עין יצחק חלק א קמ

בהו עכ"ז כיון דלא כתיב ונתן ביד אינו מעכב אף טלי מעג"ק ודלא כהח"ס

מה) והנה ראיתי בלח"מ פ' ה' הלכות מכירה ה' ז' שהקשה על מה שכתב הרמב"ם שם גבי חליפין דאם אחז פחות משלש והי' יכול לנתק כל הכלי דמועיל זה גבי חליפין והקשה דגט נמי היכא דהגט בידו ומשיחה בידה והיא יכולה לנתקו ולהביאו אצלה תהא מגורשת דהא חשיב נתינה כיון דיכולה לנתקו ולהביאו אצלה וי"ל דשאני התם דכתיב ונתן בידה משמע דיהא הגט בידה אבל הכא לא כתיב אלא ונתן לרעהו ולא כתיב בידו עכ"ל הלח"מ וסברתו מבואר כן בירושלמי גיטין פ' א' סוף הלכה א' שאמרו שם דבגט אפי' כל הגט בידה וחוט בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה כו' עי"ש ובאמת י"ל טעם אחר ולחלוק דשאני בגט כדאמרו בב"מ (דף ז') דשאני גט דבעי כריתות משא"כ בחליפין דבעי נתינה והא איכא עכ"ל הגמרא בב"מ שם ויש להאריך בזה. עכ"פ מצינו בלח"מ שכתב ג"כ לחלק דשאני גט דכתיב ונתן בידה משא"כ בחליפין דלא כתיב כי אם ונתן לרעהו ומן כל זה מוכח דמש"כ רש"י גיטין (דף ע"ח ע"א) ד"ה טלי גיטך מעג"ק לא מהני דבעינן ונתן עכ"ל דרש"י קיצר בזה ועיקר סברתו הוא משום ונתן בידה כמבואר בגמ' שם על הא דשלפתו הא בעי ונתן בידה וליכא ועיין באבני מלואים סי' קל"ט ס"ק י"ג, וקצרתי בכ"ז לפי שלא נצרך זה לענינינו כ"כ והעיקר הוא דטלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור משום גז"ש לה לה מאשה וכשיטת רש"י בקידושין (דף כ"ג) דכ"ע ס"ל להך גז"ש ואף שלא בענין כתיבת הש"ש רק בענין נתינתו וכמש"כ לעיל בארוכה: סימן כז ב"ה יום ג' ט"ו סיון תר"מ לפ"ק קאוונא

נשאלתי ע"ד הס"ת שעשה הסופר טעמי נגינות על התיבות ונסתפק כת"ר אם מועיל תיקון בזה והביא כמה תשובות אחרונים בזה והנה אין ת"י תשובות אחרונים הללו

א) והנני להשיבו דזה לא נמצא מפורש דרק נקודות ופיסוק פסוקים נמצאו שכתבו לפסול כמבואר במסכת סופרים פ"ג ה' וא"ו ובשו"ע יו"ד סי' רע"ד סעי' ז' ובתשובות להרמב"ן סי' רל"ח והנו"ב בסי' ע"ד כתב ג"כ דזה לא נמצא מפורש ועכ"ז דעתו לפסול משום דגם בהטעמים שייך הסברות שכתבו גבי נקוד שפוסל משום דגם בהטעמים יש הפרש גדול בין כתיב לקרי וכמש"כ המדקדק הגדול ר"ז הענא בשערי תפילה שלו כו' וכ"כ הנו"ב במ"ת סי' קע"ב דאם הסופר עשה הסימנים לטעמי הנגינה בעת הכתיבת ס"ת דנפסל הס"ת אבל אם נכתב הס"ת בהכשר שוב אינו נפסל ודי לפוסלו כל זמן שלא גרר הטעמים מטעם שכתב הרמב"ן כו' עכ"ל ומצאתי בעז"ה בהרדב"ז ח' ג' סי' תרמ"ג שכתב טעם נכון על מה שאין כותבין הטעמים בהס"ת דזהו מפני שיש בהס"ת שתי קריאות רוחניות וגשמיות כו' ומסר הנקודות והטעמים כשאר תורה שבע"פ כו' ולכן לא נכתבו הנקודות והטעמים ליכתב בס"ת כו' ע"ש בהרדב"ז בדבריו היקרים ולפי דברי הרדב"ז אין לחלק בין נקודות לטעמי נגינות וע"כ כמו דבנקודות קיי"ל לדינא דאף בהסירו הניקוד פסול אם הי' כן בשעת כתיבת הס"ת דכמו כן בטעמי נגינות וכמש"כ הנו"ב כן לדינא

ב) וע"כ בנ"ד דניכר שנעשה כן מתחילת הכתיבת ס"ת וכמש"כ כת"ר דעתי דיצטרכו למחוק כל התיבות שיש עליהם הטעמים ואז תהי' הס"ת כשירה ומה שחשש כת"ר אולי ניחוש שמא כתב הסופר להס"ת בדיו פסולה או לא כתבן לשמן הנה לדעתי אין לחוש לזה משום דע"י מה שעשה טעמי נגינות על התיבות לא מרעינן לחזקת הסופר משום דיש לתלות דעשה כן בשגגה דלאו כ"ע יודעין דין זה דאין לכתוב טעמי הנגינות בהס"ת משום דדברי הנו"ב בסברתו ע"פ המדקדק הגדול כנ"ל אין זה ידוע כ"כ ומכש"כ דברי הרדב"ז הנ"ל ע"כ אין להוציא את הסופר מחזקת כשרותו ואין לפסול להס"ת אם ימחקו התיבות שיש עליהן הטעמים מלמעלה וכעין זה מבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ד גבי פסולי עדות דבדבר שלא פשט איסורו ועבר ע"ז אין לפוסלו לעדות וכיוצא בזה כתב הש"ך בח"מ סי' ש"ו ס"ק יו"ד דבדבר דאין מבואר בהלכות שחיטה י"ל דטעה בזה וכעין זה אי' בגיטין (דף נ"ה ע"א) גבי סופר דאיכא למימר טעי בד"ר ירמי' כמו כן הכא גבי טעמי נגינות כיון דאין זה מבואר כ"כ בשו"ע ובפוסקים שנתפשטו ע"כ י"ל דטעי בזה וע"כ אין להוציא את הסופר מחזקת כשרותו

ג) והיכא דהוי ספק אם נעשה בעת הכתיבה או אח"כ יש להכשיר להס"ת אם יסירו הטעמים דהא בעיקר הדין דכתבו לפסול הס"ת בהסירו הנקודות אין זה ברור כ"כ וכמש"כ הגט פשוט לאה"ע סי' קכ"ה ס"ק כ"ז בזה"ל דאם ניקד הס"ת ומחק הספר פסול איברא דהדין הוא תמוה דאמאי מיפסל הס"ת כשמחק הנקודה כו' ועיין במקור ברוך סי' ל"ו עכ"ל הג"פ ואין ת"י ספר מקור ברוך וע"כ בספק אם נעשה מקודם או אח"כ יש לנו ספק ספיקא משום דיש להסתפק שמא הדין הוא דאין לפסול הס"ת וספק ב' שמא נעשה אח"כ וראיתי בחידושי רע"ק ליו"ד סי' רע"ד סעי' ז' שכתב דבספק עיין בתשובת מקור ברוך וכבר כתבתי דאין ת"י ספר הנ"ל. וכש"כ בטעמי נגינות דאינו ברור כ"כ לפסול ע"כ בוודאי יש לנו ספק ספיקא להיתירא אכן אם ניכר שנעשה בעת הכתיבה יש למחוק התיבות שכתוב עליו מלמעלה הטעמים והס"ת תהי' כשירה וקצרתי: סימן כח בקונטרס הזה יבואר מה שהשבתי לכמה רבנים שדרשו ממני ע"ד תמונת האותיות של כתב וועליש בס"ת: ענף א'

א) בדבר תמונת כף פשוטה הובא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו פלוגתת הפוסקים אם עשאה למעלה כעין ד' ולא עגולה דהרב"י כתב לפסול וכ"כ הגהות מיימוני ור"מ גלאנטי מכשיר ולענ"ד נראה להוכיח דצורת כף פשוטה הוא כעין דלית היינו מרובע למעלה בזויות ולא עגולה בלא זויות. דהא בזבחים (דף ס"א) אי' תנן התם כשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא ופי' רש"י גימל יוונית עשוי' כמין כף פשוטה שלנו. ועיין בברטנורה ובתויו"ט מדות פ"ג עכ"פ לפי' רש"י שהוא צורת כף פשוטה א"כ מוכח דצורת כף פשוטה הוא מרובע למעלה ולא עגולה כעין ריש דהא המזבח הי' מרובע כמבואר בזבחים (דף ס"ב) דקרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין כדכתיב רבוע יהי' המזבח ואי נימא דכף פשוטה הוא כעין צורת ריש א"כ איך אמרו דהי' צורתו כעין פשוטה הא היה חילוק ביניהם דצורת כף פשוטה הוא למעלה כעין עיגול בלא זויות והמזבח הי' ממולא ברבוע ממש וע"כ מוכח מזה דצורת כף פשוטה הוא כעין דלית במרובע. ובאמת צריך להבין לפמש"כ הפוסקים דרגל פשוטה יהי' כפלים כעין הגג של מעלה א"כ התם במזבח הא לא הי' כפלים רק הי' שוה ארכו כרחבו א"כ איך כתבו דהי' כעין כף פשוטה וי"ל דכיון דלא הי' יכול התנא לדמות לאות אחרת ע"כ הוכרחו לדמות לכף פשוטה דהא לצורת דלית לא הי' יכול לדמות משום