עין יצחק חלק א קמב

דומה לגמרי לאות טית. א"כ שפיר מקשו הגמ' אבל אות למד הלא הי' שם כמה אותיות למדי"ן דהא בשבט לוי ושבט זבולון ושבט נפתלי הי' שם שלשה למדין א"כ אף שנעשה מן אות למד לאות טית ישאר שם שני למדין וחזינן דלא היה כתובים שם רוב אותיות רק אחת לאחת ואפ"ה הי' די ומספיק בזה א"כ שפיר מוכח ממה דמקשו והא לא כתיב טית. דהגמ' ס"ל דצורת למד לא הי' בצורת טית לכן שפיר מקשו בפשיטות והא לא כתיב טית וצדיק פשוטה וכף פשוטה לא הי' כתוב שם ואפשר דהעיקר הוא אותיות כפופין ועיין בשבת (דף ק"ג) מזה

ו) שוב ראיתי דזהו מוכרח בפשטות הסוגיא לומר כמש"כ דהא באמת תמוה סוגיות הש"ס דילן דמקשו מעיקרא והא לא כתיב צדיק דאמאי לא מקשו והא לא כתיב חית וגם הא לא כתיב קוף כמו דמקשו בירושלמי והתוס' ישינים שם הרגישו בזה וכתבו דהוי מצי למבעי כן ואפשר דלכן כתב רש"י שם דהא יהי' נצרכים לאות צדיק דהציל תציל ואח"כ באות טית לא כתב רש"י שם במה יהי' נצרכים לאות טית וי"ל דרש"י כיון לזה הקושי' דאמאי לא מקשו והא לא כתיב חית דהא אות חית הלא מוקדם לאות צדיק באלפא ביתא לכן פירש רש"י דלאות צדיק הי' נצרכות ביותר משום הצל תציל ע"כ פריך הש"ס ביותר על אות צדיק אבל באמת כ"ז דוחק דהא חזינן דהירושלמי מקשה באמת והא לא כתיב חית וקוף כנ"ל משום דבתיבה צלח או הרחק נצרכים לחית וקוף

ז) אכן לפמש"כ אתי שפיר בפשיטות משום דהא ידוע שיטת רש"י במנחות (דף כ"ט) דצורת חית הוא כעין חית של דפוס ולא מן ב' זיינין כשיטת ר"ת שם ועיין במג"א סי' ל"ו דהביא בשם הבית יוסף דכתב בשם מצא כתוב דאם עשה חית כדעת רש"י כשירה א"כ הא ידוע דמן שני וואוין יכול להיות תמונת חית לשיטת רש"י ע"כ לא מקשו והא לא כתיב חית דהא י"ל דלמ"ד מצטרפות ה"ה דהי' מצטרפות שני וואווין ביחד להיות בתמונת חית וכמה וואוון הי' שם בשמות השבטים כידוע וגם מן דלית ואו יכול להיות חית כמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ע"ד ח' יו"ד ע"ש וכמו כן באות קוף י"ל דג"כ הי' ע"י צירוף דהא מבואר בבית יוסף שם ובספר ברוך שאמר דקוף הוא מן אות כף ואות ויו או מן נון פשוטה: וכמו כן באות למד כתבו דצורתה מן כף ואות ויו ע"כ שפיר הי' יכול להעשות מן אות למ"ד תמונת קוף דהויו שלמעלה מן גגו של למד יהי' נשמט למטה תחת גגו של למד ויהיה תמונת קוף וכמו כן בכתב של וועליש שוה הגג ורגל של הלמד להגג ורגל של הקוף א"כ יהי' ע"י צירוף של הגג ורגל של הלמד בצירוף הויו שלמעלה בתמונת קוף או ואו אחר יהי' עומד תחת גגו של הלמד דהא כמה וואווין הי' שם דהא כתב הברוך שאמר דהקו של הקוף הוא בתמונת ויו (אך הב"י כתב דהוא כתמונת נון) וע"כ בש"ס דילן דקא פריך אליבא דכו"ע אף למ"ד מצטרפות מדלא קאמר הניחא כנ"ל ע"כ לא פריך והא לא כתוב חי"ת וקוף משום דלמ"ד מצטרפות אינו קשה על אות חית וקוף די"ל כנ"ל [והא אינו קשה דהא בחית בעי דחטרי' לגגי' דחית כמבואר במנחות (דף כ"ט): א"כ אף ע"י צירוף שני וואווין לא יהי' עדיין חטוטרות שלו משום דהא מבואר בב"י סי' ל"ו דזה אינו מעכב רק ספרא דווקני כתבו כן וגם לא מצינו זה כי אם בס"ת ולא בחושן] והרבה ואוי"ן ולמדי"ן הי' שם ע"כ לא פריך בש"ס דילן כי אם על אות צדיק דזה יהי' קושי' על כ"ע אף למ"ד מצטרפות משא"כ הירושלמי דפריך רק על מ"ד בולטות לכן פריך שפיר גם על אות חית וקוף א"כ מדוקדקים בעז"ה דברי הש"ס דילן דלא פריך רק על אות צדיק וע"כ מוכח לפ"ז מן הש"ס דגם אם נתהווה האות ע"י צירוף ג"כ הי' נעשה ע"פ נס וקושיות הש"ס הוא אליבא דכ"ע א"כ והא לא כתיב טית מוכח דצורת למד אינו בתמונת טית. ובלא"ה כבר כתבתי מן הסברא אף בלא הוכחה דכמו דהיה יכול להעשות תיבה שלימה מן צירוף אותיות כמו כן הי' יכול להעשות אות אחר מן אותו האות ע"י ציור אחר

