עין יצחק חלק א יג

מכשול איסור. עכ"ז הא כיון דאינם נאמנים הקטנים: ע"כ ממילא אינם יוצאים דין חובת השמירה שהטילה התורה על הכהנים לשמור המקדש ועיין במל"מ פ"ח ה' בית הבחירה ה' ה' שהעיר שם על הרמב"ם שהביא להך דהרובין היו שומרין שם וכתב לתמוה מצד אחר ע"ז והביא שם לדברי באר שבע ע"ש אבל לא העיר במה שכתבתי אכן לפי מש"כ הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז סוף ס"ק ל"א דהיכא דהוא בידו הקטן נאמן אף להוציא דבר מחזקתו כו' וכן משמע מתשובת הריב"ש דהא דאמרינן במסכת סוכה ספ"ג קטן היודע לשמור כו' זהו בטהרות שבידו כו' ע"ש בש"ך וכ"כ הר"נ ספ"ג דסוכה וסיים ומכאן יש ללמוד שסומכין על הקטנים לשמור דברים המותרים ומיהו דוקא בידו ממש כו' עכ"ל א"כ ה"ה בהא דסמכינן על שמירת כהנים קטנים לשמור המקדש ג"כ א"ש לפי דזהו דבר ביד הקטנים לשמור ע"כ שפיר יוצאין ידי חובתם על ידיהם וכמו דסמכינן על שמירת הקטנים גבי שמירת טהרות אך לפי דברי הר"נ בסוכה הנ"ל יש לחלק עדיין דהא הר"נ כתב שם בזה"ל דלהעמיד דבר על חזקתו כשמירת טהרות מהימן כו' א"כ אינו מוכח מהך דסוכה הנ"ל רק להיכא דיש חזקת היתר כו': אבל לפי דברי הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז הנ"ל שכתב בפי' דהיכא דהוא בידו הקטן נאמן אף להוציא דבר מחזקתו כו' א"כ שפיר יש לומר כן אף גבי מ"ע דשמירת מקדש: וע"כ אינו קשה על הסוברים לפרש דהרובים היו פחותים מן י"ג שנה די"ל דיסברו כדברי הש"ך ויש להאריך בזה. אכן להיכא דלא הוי דבר בידו פשוט ומבואר בכ"ד דאין הקטן נאמן כלל ע"כ שפיר כתבנו לעיל לדון בנ"ד דין ממנ"פ כנ"ל והא דמבואר ביו"ד סי' מ"ח סעי' י"ב דקטן נאמן להחמיר אם הוא חריף כו' וכן הוא ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ג' היינו אם יש רגלים לדבר כמבואר שם בהרמ"א ובש"ך ביו"ד סי' מ"ח ס"ק מ"ב ע"ש ועוד דהא גם זהו רק מצד ספיקא ואזלינן לחומרא וכמש"כ המחבר והרמ"א שם בלשון דיש להחמיר ולאסור ע"כ גם זה גופא מספיקא לא נפיק ועדיין מצרפין זה לספק ספיקא וידעתי מה די"ל בראייתי מהך דהרובים די"ל דשא"ה לפי הך דפ"א דמדות משנה ב' איש הר הבית כו' חובטו במקלות אבל הא כתב התוי"ט שם בשם הש"ג דכהנים אינם לוקים וע' מל"מ ה' ביה"ב פ"ח ה"ו וגם אין לסמוך ע"ז לכתחילה ועיין ביו"ד סי' קי"ח ש"ך ס"ק ל"ב וביאור הגר"א ז"ל סימן קכ"ט ס"ק א' ובפרט לשיטת אביי בחולין (דף ג') וקצרתי: ענף ב'

ד) והנה בעיקר דין ס"ס דכתבתי לדון בנ"ד יש למשדי בי' נרגא ע"פ המבואר ביו"ד סי' ק"י בכללי הספק ספיקא דלא מהני הס"ס אלא כשנודעו ונולדו שני הספיקות ביחד וכמש"כ הרמ"א שם סעי' ט' בהג"ה וכן מוכח ביבמות (דף קי"ג) גבי בעיא דרב אשי בחרש אליבא דר"א דאי אמרת עתים חלים עתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרשי ולא דיינינן בזה דין ס"ס משום דספק הראשון נולד בעת הקידושין וספק ב' הוא בעת הגירושין ובמקום אחר הארכתי בזה וכ"כ בחידושי רע"א שם. א"כ ה"ה בנ"ד הא לא נולדו שני הספיקות ביחד דהא הספק הראשון אם הי' הנפסקין באופן הפוסל להס"ת או לא נולד מקודם והספק השני אם הי' גדול שהביא ב"ש בעת שתיקן להס"ת או לא נולד אח"כ בעת שתיקן להס"ת. א"כ זה לא הוי ספק ספיקא מעליא לכאורה וכ"כ המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג'

