עין יצחק חלק א קמג

דאין זה רק סתירת עראי. ולא נתבטיל למ"ד מצטרפות מה דצריך להיות חקוקים שמות בני ישראל. וה"ה דלא נתבטל פתוחי חותם דהצריכה רחמנא למ"ד בולטות כיון דתיכף אח"ז יחזור ממילא לאיתנו הראשון בלא שום מעשה וזהו כעין דאמרו בזבחים (דף ס"א) דאע"פ שנסע אוהל מועד הוא וכ"כ התוס' שם ד"ה אע"פ שנסע כו' דאף בעת שנושאין אותו בכתף מזבח הוא כו' ואף דבעינן מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה עכ"ז שם מזבח עליו אף בעת שנושאין אותו ואף למאן דפליג התם היינו משום דהא בלא מעשה לא יחזור האוהל מועד למכונו משא"כ היכא דיחזור ממילא בלא שום עשיות מעשה דוודאי שם פתוחי חותם שמות בני ישראל עליו אף בעת דהיו מצטרפות או בולטות וגם שם האות שהי' עליו מתחילה לא פקע ואבד שמו הראשון כמו שכתב הט"ז הנ"ל באותיות שם. ואף דהתם בזבחים יליף זה מקרא דונסע אוהל מועד הא גם בחושן מוכח זה מגזה"כ דאל"כ קשה הא יתבטל פתוחי חותם שמות בני ישראל בעת דישיב החושן דבר לשואליו וה"ה אף דנעשה מן אות למד לתמונת טית ג"כ לא יתבטל אז הפתוחי חותם דגזרה התורה דתפתח שמות בני ישראל וגם ונשא אהרן את שמותם כיון דיחזיר ממילא מיד לבראשונה וכש"כ מן מש"כ הט"ז דהתם בלא סגירה לא יחזיר האות לתמונתו ואפ"ה לא מקרי זה סתירה כש"כ בחושן דממילא יחזיר לבראשונה ובפרט דהא הוכחתי כן מן הא דלא פריך הגמ' דלא כתיב חית וקוף כנ"ל וגם הא אף שנעשה מן אות למד אות טית ג"כ פתוחי חותם אז דהא בעת שנעשה הוי"ו למעלה על גגו של למד הי' ע"י פתוחי חותם ואף שנשתנה לתמונה אחרת עכ"ז פתוחי חותם מקרי וכ"ז ברור ופשוט והארכתי בזה להוציא מן איזה לב שירצה לחלוק על דברי

יא) ועכשיו נבאר אודות תמונת גימ"ל והנו"ן דמבואר בב"י דיהי' כמו זיין ובכתב וועליש הוא בתמונת וי"ו ומעכ"ת כתב בשם הרדב"ז בספרו מגן דוד דכתב דיהי' כמו וי"ו וכן נראה לפע"ד להוכיח ג"כ דהנו"ן הוא בתמונת וא"ו דאי נימא דהוא כמו זיי"ן. א"כ קשה מאי פריך הש"ס ביומא שם והא לא כתיב בחושן צדיק הא כבר כתבתי דהש"ס פריך אליבא דכ"ע אף למ"ד מצטרפות מדלא קאמרי הניחא כו' ומה"ט לא פריך והא לא כתיב חית וקוף כנ"ל ולמ"ד מצטרפות י"ל שפיר דנתהווה צדי"ק ע"י צירוף נו"ן כפופה ובצירוף יו"ד דהא כתבו הב"י והברוך שאמר דצדיק הוא בתמונת נון ויו"ד וידוע דכמה יודי"ן ונוני"ן כפופין הי' בחושן א"כ י"ל דהי' זזים ממקומן אות נו"ן פשוטה ואות יו"ד. וע"י נס היו נוגעות להדדי ונתהווה תמונת צדי"ק ומדפריך הש"ס בפשיטות והא לא כתיב צדי"ק מוכח מזה דס"ל להש"ס דתמונת נו"ן כפופה הוא כעין וי"ו וזה ידוע דאי נימא דצורת נו"ן הוא כמו וי"ו דאז אף אם יגע היו"ד בהנו"ן לא יהי' לו צורת צדי"ק. אלא אם הנו"ן עשוי כמו זיי"ן בעקמומיות מעט אז אם יגע בו היו"ד יהי' להם ביחד תמונת צדי"ק א"כ מוכח מהש"ס דנו"ן הוא כמו וי"ו וכמו שכותבין בכתב וועליש

יב) וכן מורה פשטות לשון של הר"נ בשבת פ' הבונה וזה לשונו ואמרינן זייני"ן ונוני"ן פי' נו"ן פשוטה ומכאן שצריך להיות הקו הארוך של נו"ן פשוטה באמצע ראשה הגס כצורת זיין ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וי"ו כו' עכ"ל הר"נ מדקאמר הר"נ שצריך להיות הקו של נו"ן פשוטה ולא קאמר סתמא שצריך להיות קו הארוך של נו"ן כמו זיי"ן והי' נכלל בזה הנו"ן פשוטה והכפופה. ומדקדק בלשונו נו"ן פשוטה מורה לשונו הזהב דס"ל דנו"ן כפופה הוא כמו וי"ו רק נו"ן פשוטה הוא כמו זיי"ן. וכמו בכתב וועליש דהנו"ן פשוטה הוא כמו זיי"ן ונו"ן כפופה הוא כמו וי"ו וכמו שהוכחתי מיומא כנ"ל. וגם יש לדון בזה ע"פ מה שבכתיבה תמה נוהגין בצדיק שהיו"ד נוגע בימינו להנו"ן. ובצדי"ק הנדפסים נוגע היו"ד בצדו השמאלי להנו"ן רק מפני חולשתי וטרדתי ראיתי לקצר בזה

