עין יצחק חלק א קמא

דבדלית יוצא זוויות הגג למעלה לצד ימין כידוע ובמזבח לא הי' כן וכמו כן לצורת ריש לא הי' יכול התנא לדמות משום דהריש הוא עגולה בזוויות והמזבח הי' מרובע ע"כ הוכרחו לדמות לצורת כף פשוטה ואף שאינו דומה כ"כ לכף פשוטה דבכף פשוטה הרגל הוא כפלים כהגג ובמזבח לא היה כן. עכ"ז לא דקדקו בזה כ"כ כיון דלא הי' לתנא עצה אחרת במה לדמות ואי נימא דצורת כף פשוטה הוא ג"כ כעין ריש א"כ לא הי' בשני דברים שוה לצורת כף פשוטה היינו במרובע ובהרגל דהי' במזבח שוה להגג א"כ יותר טוב הי' לתנא לדמות לצורת ריש דלא הי' חלוק צורת הוספת המזבח רק בדבר אחת היינו בהריבוע בקרן זוויות ולמה לתנא לדמות לכף פשוטה דהי' חלוק ממנו בשני דברים והלא צורת ריש הי' ידוע לכל ג"כ כמו כתב יוונית וכמש"כ הכותב בעין יעקב בריש פ"ק דמגילה דכתב אשורית הי' מצוי וניכר לכל והא בסוף פ"ב דסנהדרין (דף כ"א) קאי על הכולל של ישראל כי אצל גדולי ישראל לא ניטל מהם מעולם כתב אשוריות ואח"ז כשעלו מאשור היו משתמשין כולם בכתב אשורית כמבואר בסנהדרין שם רק להדיוטות היינו כותאי הניחו לשון עברית]. ומדלא נקט התנא לסימן כי אם צורת כף פשוטה מוכח דכף הוא מרובע למעלה ויעויין בעירובין (דף נ"ה) ברש"י ד"ה או כעין גאם כו' ופסחים (דף ח') וזבחים (דף נ"ג) וב"ב (דף ס"ב) וסוכה (דף ו' ע"ב) רש"י ד"ה שתים כהלכתן מזרחית וצפונית כמין גא"ם משם אין הכרח לנ"ד דהא התם בכולי דוכתי לא הי' קפידא אם הי' מרובע או כעין עיגול: אך מהא דזבחים מוכח כמש"כ וזהו מקום סמך לצורת כף פשוטה שכותבין בכתב וועליש שלא כצורת ריש ועיין במנחות (דף ע"ה) בתוס' ד"ה מושחן כמין כי כו' ובהוריות (דף י"ב) מאי כמין כי כמין כף יוני ובכריתות (ד"ה) ואינו ענין כ"ז לנ"ד

ב) ועכשיו נבאר אודות אות למד כי בספר קהלת יעקב שחיבר הגאון ר' יעקב מקארלין זצ"ל בסוף ספרו בתשובותיו שם ח' או"ח סי' ד' העלה שם דטעות הסופרים הוא במה שכותבין תמונת למ"ד כמו כ"ף כפופה ועליו וי"ו כי מבואר בזוהר חדש שיר השירים שהוא כעין תמונת טית רק שהויו הוא עומד למעלה ובטית הוא עומד בשוה. ע"כ צריך להיות הגג התחתון של למד עב וכפוף לפניו שיהי' דומה לטית יעו"ש ולפ"ז ה"ה בצורת למד של כתב וועליש ג"כ אין לו דמות טית א"כ פסול לפי דברי הקהלת יעקב הנ"ל ובאמת לפי המבואר בשבת (דף ק"ג) בתוס' ד"ה טיתין פיפין בשם ר"ת דצריך לכוף ריש הטית לתוכה דדמי כעין פ' וכן כתבו כל הפוסקים א"כ לפי דברי הגאון הנ"ל הי' נראה דצריך לכוף הגג התחתון של הלמד לתוכה דאל"כ לא דמי לטית ואפשר דכוונת הקהלת יעקב גם לזה. ולפי דבריו צריך לכתוב כה"ג ואם לא כן פסול וכש"כ בכתב וועליש וודאי דאין לו תמונת טית כידוע דיש להחמיר לכאורה

ג) אמנם יש להוכיח מהש"ס דצורת למד אין לו תמונת טית והוא דביומא (דף ע"ג ע"ב) אי' כיצד נעשית אותיות החושן ריו"ח א' בולטות ריש לקיש א' מצטרפות והא לא כתיב צדיק כו' והא לא כתיב טית כו' ומשמעות הגמ' הוא דמקשה אליבא דכ"ע מדלא קאמרי הניחא למ"ד מצטרפות אבל למ"ד בולטות קשה הא לא כתיב טית כדרך הגמ' בכל מקום בע"כ מוכח דאליבא דכ"ע מקשה כן. ובירושלמי ביומא ס"פ ז' מבואר בזה"ל אית תנא תני הקול הי' שומע ואית תנא תני הכתב בולט מ"ד הקול הי' שומע ניחא כו' מ"ד הכתב הי' בולט והא לא כתוב חית בשבטים כו' א"כ קאמר בלשון ניחא כנ"ל אבל בש"ס דילן דלא קאמר הניחא למ"ד כנ"ל על פלוגתא דאם בולטות או מצטרפות מוכח דאליבא דכ"ע מקשה ואי נימא דצורת למד הוא כעין טית רק דבטית הויו עומד בשוה ובלמד הויו עומד למעלה א"כ למ"ד מצטרפות אין זה קשה די"ל דכמו דע"פ נס היה יכולים האותיות להצטרף עד שיהי' מכוונים לתיבה אחת והי' זזין ונעין ממקומם כמו כן הי' יכול ע"פ אותו נס לעשות מן למד תמונת טית כי הלמד הוא כעין תמונת טית רק בלמד הויו עומד למעלה א"כ ע"פ נס הי' נעשה כעין טית דהויו הי' עומד בשוה דכמו ע"פ נס הי' זזים ממקומם להצטרף האותיות לתיבה אחת כמו כן הי' זז הלמד מלמטה והויו מלמעלה דנתהפך לעמוד למטה הויו עד שנעשה טית