ה) אבל באמת הוי זה ס"ס מעליא דהא ידוע דבדרבנן סמכינן על חזקה דרבא אף דלא נבדק אם הביא ב"ש וכמבואר באו"ח סי' נ"ה סעי' ה' ובשא"ד. אך בדחורייתח נא סמכינן על חזקה דרבא. וע"כ במה שנולד לנו הספק אם הי' גדול והביא ב' שערות בעת שתיקן להס"ת א"כ לענין אם כשר הס"ת לקרות בו בכל השנה הא זהו מילי דרבנן ובדרבנן הא סמכינן על חזקה דרבא אף אם לא הי' ס"ס מעליא והעיקר מה דיש לנו לדון הוא לענין אם מותרים לקרות בהס"ת בפרשה זכור דהוא מדאורי' וכמש"כ התוס' בברכות (דף י"ג) ובמגילה (דף י"ז) וברא"ש לברכות פ"ז סי' כ' ובמג"א סי' תרפ"ה. וכן י"ל עוד דהא מה דלא מהני ס"ס אם לא נודעו ב' הספיקות ביחד זהו דוקא בדאורייתא וכמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ס"ב ועיין באה"ע סי' ב' בב"ש ס"ק י"ד ובדרבנן אף בלא נודעו ב' הספיקות ביחד דיינינן ספק ספיקא אף היכא דמצרכינן לדון דין ס"ס דוקא ולא מהני ספק א' לבד עכ"ז הוי כה"ג ס"ס מעליא

ו) והנה במה שנסתפקנו על הס"ת אם היא כשירה או פסולה אין זה נוגע רק לענין אם מותר לקרות בו ולצאת חובת הקריאה ע"י ס"ת זה או לא ועיקר מצות קריאת ס"ת בכל השנה אין זה רק מדרבנן רק בפ' זכור הוא מה"ת כמש"כ התוס' בברכות (דף י"ג) ובמגילה (דף י"ז) וברא"ש לברכות פ"ז סי' כ' ובמג"א סי' תרפ"ה וכנ"ל ואף דבספק כזה דיש בידו לברורי מיד בקל ולראות בהס"ת אם הם נפסקין הפוסלין או לא די"ל דאין לקרות בהס"ת אף בכל השנה עכ"ז אין ספק זה נולד בדאורייתא רק בדרבנן. ומצרפינן שפיר ספק כזה לספק השני הנולד לנו לאח"ז כנ"ל. וע"כ עכשיו שתיקנו את הס"ת ויש לנו עכשיו שני ספיקות. א) אם הי' מן נפסקין הפוסלין ב) שמא הי' גדול בעת שתיקן א"כ יש לנו עכשיו שני ספיקות המועיל אף דלא נודעו ב' הספיקות ביחד כיון דהוי מידי דרבנן וממילא מותר לקרות בו אף בפרשה זכור ופרה דהוי מדאורייתא משום דהא בעת שיהי' שבת פ' זכור ופ' פרה יהי' אז שני הספיקות הבאות ביחד וזה דומה למש"כ המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג' בתירוץ הראשון שם דכיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה שעה נודעו ב' הספיקות ביחד והוי ס"ס מעליא אף דלא נולדו ב' הספיקות ביחד ע"ש וה"ה הכא כיון דלא הוי מידי דאורייתא אלא כשיגיע שבת פ' זכור ופרה ע"כ הא אז יש לנו שני הספיקות ביחד והוי זה ס"ס מעליא וידעתי מה די"ל עוד דהספק הראשון בנ"ד אין דינו ככל ספק הנודע מקודם דהא מקודם התיקון היה אז ספק הגלוי לכל וקצרתי

ז) וידעתי מה דיש לדון אם הי' הס"ת של יחיד דאם נימא דהיו נפסקין הפוסלין דאינו יוצא ע"י ס"ת הזאת למצות כתיבת ס"ת והוי זה כמו דנולד ספק ראשון בדאורייתא לענין דמחוייב מה"ת להדר שיהי' לו ס"ת כשירה ולצאת חובת מ"ע דכתיבת ס"ת אך אם הי' ס"ת של ציבור אינו שייך לדון כן דהא בס"ת של שותפות אינו ברור אם יוצאים עי"ז חובת מ"ע הזאת ובמק"א הארכתי בזה ואף בס"ת של יחיד אם כתב ס"ת ונאבדה או נפסלה אח"כ אינו ברור דיהי' מוטל עליו החיוב לכתוב ס"ת מחדש כיון דיצא כבר בעת שכתב להס"ת ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ט: וע"כ שפיר כתבתי לעיל דבעת שהי' הספק הראשון אין זה בדאורייתא רק במידי דרבנן והוי זה ס"ס המועיל אף לקרות בו בפ' זכור ופרה כ"ז כתבתי אף דנימא דלא סמכינן בנ"ד על חזקה דרבא וע"כ כתבתי מה דיש לדון להכשיר הס"ת אם לא נודע בבירור כד"ת שהי' הנפסקין הפוסלין להס"ת ואף דהבחור שתיקן להס"ת אומר שהיו נפסקין הפוסלין עכ"ז יש להכשיר וכמש"כ לעיל בארוכה אכן לדיו נלע"ד דאף בנודע ע"י עדים כשרים דהי' נפסקין הפוסלין ג"כ יש להכשיר משום דהעיקר כהנו"ב באו"ח סי' א' דהכשיר להתפילין אף דלא נבדק אם הי' לו ב"ש משום דסמכינן על חזקה דרבא בזה ועיין מזה בספרי נחל יצחק