עין יצחק חלק א קמד

וועליש דיש להם על מה לסמוך וכן בכתב למ"ד שכותבין באופן שאין בו צורת טי"ת דלא כהקהלת יעקב שפיר יש להם על מה לסמוך וממנו נדין על השאר בשינוי כתב וועליש מכתיבה תמה שלנו כי בוודאי יש סמך לדבריהם בכל השינויים מכתיבה תמה שלנו. ע"כ לדעתי אין שום חשש פקפוק כלל על כתב וועליש. והמה מהודרים אף לכתחילה בלא שום חשש כלל: סימן כט

נשאלתי ע"ד העזים בכורים שנמכרו לא"י ע"י קנין כסף וקנין מסירה ברשות הבעלים ויש מהם שנמכרו בקנין כסף והאנד שלאק וצידד כת"ר להיתירא ע"פ דברי החתם סופר בסי' שי"ח דמסירה מהני אף ברשות מוכר כשמשאיל לו המקום אף דלא קנהו בתורת קנין להמקום שנשאל לו

א) והנה לדעתי יש להעיר בעיקר דברי החתם סופר הנ"ל מן דברי התוס' בב"ב (דף ע"ה ע"ב) בד"ה ה"ק אי ברשות הבעלים הוא כו' שהקשו על הרשב"ם שפירש דרשות בעלים היינו רשות מוכר דא"כ מ"ט דרבי דקני במסירה והא ברשות מוכר לא קני במסירה כו', ואי נימא דהיכא דמשאיל לו המקום קנה במסירה אף היכא דלא קנהו ע"י קנין חצירו וכמש"כ החתם סופר. א"כ מה הקשו התוס' על הרשב"ם. הא י"ל דרבי מיירי בהשאיל לו המקום לספינה ואז קונה במסירה ורבנן ס"ל דלא ניקנית במסירה וכדמסיק הטעם שם ומדחזינן דהתוס' דחו לפי' הרשב"ם ע"י זה הקושיא ופירשו בשם הרשב"א בפירוש אחר מוכח דס"ל דמסירה ברשות בעלים לא מהני כלל אף היכא דמשאיל לו המקום לספינתו כ"ז דלא קנהו בתורת קנין למקום השאלה דיהי' לזה דין חצרו וכמו בשוכר את מקומו דשם

ב) אך אפשר לומר דבאמת זהו טפמא דהרשב"ם דפי' שם דרשות בעלים הוא רשות מוכר. ולא חש לקושיות התוס' משום די"ל דס"ל להרשב"ם לדינא כמש"כ החתם סופר דבהשאיל לו מקום לעמוד שם לדבר הנמכר דקנהו ע"י קנין מסירה. א"כ אדרבה יהי' מזה סייעתא לדברי החתם סופר ומן התוס' אינו הכרח כ"כ משום די"ל דלכן לא היה ניחא להתוס' לפרש כן משום דא"כ ה"ל להתנא לפרש בהדיא למאי דאמר רבי ספינה ניקנית במסירה דזה מיירי בהשאיל לו מקום לזה ולכן לא היה ניחא להתוס' לפרש כן. והא דב"ב (דף פ"ו ע"א) דמוקי התם דא"ל זיל קני אף דסתם התנא בזה התם. יש לחלק מדהתם וקצרתי ועיין בחידושי הרמב"ן לב"ב (דף ע"ו) שם שכתב לשון ומצאתי למקצת ראשונים שכתבו שאין מסירה קונה ברשות מוכר כו'. והרב ר' שמואל ראשונים כו'. ומשמע דזהו רק דעת קצת פוסקים אבל רוב פוסקים ס"ל דמסירה קונה ברשות מוכר וי"ל דזהו ג"כ ע"פ סברת החתם סופר הנ"ל. וע"כ שפיר יש מקום לדברי החתם סופר בזה

ג) ולכן כיון דיש פוסקים דס"ל דאף בהמה דקה ניקנית במסירה והובא דעתם בחו"מ סי' קצ"ז סעי' א' ולכן אף לדעת הר"ת דס"ל לעמיתך בכסף ולא כו' ג"כ יש לנו קנין המועיל לשיטתו בנ"ד ע"י קנין מסירה דהא שיטת הר"ת שם דבהמה דקה ניקנית ג"כ במסירה וע"כ יש לנו ס"ס דפלוגתא ולהיתירא בנ"ד. כיון דנתבאר דמן התוס' בב"ב הנ"ל אינו הכרח כ"כ דיחלוק על הך דינא דהחתם סופר כנ"ל. ולכן הנני מסכים בזה להיתירא וכמש"כ כת"ר. וגם יש לנו עוד בנ"ד ע"פ דברי הפרישה ביו"ד סי' ש"כ שהביא כת"ר ואין העת גורם להאריך בפרט הזה ואותן העזים שמכרו בקנין כסף ובקנין צושלאק ג"כ יש לדון ס"ס וכמש"כ כת"ר להיתירא. ספק א' שמא כסף מועיל וספק ב' שמא סיטומתא מועיל לקנין גמור וכמש"כ האחרונים