ד) והא חזינן להך מ"ד דס"ל מצטרפות אף דע"י זה נתבטל התיבה ממה שהי' כתוב שם כל שבט בפ"ע כמו דכתיב ונשא אהרן את שמות בני ישראל כגון אם יצטרך ריש מן תיבת ראובן א"כ חסר תיבת ראובן כיון דהריש אינו עומד במקומו והא בס"ת דנחסר אות אחת אף דיוכתב שלא במקומו הוא פסול וע"כ מוכח דהאי מ"ד דס"ל מצטרפות לא חש לזה (ואפשר דהמ"ד דס"ל בולטות לא רצה לומר מצטרפות משום האי סברא דיתבטל שמות בני ישראל בעת דיהי' מצטרפות אבל מאן דס"ל מצטרפות לא חש לזה משום דכיון דביטול תיבות מן כל שבט כפי שיצטרך באותו העת לא הי' זה רק באקראי בזמן מועט ע"כ הי' יכול להעשות כן כיון דבעת דבאו לשאול אצלו הי' כתובים השבטים כד"ת]. א"כ כמו דאף דהי' מתבטל איזה תיבה בעת דבא לשאול אצל האורים מחמת הצירוף מ"מ לא חש לזה ה"ה י"ל דאף דהי' מתבטל אותו למד באותו העת עד שנתלבש בצורת טית ג"כ לא הי' חושש לזה [ועיין במהרש"א ביומא שם שכתב דמספר האותיות אחר דמסקי דהי' כתוב שבטי ישורון הי' עולה ע"ב אותיות בשם ע"ב יעו"ש ואפשר דגם בתחילה קודם דמסיק הש"ס כן הי' מכוון מספרו כנגד איזה שם עכ"ז הא האות יהי' ג"כ נקרא אות רק דבתחילה הי' בצורת למ"ד ואח"ז יתהווה בצורת טית ובלא"ה אין לנו עסק בנסתרות א"כ קשה איך פריך הש"ס בפשיטות כנ"ל והא לא כתיב טית דהא להך מ"ד דס"ל מצטרפות והי' זזים ונעים ממקומם א"כ י"ל כנ"ל. אע"כ מוכח מהש"ס דס"ל דלא כהזוהר חדש דהביא הגאון הנ"ל אלא דיש לכתוב תמונת למד כעין שכותבין אנחנו ואין לו תמונת טית ע"כ פריך הש"ס בפשיטות לכ"ע והא לא כתיב טית וידוע דמשארי אותיות ג"כ לא יכול להיות צורת טית וכש"כ לפי מאי דכתב הריטב"א בעין יעקב ביומא שם דמ"ד בולטות ומצטרפות לא פליגי רק מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ויש להאריך בדברי הריטב"א ואכמ"ל. א"כ לכ"ע הי' זזים ונעים האותיות ממקומם א"כ וודאי דתקשה דמאי מקשה הא לא כתיב טית הא י"ל דהי' עומד הלמד עם הויו באופן שנתהפך למטה בתמונת טית א"כ יש להוכיח מזה דלא יהי' בלמ"ד תמונת טית: ענף ב

ה) ולכאורה יש להקשות לפ"ז דמאי פריך הגמ' שם והא לא כתיב צדיק הא מבואר בשבת (דף ק"ג) דלא יעשה גימל צדיק ופי' רש"י שם דצורתם שוה שזה למעלה וזה למטה. א"כ י"ל דהגימל הי' נתהפך ע"פ נס ונעשה צדיק אך זה אינו קשה די"ל כיון דלא הי' שם רק גימל אחת א"כ בעת שיעשה הגימל לצדיק אז יתבטל האות גימל א"כ אפשר דיצטרכו באותו העת לישאל גם באותיות המצטרכות לאות גימל וגם לצדיק. ע"כ שפיר מקשה והא לא כתיב צדיק וכמש"כ הריטב"א שם דמה"ט הי' נצרך כל האותיות כתוב שם ומה"ט אינו קשה מאי פריך והא לא כתיב טית הא מבואר בשבת שם במה דאמרו לא יעשה טיתין פיפין ובבית יוסף שם דאית פ"א פשוטה שוה לאות טית רק דטית פניו למעלה ופ"א פניו מן הצד א"כ אפשר דהי' מתהפך הפ"א לצורת טית. משום דהא פ"א כפופה לא הי' שם רק א' בשבט נפתלי א"כ אפשר דהי' מצטרכות לאות פ"א כפופה וגם לאות טית ע"כ שפיר מקשו ובלא"ה אינו קשה זה לפמש"כ הבית יוסף שם דצורת ג' אינו שוה לאות צדיק כפופה רק לצדיק פשוטה וכ"כ הגהות מיימוני ה' תפילין יע"ש [ועיין בחידושי הרמב"ן והר"נ לשבת שם] וגם באות פ"א כתבו שם דאינו