא בסוף הסוגיא בנדרים שם (דף מ"ה) אמרו אבע"א הא דאפקרי' בבי תרי הא דאפקרי' באפי תלתא ופירשו שם רש"י והר"נ והרא"ש דכיון דהוי הפקר מפורסם מודה ר' יוסי דנפק מרשותו מיד וזהו מה"ת לכל הפירושים דשם. ע"כ בוודאי לפ"ז דמועיל הפקר בפני תלתא או יאוש כיון דמפורסם היאוש גם בעבד אף אליבא דר' יוסי ולדינא הא כתב הרע"ב בנדרים פ' ד' משנה ח' והרמב"ם בפי' המשניות שם בטעמא דר' יוסי דאוסר משום גזירת משום מתנת בני חורין וכמש"כ התוס' יו"ט שם ע"כ אתי שפיר הך סוגיא דנזיר דס"ל ג"כ שם כמאן דס"ל בנדרים דאף לר' יוסי הפקר נפיק מיד כו' וכמש"כ הרע"ב והרמב"ם כנ"ל ועיין בהר"נ לפסחים ר"פ אור לארבעה עשר כו' שכתב בזה"ל ותו למאן דקאמר בנדרים אליבא דר' יוסי דהפקר כמתנה כו'. ועיין בשמ"ק לנדרים (דף מ"ג) בפירוש הסוגיא דשם ויש לי להאריך הרבה בפשט דברי רש"י בפירוש השני הנ"ל וקצרתי ובאמת לשיטת ריו"ח דלר' יוסי הפקר לא נפיק י"ל דפלוגתת ר"מ ור' יוסי בנזיר הוא דס"ל לכ"ע כשמואל רק ר' יוסי לשיטתו דלא נפק כו'. ע"כ ס"ל ישתה

ב) ומה דהקשו על מש"כ בספרי נחל יצחק בקונטרסי בתפיסה בדררא דממונא בסי' א' סוף ענף ד' אליבא דריש לקיש דס"ל דחל הקנאה על דבר שלו ואינו ברשותו דה"ה דס"ל דחל הקנאה על איסורי הנאה והקשו דזה סותר למש"כ בספרי שם בסי' ל"ט בקונטרס ראשון בשעבודא דאורייתא בענף ב' דאף ר"ל מודה דהיכא דהוי ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין דלא מהני הקנאתו אף אליבא דר"ל ע"כ קושייתם הנה לא ראו בספרי שם בסי' ל"ט ענף ב' בסוף ד"ה ונלע"ד לתרץ ע"פ האמור בב"מ (דף ז') כו' בסוף הדיבור הנ"ל שכתבתי בזה"ל וע"פ כ"ז יש להעיר במש"כ לעיל בסוף סי' א' בתפיסה בדררא דממונא אליבא דר"ל וקצרתי ע"כ לשוני בספרי שם. הרי דגם אנכי הרגשתי בזה בעצמי אך בעיקר הדברים הללו יש לי רוב אריכות דברים ואין העת גורם לי כעת להאריך בהפרט הזה

ג) ומה דהקשו על מש"כ בקונטרסי בתפיסה בדררא דממונא בסי' א' ענף א' בהכלל דקדושת הגוף חל על דבר דאינו ברשותו לכ"ע והקשו ע"ז מהא דב"ק (דף ס"ח). הנה כמו כן הקשיתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ד וכן כתבתי בספרי נחל יצחק שם בענף א' באמצע ד"ה וכן הדעת נוטה דדבר שלו ואינו ברשותו כו' וכתבתי בזה"ל ומה דהקשיתי בספרי שם. מהא דב"ק (דף ס"ח) ראיתי כעת בקצה"ח סי' קי"ז שהקשה כן ותירץ בטוב טעם ע"כ לשוני בספרי שם

ד) ומה דהקשו על מש"כ בספרי נחל יצחק סי' ע"ג סעי' י"ט ענף א' להוכיח דלהגזלן עצמו מהני הקנאתו מהא דיבמות (דף צ"ט) הגדילו התערובות משחררין זא"ז וע"ז הקשו דהא י"ל דשא"ה דהוי שיחרור בקדושת הגוף והא העליתי בספרי דחל אף על מה דאינו ברשותו א"כ לפ"ז נסתר ראייתי. הנני לפרש את דברי בספרי והוא דהא עיקר הכלל דקדושת הגוף חל על דבר שלו ואינו ברשותו הוא ממש"כ התוס' בקידושין (דף ס"ג) דלפי מה דמסיק הש"ס בכתובות דקונמות כקדושת הגוף כו' א"כ א"צ לומר כרב הונא ברי' דרב יהושע דמיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהן: דכיון דקונמות חל על דשלב"ל דה"ה דחל על דבר שלו ואינו ברשותו כמו שהארכתי שם בשם ההפלאה והפ"י והקצה"ח וזהו שיטת הרמב"ם וכמש"כ שם בארוכה א"כ לרב הונא ברי' דרב יהושע דס"ל דאם לא אמרה יקדשו ידי לעושיהן אינו חל הקונם שלה אף דהוי קדושת הגוף א"כ ממילא מוכח דס"ל דלא לחלק בין קדושת הגוף לשארי מילי גבי דשלב"ל וה"ה גבי דבר שאינו ברשותו א"כ אליבא דידי' תקשה מן המשנה דיבמות דהגדילו התערובות משחררין זא"ז כיון דס"ל דגם קדושת הגוף אינו חל על דבר שאינו ברשותו. ולכן שפיר הוכחתי מזה דלהגזלן בעצמו יכול להקנות ועיין בתוס' גיטין (דף מ') וברשב"א שם דהך מילתא דרבא דהקדש וחמץ כו' לאו כ"ע ס"ל כן ועיין בפני יהושע שם וקצרתי

ה) וכן אף לפי מש"כ בספרי שם דאף הפוסקים דס"ל דצ"ל יקדשו ידי לעושיהן מודו דקדושת הגוף חל על דבר שלו ואינו ברשותו כמש"כ שם מ"מ שפיר כתבתי להוכיח בספרי מן הא דיבמות כו' דהא בספרי שם כתבתי דמש"כ הקצה"ח בסי' קי"ז והפני יהושע לקידושין (דף ס"ג) לפרש כוונת מימרא דרבא דהקדש ושחרור מפקיע משעבוד משום דעיקר מילתא דמלוה טורף ממשעבדי זה הוא משום דהוי כמו דמכר הלוה לדבר דאינו ברשותו א"כ בקדושת הגוף דחל על דבר דאינו ברשותו ממילא דמפקיע מידי שיעבוד וכתבתי שם דכן כתב השמ"ק לכתובות (דף נ"ט ע"ב) בד"ה אלא א' רב אשי כו' דכמו דהקדש מפקיע משעבוד וחל ההקדש אף דהוי דבר שאינו ברשותו מה"ט ה"ה דחל קונמות על דשלב"ל דמ"ש דשלב"ל מן אינו ברשותו הא מידי דמשועבד לאחריני לגבי דידי' ה"ל אינו בעולם כו' עכ"ל השמ"ק א"כ להך שיטה חזינן דס"ל דלא לחלק בין דשלב"ל