ד) ומה שדרש כת"ר ממני ע"ד ענין בפרה חולבת שמבואר ביו"ד סי' שט"ז ברמ"א דאין סומכין על מה שהיא חולבת רק בצירוף מסל"ת מתירין ואירע עובדא בקהילתו אשר א' קנה פרה חולבת מן א"י וסיפר לו סוחר אחד שהי' אצל הא"י לקנות לו בהמות ואמרה לו אשת הא"י אשר הפרה שמכרו לאותו ישראל היא טובה מאד כי חולבת מעגל לעגל ונסתפק כת"ר אם זה מקרי מסל"ת די"ל דאמרה כן כדי שיהיה לה תפארת שלא הטעתה את היהודי והאריך כת"ר בזה הענין הרבה בדברי חכמה בפלפול נאה ובבקיאות כראוי

ה) והנני להשיבו בקצרה כי לדינא נראה לי דהיכא דלא מוכחא מילתא שאמר כן לאיזה אמתלא רק מספיקא דעלמא לא חיישינן שאמר כן מצד איזה התפארות כמבואר להדיא בתשובת מיימוני סי' ט' להלכות אישות שכתב להדיא כן והובא דבריו בספר מראות הצובאות על אה"ע סי' י"ז סעי' י"ד ס"ק מ"ט. ואף לפי מש"כ המראות הצובאות שם מתחילה דמדברי השו"ע שם והרמב"ם שכתבו דחיישינן שמא נתכוון לדבר אחר משמע דמספיקא ג"כ חיישינן שאמר כן לאיזה אמתלא ע"ש במראות הצובאות. אך בנ"ד נראה להקל לכ"ע דהא אף דנימא דלשיטת הרמב"ם אין זה מקרי מסל"ת מ"מ לשיטת הרמב"ם עצמו בלא"ה מותרת בנ"ד דהא ס"ל דבפרה חולבת מקילינן אף בלא מסל"ת כמבואר ביו"ד סי' שט"ז דסמכינן על רוב דאינן חולבות אא"כ יולדות ואף דהרמ"א החמיר שם כשיטת הסוברים דחיישינן למיעוטא בכה"ג עכ"ז י"ל להקל בנ"ד ולסמוך על דברי המיימוני שכתב דלא חיישינן שאמר כן לאיזה התפארות כו' דלא מוכח כן להדיא מדברי הא"י ויש בזה ס"ס דדינא להקל וקצרתי. וגם הא מסיק המה"ל שם. דגם הרמב"ם ס"ל כהמיימוני בזה ובפרט בנ"ד שאף להפוסקים המחמירים בחולבת אין זה רק מדרבנן משום סמוך מיעוטא כו' ובדרבנן וודאי מהני מסל"ת דלא חיישינן לאיזה אמתלא וכמש"כ המראות הצובאות שם וגם יש לצרף לסניף דעת המבי"ט המובא בקונטרס עגונות סי' רכ"ט דבדרבנן יש לסמוך להקל אף ע"י א"י שלא הי' מסל"ת ע"ש. ואף דלדינא לא קיי"ל כן מ"מ היכא דהוי ספק אם נתכווין לאיזה אמתלאה וודאי דיש להקל כמו בנ"ד וכמו שכתב כת"ר

ו) אכן בנ"ד שסיים כת"ר כי העיד סוחר א' שאמירת הא"י ע"י מה ששאלו למה הטעתה את הישראל וע"ז הי' תשובתו כן. א"כ לפ"ז אין מקום להקל כלל בנ"ד כי זה לא מקרי מסל"ת כלל וכמו שכתב כת"ר ואם יש בזה גופא הכחשה של העד השני המעיד שאמירת הא"י הי' כן בלא שאלת היהודי ממנו ע"ז כן אז י"ל דה"ל ע"א בהכחשה דלא מהימן וה"ל ספק השקול בדרבנן דמקילינן כיון דמה"ת יצתה מאיסור כיון דהיא חולבת כנ"ל. ואך מדדבנן בעינן מסל"ת א"כ כין דהוי שני עדים המכחישים זא"ז אם היה מסל"ת או לא ה"ל ספק דרבנן ולקולא אבל אם ליכא עד אחר המכחישתו ה"ל עד א' באיסורין ונאמן כיון דחז"ל עשו אותו הענין לספק השקול מצד דאמרו סמוך מיעוטא דחולבת אע"ג דלא ילדו לחזקה דלא ילדה וה"ל פלגא ופלגא וספק השקול ונאמן ע"א באיסורין כה"ג להעיד דלא הי' מסל"ת כ"ז דליכא ע"א המכחישתו בזה. וע"כ יש להחמיר בנ"ד אם אין מי שיכחישו בזה: