עין יצחק חלק א קלח

כנ"ל ובלא"ה כבר הוכחתי לעיל כהריטב"א לפסול טלי גיטך מעג"ק בשחרור: ענף ח

לח) שוב ראיתי בעיקר ראיות הנתיבות מהרמב"ם פ' ו' ה' עבדים שכתב בששה דברים שוו שחרורי עבדים לגט אשה ובשא"ד שוו לכל השטרות דהוכיח מזה דס"ל להרמב"ם דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור ולענ"ד אדרבה מוכח מן הרמב"ם שם דס"ל לפסול טלי גיטך מעג"ק בשחרור והוא דהא כתב הרמב"ם פ"ו ה' ח' שם בזה"ל כל הכשר להביא גט אשה כשר להביא גט העבד והובא ביו"ד ה' עבדים סי' רס"ז סעי' נ"ד וכתב הכ"מ שם דזה נלמד מן הא דתני שוו גיטי נשים לשחרורי במוליך ומביא. וכ"כ הבאר הגולה ביו"ד שם א"כ למדנו מדברי הרמב"ם דאותן שאין נוהג בהם דיני שליחות כמו חש"ו וא"י וכה"ג דכיון דפסולים להביא גט אשה ה"ה דפסולים בשחרור. ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ג' ענף א' הבאתי שמה בשם הנתיבות בסי' קפ"ב ס"ק ב' שכתב דאף אותן שאין דין שליחות בהם מ"מ כשרים להיות שלוחים למכור או ליתן מתנה משום דמעשה קוף בעלמא סגי להו כיון דיודע הדבר לאמיתו שהבעלים רוצים למכור את החפץ ממילא זכה בהו הקונה וכ"כ הנתיבות בסי' רמ"ד והבאתי בספרי שם ראי' לזה מירושלמי סנהדרין יעי"ש א"כ לפ"ז הא דבעינן דיני שליחות בגט הוי הטעם משום דבעי נתינה מידו לידה וטלי גיטך מעג"ק פסול בגט אשה וכן הא דבעי דיני שליחות בקידושין אף בקידושי כסף דמהני טלי קידושך מעג"ק כמבואר באה"ע סי' כ"ז ואפ"ה בעי דיני שליחות. משום דהא דבעי בקדושין אמירת הבעל שיאמר הרי את מקודשת וכיון דאין דיני שליחות עליו ע"כ אינו נעשה שליח לאמירתו והוי קידושין בלא אמירה ועיין באבני מלואים סי' ל"ה ס"ק ט' בסופו יעי"ש ועיין מזה בספר קהלת יעקב מהגאון מליסא על אה"ע סי' למ"ד ס"ק א' בשם המהרי"ל דהוכיח מהא דבעי דיני שליחות בקידושין דע"כ טלי קידושך מעג"ק פסול ומטעם הנ"ל ואי נימא דטלי שחרור כשר מעג"ק ג"כ א"כ קשה למה בעי דיני שליחות בשחרור הא אף ע"י א"י וחש"ו ג"כ כשר ליתן הגט שחרור לו כיון דמועיל בי' אף טלי גיטך מעג"ק ולא בעי נתינה מידו ליד העבד רק גילוי מילתא בעלמא סגי להודיע דרוצה לשחררו כמו במכירה ומתנה שכתב הנתיבות עצמו דמועיל וע"כ מוכח מהרמב"ם דכתב דבעי דוקא דיהא בו דיני שליחות דטלי שחרור מעג"ק פסול בשחרור ע"כ ס"ל לפסול באם אינו נוהג בהשליח דיני שליחות א"כ מוכח אדרבה להיפך מהרמב"ם דס"ל כשיטת הריטב"א דטלי מעג"ק פסול בשחרור ולכן לא מני הרמב"ם והגמ' להך מילתא דשוו גיטי נשים לשחרור עבדים בטלי מעג"ק וכמו דהקשיתי לעיל משום די"ל דזהו נכלל במאי דתני שם דשוו למוליך ומביא ונכלל בזה דמי שאין דינו שליחות נוהג בו פסול לשחרור ג"כ כמו בגט אשה א"כ ממילא ידענא מזה דטלי גיטך מעג"ק פסול אף בשחרור דאל"כ לא שוו במוליך ומביא לגיטי נשים דהא בגיטי נשים פסול להוליך הגט מי שאינו בן שליחות ואילו בשחרור כשר וע"כ ממילא מוכח ממה דתני דשוו במוליך ומביא לגיטי נשים דה"ה טלי מעג"ק פסול בשחרור ג"כ

