עין יצחק חלק א קלט

ביה ומכרו אלא בטבח ע"י שלוחו פליגי. וזהו ברור בכוונת הירושלמי ואפשר דזהו כוונת הגמרא דמה מכירה ע"י אחר דכמו דמכירה ע"י שליח מועיל ה"ה בטביחה ועיין ברש"י כתובות (דף ל"ג) בד"ה מכירה אי אפשר כו' א"כ ה"ה אף בשליח חרש שוטה וקטן ג"כ חלה המכירה וכה"ג איתא במעילה (ד' י"א) ואכמ"ל וזהו ראי' ברורה לדברי הנתיבות הנ"ל א"כ מבואר בירושלמי דמכירה אף היכא דהוי עבירה ג"כ אהנו מעשה השליח וכפי סברת הנתיבות. והנה הנו"ב והובא בקצה"ח סי' קפ"ב ס"ק ב' הקשה בשם הגאון מ' יצחק הלוי ז"ל מן האומר תן שחרור לעבדי והא אין שלד"ע וע"ז תמה הנו"ב הלא הזוכה הוי שליח של העבד כו' והקצה"ח האריך בזה והא דלא הקשו קושיא זו על הא דשוו ג"כ לשחרורי עבדים למוליך ומביא זהו לפי די"ל דכיון דטלי גיטך מעג"ק כשר וכדברי הנתיבות ע"כ לא הקשו קושיא זו רק על הך דתן שחרור זה לעבדי כו' אך לפי מש"כ והבאתי דברי הרמב"ם דבעי דיני שליחות להוליך ש"ש ע"כ שפיר הקשה רע"א זצ"ל ויש לי הרבה גווני לתרץ קושייתו ולהאריך בכ"ז והוכרחתי לקצר: ענף ט

מב) ובעיקר דברי הריטב"א בקדושין (דף כג) הנ"ל שכתב דטלי גיטך בשיחרור פסול יש לעיין עדיין בראייתי מהריטב"א דז"ל שם על פסקא עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו לרשב"א וכ' דאף הגיע הגט לידו לא מהני דה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע שהרי שליח זה לא זכה לו שהרי כיון דלא נתן להשליח בתורת זכיי' אלא בתורת שליחות ולא הגיע הגט לידו של עבד לא בתוך ידו של האדון ולא מידו של השליח. עכ"ל הריטב"א א"כ י"ל דכיון דמיירי הריטב"א לרשב"א א"כ כיון דרשב"א ס"ל שם ע"י אחרים ולא ע"י עצמו טעמו משום דגמר לה לה מאשה עד שיוציא הגט לרשות שאינו שלו כו' אלמא דיליף רשב"א אף על דיני נתינה בג"ש לה לה וכמש"כ לעיל בארוכה ע"כ ס"ל לרשב"א דטלי גיטך מעל ג"ק פסול בשחרור ג"כ ע"פ הך ג"ש אבל לרבנן דלא גמרי שם להך ג"ש וכתב הרשב"א שם והובא לעיל בטעמייהו דס"ל דלא ילפינן הג"ש כי אם על גופו של גט א"כ י"ל דה"ה דטלי מעג"ק בש"ש כיון דלא ילפינן על דיני נתינה וכמש"כ הרשב"א והנתיבות א"כ אין להקשות מהריטב"א הנ"ל על דברי הנתיבות ושיטתו. אך בלא"ה הבנת הריטב"א הנ"ל קשה דכיון דמיירי לרשב"א וכיון דרשב"א ס"ל ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דבעי שיוציא לש"ש לרשות שאינו שלו א"כ ה"ל לאמר דלכן אף בהגיע הש"ש ליד העבד לא מהני משום דהא לא נפק מרשות האדון וכשיטת רשב"א דלא ע"י עצמו ואפשר דלרוחא דמלתא כתב כן הריטב"א הטעם דה"ל טלי גיטך מעג"ק ואי נימא דס"ל להריטב"א דהך פסול דטלי גיטך מעג"ק אינו רק לרשב"א ולא לרבנן. א"כ לא שייך בזה לומר דנקט הטעם הלז לרווחא דמילתא. וע"כ שפיר כתבתי בספרי ב"י בשם הריטב"א דס"ל דטלי גיטך מעג"ק לא מהני בש"ש ובלא"ה כבר הוכחתי בראיות אחרות דטלי גיטך מעג"ק פסול בש"ש. וכן ראיתי להמקנה בקידושין (דף ס"ג) על תוס' ד"ה כגון שכתב לה כו' שכתב דטלי גיטך מעג"ק לא מהני בש"ש ע"ש

מג) והנה עיקר דברי הנתיבות בשיטתו דטלי גיטך מעג"ק פסול בש"ש וכן מה שהראיתי להוכיח דלא כדבריו נראה לע"ד דזהו פלוגתת הט"ז והב"ח והוא דביו"ד סי' רס"ז סעי' ע"ו בט"ז ס"ק מ"ד שכתב דהיכא דאמר לאחד זכה בגט שחרור זה לעבדי יצא לחירות דאין צריך בזה שימסור מיד ליד דוקא אך באומר תנו ולא מסרו מיד ליד השליח לא הוה כאומר זכה אבל באומר זכי שאני ואין צריך מסירה מידו ליד הזוכה ואף אם הי' כבר בידו מהני ויוצא לחירות כו' והב"ח ז"ל כתב דאף בזכי צריך מסירה מיד ליד ומשמע כן מדברי הרא"ש ותמה הט"ז עליו דאין שום הוכחה מהרא"ש לזה עי"ש בט"ז וכוונת הט"ז הוא דלכן לא בעינן מסירה מיד האדון ליד הזוכה משום דס"ל דאף טלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש וכסברת הנתיבות אבל הב"ח דס"ל דאף בזכי בעינן מסירה מיד האדון ליד הזוכה טעמו משום דאם לא מסרו מיד ליד ה"ל טלי גיטך מעג"ק דזה פסול בש"ש ועיקר ראיות הט"ז כבר כתבתי לעיל בשם התורת גיטין לגיטין (ד' ט') שהוכיח כן מן התוס' גיטין (דף י"ג) בתוס' ד"ה האומר תנו גט כו' וכבר דחיתי לעיל ראי' זו וכמבואר שם בארוכה ותמהני על הנתיבות והתו"ג דלא הביאו לדברי הט"ז הנ"ל אבל הב"ח דכתב לומר דאף בזכה ש"ש זה בעי שימסרנו מידו ליד הזוכה טעמו משום דגם בש"ש פסול טלי גיטך מעג"ק וע"כ כתב לומר דגם באומר זכה בעינן מסירה מיד ליד. וכבר העליתי להוכיח דגם בש"ש פסול טלי גיטך מעג"ק והעיקר כדברי הב"ח אך הב"ח קיצר בזה מאד וכן בראייתו מן הרא"ש שפיר תמה עליו הט"ז כנ"ל אבל בעיקר סברת הב"ח דעתי מסכמת אליו ומצאתי בקצוה"ח סי' קכ"ה ס"ק ד' שכתב בפשיטות ג"כ דטלי מעג"ק פסול בשחרור דהא איתקש לאשה עי"ש

מד) ואחר כותבי כ"ז ראיתי בחתם סופר ח' אה"ע סי' פ"ב שכתב ג"כ דטלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור וכתב דמ"ש בגירושין דכתיב ונתן ולא שתיטול מעצמה וה"נ בשחרור כתיב או חופשה לא ניתן לה כו' עכ"ל הח"ס: ולדעתי זה אינו דא"כ גבי מתנות כהונה דכתיב תתן לו גבי ראשית הגז וכן גבי זרוע ולחיים וקיבה כתיב ונתן לכהן וכן כתיב בפ' אמור ונתן לכהן את הקודש ובכל הנך אף טלי מעג"ק יוצא י"ח וכן בצדקה כתיב נתון תתן לו ולא בעינן נתינה מיד ליד ועי' בתוס' גיטין (דף כ') ד"ה דילמא כו'. וע"כ מוכח דשאני גט אשה דכתיב ונתן בידה ע"כ פסול טלי גיטך מעג"ק אבל היכא דלא כתיב רק נתינה בלבד אף בטלי מעג"ק יוצא ובב"מ (דף י"א ע"ב) גבי מתנות כהונה דאמר ר"ג דמקומו מושכר לו ואי נימא דמצות נתינה דמתנות כהונה בעי מיד ליד א"כ איך מהני שם שכירות המקום לצאת ידי נתינה בשלמא לשיטות הש"ס דב"מ דמשום תורת חצר הי' ניחא וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ע"ז) גבי תיזיל איהי ותיחוד כו' אבל לשיטות הש"ס בקידושין (דף כ"ו) דבתורת אג"ק הי' תקשה הא לא הוי בזה נתינה מידו לידה רק לשיטות רש"י דריש פ' הזורק גבי תיזיל ותיחוד כו' דכתב דבתורת אג"ק היתה מתגרשת וס"ל לרש"י דע"י אג"ק הוי כמו נתינה מידו לידה אינו ראי' אך לפי מש"כ הר"נ ריש פ' הזורק שם לחלוק על שיטת רש"י משום דהא בעי ונתן בידה ע"כ לא מהני אג"ק בגט עי"ש א"כ שפיר כתבתי ועוד דהא בב"מ (דף י"א) שם מקשו דאמאי לא הקנה ר"ג בחליפין ומסיק דמתנות כהונה נתינה כתיב בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא ועיין ברש"י שם. ואי נימא דבעינא נתינה מידו ליד הכהן א"כ אף אם לא הי' בחליפין שם דרך מקח וממכר ג"כ לא מהני בפשיטות משום דע"י חליפין לא הוי נתינה מידו ליד הכהן וברור ופשוט דבמתנות כהונה יצא אף ע"י טלי מעג"ק ועיין בגיטין (דף למד) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני כו' ובגמ' שם דבמכירי כהונה מיירי כפי' רש"י שם וכן לחד מ"ד דעשו שאינו זוכה כזוכה ועיין ברש"י ובפני יהושע שם והא בזה לא הוי נתינה מידו לידה ואפ"ה יצא ועיין בחולין (דף קל"א) ההוא ליואה דהוי חטף מתנתא כו' ושם (דף קל"ג) גבי רבי יוסף חטף מתנתא דונתן ולא שיטול מעצמו אבל טלי מעג"ק לא הי' קפידא דהך ולא שיטול מעצמו היינו בלא רשות הבעלים כמבואר שם אבל אם נוטלו מרשות הבעלים לא קפדינן על טלי מעג"ק ובאמת למותר להאריך ע"ז בראיות דבל"ז ברור ופשוט דבמתנות כהונה ובצדקה לא בעינן נתינה מיד ליד ואף דכתיב לשון נתינה