יג) והנה המהרש"א ביומא שם כתב דמספר האותיות בחושן הי' ע"ב נגד שם ע"ב וזהו אחר שמסיק הש"ס שם דהי' נכתב אברהם יצחק יעקב ושבטי ישורן אבל מקודם דאסיק הש"ס בזה לא הי' מספר זה ואפשר לומר דלמא הי' מכוון לכתוב חמשים אותיות נגד איזה שם ע"פ הקבלה א"כ אם הי' מצטרפות אות יו"ד לאות נו"ן שיהי' מצטרף ביחד לאות צדי"ק כמש"כ א"כ הי' נחסר אות אחת ממספר נו"ן אותיות ע"כ לא הי' יכול להצטרף אות יו"ד לנו"ן כן י"ל לכאורה אבל ז"א דהא בסוטה (דף ל"ו) מקשה הש"ס על הא דתניא חמשים אותיות הי' כתובים הני חמשים אותיות נכי חדא הויין ומשני יוסף הוסיפו לו אות אחת כו' והכא בנימין שלם כו' אלמא דהי' ניחא להש"ס שם מתחילה לומר דהי' רק מספר מ"ט אותיות א"כ ה"ה אי נימא דהיו"ד ונו"ן היו מצטרפות ביחד לאות צדי"ק ולא יהי' רק מספר מ"ט אותיות ג"כ אתי שפיר ובלא"ה אין לנו עסק בנסתרות. ע"כ שפיר קמה ראייתי דנו"ן הוא בצורת וא"ו ואז אף אם יגע היו"ד בנו"ן לא יהי' לו צורת צדיק כידוע

יד) ובאות דלית מבואר בשבת (דף ק"ד) דמ"ט פשוטה כרעי דדלית גבי גימל כו' ופי' רש"י דרגל הדלית משוכה קצת להגימל ומה"ט כתב הב"י וש"פ דרגל הדלית יהי' משוכה בשפוע גבי גימל בסופה והנה בכתב וועליש ראיתי דתמונת הדלית הוא בלא שפוע ניכרת בסופה. ולכאורה יש לתמוה קצת בזה וכעת ראיתי בחדושי הרמב"ן על שבת שם שכתב וזה לשונו ודאמרינן לקמן מ"ט פשוטה כרעי דדלי"ס גבי גימ"ל י"מ דרך כתיבה אשורית המאושר להיות רגלה של דלית נוטה לגבי גימ"ל כזו ולא לגבי עצמה כזו ולא מחוור אלא לא לגבי דלי"ת ולא לגבי הה"א מכרעת אלא זקופה ועומדת ופי' פשוטה כרעה מפני שרגלה כלפי הגימ"ל עכ"ל הרי להדיא דדעת הרמב"ן שיכתבו רגלה של הדלית זקופה בלא שום נטיי' לצד הגימ"ל א"כ סומכין בכתב וועליש על דעת הרמב"ן הרי מצינו בכמה אותיות הנכתבים בכתב וועליש דהראשונים מהדרים דוקא לכתוב בתמונתם. ע"כ יש לנו על מי לסמוך בעז"ה

טו) והנה הרמב"ן כתב שם בשבת בסופו בזה"ל לפיכך כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל עכ"ל וזהו נגד כל הראשונים שכתבו דשינה צורת אותיות אינו פסול כמו שכתב הרא"ש בתשובה והובא בשלטי גבורים ה' ספר תורה ומה"ט לא הובא הגמ' דשבת (דף ק"ד) ברי"ף וברמב"ם רק שכתבו שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן וטיתי"ן פיפי"ן ונוני"ן זייני"ן כו' והעיקר שלא ישתנה לצורת אות אחרת אבל כ"ז שלא נשתנה לצורה אחרת אינו פוסל שינה בו וכן נוטה הסברא דהא חכמים ס"ל במגילה (דף ט') דספרים נכתבים בכל לשון ורשב"ג התיר לכתוב יונית ועיין בטורי אבן שם אם זהו מה"ת או רק מדרבנן ובשארי לשונות לדעתי קשה לומר שיהא כתמונת הש"ס בשבת כגון דיהי' השין אחד כרעא וכה"ג ע"כ שפיר פסק הרמ"א באו"ח סי' ל"ו סעי' א' בהג"ה דשינה בכתב צורת האותיות כשר ואפשר לחלק דשאני אשורית בזה כמש"כ המג"א סי' ש"מ ס"ק י' דאשורית כ"ז דלא נגמר זיינן לא נגמרה מלאכתן כן יש לחלק לשיטת הרמב"ן וזה ברור דאף הרמב"ן דהחמיר בשינוי אותיות אין זה כ"א בתמונת האותיות המבואר בש"ס אבל בתמונת אותיות המבואר בב"י ובברוך שאמר ודאי כ"ע מודו דאין לפסול שינוי צורת אותיות. [וכעין זה כתב המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ו] וכפי שכתב הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קע"א ובמ"ק סי' פ' דכתב הנכתבים בכתב וועליש הם בחזקת כשרות אף שלא נכתבו בתמונת הב"י יע"ש. ולכן פסק הרמ"א דשינה בצורת הכתב אינו פסול. וגם הרמב"ן מודה בזה ועיין בחתם סופר ח' יו"ד סי' רס"ט. וכבר בארתי בהוכחות על אות כ"ף פשוטה ועל אות נו"ן כפופה ועל רגל הדלית דלא ניכר בה עקמומיותו כפי הכתב