לט) ולכאורה רציתי לדחות זה ע"פ מה דמבואר ברמב"ם פ"א ה' גירושין ה' י"א דהמגרש צריך שיאמר ה"ז גיטך ואם לא אמר ה"ז גט פסול. ומבואר בלח"מ שם ובאה"ע ריש סי' קל"ו דמה"ת כשר רק מדרבנן פסול רק שיטת הטור והר"נ שם דמה"ת בטל והובא שם בב"ש ס"ק א' וכיון דאף לשיטת הרמב"ם אם לא אמר ה"ז גיטך פסול מדרבנן ע"כ אפשר דאף דנימא דטלי גיטך מענ"ק כשר בשחרור מ"מ בעי דיני שליחות להוליך שחרור משום דכמו דבעי אמירת המגרש בנתינת הגט ה"ה אפשר דבעי אמירת האדון להעבד בעת שמוסר לו השחרור דיאמר לו בע"פ הרי את ב"ח או הרי את לעצמך והא דלא חשב ליה הגמ' שוה שחרור לג"נ גם לזה דצריך שיאמר כמו בגט י"ל דכיון דהוי בקידושין לא קתני ובקידושין לכו"ע צריך אמירתו מה"ת כמש"כ הלח"מ והב"ש שם וכיון דעכ"פ מדרבנן בעי אמירה אף להרמב"ם ע"כ פוסל בזה מי שאינו בר שליחות משום דהוי כלא אמר כלל

מ) ועכ"ז ראיתי דאין בדחיי' זו ממש כלל חדא דהא כיון דחזינן דהתנא כלל זה הדין דבעי דיני שליחות להוליך שחרור במה דתני שוו למוליך ומביא לגיטי נשים כמש"כ הלח"מ והבאר הגולה ובגט מיפסל מה"ת משום דאי לא הוו בי' דיני שליחות הוו כטלי מעג"ק ואילו בשחרור דטלי גיטך מעג"ק כשר א"כ מועיל מן התורה אף ע"י מי שאינו בר שליחות רק מדרבנן מיפסל משום אמירה דאינו רק מדרבנן. א"כ לא שוו לגמרי דבגט פסול מה"ת ובשחרור אינו פסול אלא מדרבנן. ועוד והוא העיקר דהא מבואר בקידושין (דף ו') וברמב"ם פ"א ה"ג ובאה"ע סי' קכ"ו דאם הי' מדבר עמה על עסקי גיטה ונתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט א"כ היכא דהי' מדבר עמה על עסקי הגט באותו מעמד לאשתו ע"י מי שאינו בן שליחות דבגט בטל מה"ת משום דה"ל טלי גיטך מעג"ק וכיון דאמרו דשוו בזה שחרור לגיטי נשים וכל מי שאינו כשר בגט אשה אינו כשר בשחרור א"כ מוכח מכלל הזה דלעולם מי שפסול לשליחות הגט מיפסל לשחרור. א"כ אי נימא דטלי מעג"ק כשר בשחרור א"כ הא משכחת למי שפסול בגט אשה כמו הך גוונא ואפ"ה כשר בשחרור דהא משום אמירתו אינו מעכב כיון דהי' מדבר עמה על עסקי גיטה וע"כ מוכח מהכלל הלז דנקטו דאף טלי מעג"ק פסול בשחרור ועוד נלע"ד דאי נימא כשיטת הנתיבות דלא גמרינן בגז"ש לה לה מאשה רק בכתיבת שטר שחרור ולא בדיני נתינה א"כ ה"ה באמירת הבעל דבעי בגט אשה ג"כ לא גמרינן לשחרור דבעי אמירתו וכש"כ בדין אמירה דאף בגט לא בעי אלא מדרבנן להרמב"ם ע"כ מוכח מהא דהצריכו לשלוח ע"י בר שליחות את ש"ש דע"כ בעי נתינה מידו ליד העבד וכשיטת הריטב"א דטלי גיטך מעג"ק פסול בש"ש

מא) וזה כמה שנים שאמרתי ע"פ שיטת הנתיבות דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור לתרץ קושיות רע"א בסי' קצ"ד דאי אמרינן דהיכא דהוי שליח לדבר עבירה השליחות בטל א"כ איך יכול לעשות שליח להוליך שחרור לעבדו כדתנן שוו למוליך ומביא והא המשחר עבדו עובר בעשה יע"ש ולשיטת הנתיבות הלז ניחא דהא כיון דטלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש א"כ לא בעי דיני שליחות בש"ש: וכמש"כ הנתיבות הנ"ל גבי מתנה ומכירה לא בעי דיני שליחות ומכבר הבאתי ראי' לדבריו והוא דאיתא בירושלמי פ"ז דסנהדרין הלכה י' וז"ל טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור ומבואר התם בסוגיא דפליגי בטביחה ע"י שליח דמאן דפוטר משום דאין שליח לדבר עבירה ומאן דמחייב היינו כש"ס דילן בב"ק (דף ע"א) וכמש"כ הפני משה שם אך בזה שאמרו לא מכר נדחק הפ"מ שם לפרש היינו דבמכירה לא פליגי דע"כ ע"י אחר אלא בטביחה פליגי אם מקשינן טביחה למכירה כמו בש"ס דילן דמה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ע"ש. ופירושו תמוה מאד דלמה להירושלמי לומר דלא מכר דהא נאמר בתורה ומכרו והא כל מכירה ע"י אחר היא ולכן נראה לי לפרש כוונת הירושלמי הנ"ל דדוקא בטביחה ע"י שליח פליגי אם מועיל שליחות בזה או לא אבל במכירה ע"י שליח כו"ע מודי דמועיל דאף היכא דלא חל השליחות כגון בדבר עבירה כדהתם. אפ"ה חלה המכירה דהא כיון דהבעלים הסכימו על המכירה. לכן חייב ד' וה' וקרינן