ח) ובאמת י"ל דהתו"י דהקשו ביומא דהוי מצי למיבעי והא לא כתיב חית י"ל דאזלי לשיטת ר"ת דס"ל במנחות שם דדוקא ע"י שני זיינין נעשה אות חית ובחושן הא לא הי' רק אות זיין אחת והא דהקשו התוס' דהוי מצי למיפרך על אות קוף י"ל דכוונתם דהוי מצי למיפרך זה על מ"ד בולטות אבל למ"ד מצטרפות שפיר י"ל דאינו קשה זה כמו שנתבאר אכן העיקר לענ"ד דהש"ס מקשה אליבא דכ"ע ע"כ דברי הש"ס מדוקדקים היטיב ואין לדחות את דברי דהא אמרינן בסנהדרין (דף כ"א) דבתחילה ניתנה התורה בכתב עברי א"כ י"ל דהש"ס פריך כ"ז על העת דמקודם שנגלה להם כתב אשורית דז"א דהא כבר כתב הכותב בעין יעקב בריש מגילה דעיקר הכתב של ס"ת בהיכל והלוחות הי' מתחילה הכל בכתב אשורית רק לא נתפרסם כתב זה לכל עד לסוף. ע"כ בוודאי גם כתב החושן הי' גם מתחילה בכתב אשורית יעו"ש ע"כ שפיר כתבתי להוכיח דשפיר נוהגין הסופרים דאין עושין הלמד בתמונת טית וה"ה בכתב וועליש דאין לצורת למד תמונת טית דשפיר עבדי: ענף ג

ט) ולכאורה יש לדחות ולומר דעל ידי מה דנעשה מן אות למד אות טית נתבטל פתוחי חותם ואין זה מקרי ופתחת עליהם דכתיב אצל האפוד והחושן ועיין בסוטה (דף מ"ח) דמבואר שם דאבני חושן ואפוד מראה להם שמיר מבחוץ ונבקעות מאליהן ואין כותבין בדיו משום שנאמר בהם פתוחי חותם. [ועיין בע"ג (דף כ"ד) בתוס' ד"ה ואבני מילואים כתיב כו' ובירושלמי קידושין פ"א ה"ז במראה הפנים ד"ה ישפה של בנימין כו' ובמל"מ פ"ט ה' כלי המקדש ה"ז מש"כ בשם הרמב"ן על התורה ובט"ז יו"ד סי' רע"א ס"ק ח' מש"כ בענין חקיקה ואכמ"ל ע"כ אם לא הי' אות טית רק דנעשה מן אות למד יש מקום לדון דאין זה מקרי פתוחי חותם ולכן יש לפקפק על מה שהקשיתי דהא מצי להיות טית מן אות למד אבל באמת אין זה דחיי' דהא חזינן דהתורה כתבה ופתחת עליהם שמות בני ישראל וכן כתוב שם פתוחי חותם תפתח על שמות בני ישראל וגם כתוב ונשא אהרן את שמותם כו' וכן בחושן כתיב כמעשה אפוד תעשנו: א"כ קשה למ"ד דמצטרפות הא נתבטל אז מה דגזרה התורה דשמות בני ישראל תפתח עליהם הא כיון דנחסר כגון ריש מן ראובן ושין מן שמעון וכה"ג א"כ הלא אין כאן שמות בני ישראל והא לא כתוב בתורה פתוחי אותיות רק פתוחי שמות בני ישראל וקפידת התורה הי' דתפתח שמות בני ישראל ונשא אהרן שמותם ובעת דמצטרפות האותיות לא הי' אז פתוחי חותם משמות בני ישראל וכמו כן קשה למ"ד בולטות הא התורה כתבה דיהא פתוחי חותם היינו דהאות יהא נעשה בחקיקה לתוכה ולא בולטות [ועיין בגיטין (דף ך') רישמא מחריץ חריץ או כנופי מיכנף ובציץ דלא הי' כתבו שוקע כו']. א"כ בעת שהי' בולטות לא הי' אז מקרי פתוחי חותם. וע"כ מוכח דכיון דבעת דעשו את החושן קיימו אז פתוחי חותם שמות בני ישראל וגם ונשא אהרן שמותם. ע"כ לא פקע קדושתן מהחשן בעת שבאים לישאל אצלו

י) וזהו כעין מה דמבואר באו"ח סי' ש"מ בט"ז ס"ק ב' דכתב דבמה דפותח ספרים בשבת שכתובים עליהם בצידי ראשי חודי הדפים אותיות אין זה מקרי מוחק משום דהא הכתיבה כבר היא קיימת ומחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי כמבואר בשבת (דף ק"ד) ע"ש וכש"כ בנ"ד דהא תיכף אחר שישאלו וישיב להם החושן מיד יחזור לאיתנו הראשון בלא שום מעשה כלל. ע"כ אין זה מיקרי ביטול שמות בני ישראל וכן לפתוחי חותם אף בעת דהיו מצטרפות