עין יצחק חלק א קלו

יליף זה מן מה דכתיב בפי' בשחרור ולא מן גז"ש דלה לה: וזה עדיף משום דגז"ש ס"ל להרמב"ם דמקרי דברי סופרים כנ"ל בארוכה ע"כ מני זה הרמב"ם בפי' כי היכי דלישמעינן דפסול לשמה ומחובר מקרי דאורייתא ממש וכבר הבאתי לעיל בשם הש"ך בח"מ ריש סי' ל"ג דהביא שיטת הרמב"ם שם דדרכו לבאר מה דהוי דאורייתא ומה דלא נפיק פירושו אלא מגז"ש וכל י"ג מדות כמבואר שם בקידושי כסף וכה"ג: ואף דלא הוי נפ"מ לדינא בינייהו מזה (וי"ל דהרמב"ם הוכיח לדרשתו מן הא דמקשה הגמ' והא איכא לשמה ומחובר ואמאי לא נימא דלכן לא חשב בחשבון הדברים לפסול לשמה ומחובר משום דממילא ידענא זה ממה דתני כבר התם בשחרור העולה בעש"ג פסול והטעם הוא משום גז"ש לה לה ע"כ ממילא ידענא לזה וע"כ מוכח דפסול לשמה ומחובר מוכח מן מה דכתיב בפי' ולא מן גז"ש דזה עדיפא משום דזה מקרי דאורייתא והוי מילתא דכתיבה בפירוש ולא דברי סופרים אך בלא"ה כתבתי לעיל בראיה נכונה בעז"ה להוכיח מן הש"ס להאי דרש דכתב הרמב"ם בפסול מחובר ולשמה בש"ש]

כט) ולכן מונה הרמב"ם לפסול לשמה ומחובר בפירוש משום דאשמעינן דזה הוי מילתא דכתיב בפי' ובזה שוה ממש וביותר לגט אשה דשניהם הוי מילתא דכתיב בפי' משא"כ בשטר בעש"ג אינו שוה ממש דהא בגט הוי דאורייתא ובש"ש לא הוי רק מדברי סופרים כנ"ל ולכן למשחרר חצי עבדו בשטר כיון דלא נפק אלא מגז"ש דלה לה ע"כ לא הוצרך למנותו לפי דממילא ידעינן זה מגז"ש לה לה: וכיון דחזינן דלא מני הרמב"ם למשחרר חצי עבדו דלא קנה רק כתב סתמא דבשאר דברים דינו ככל השטרות ומשמע דזולת הששה דברים דינו בכולי מילי כשטרות וקשה הא מצינו במשחרר חצי עבדו בשטר דאין דינו בזה ככל השטרות ואיך סתם הרמב"ם לכתוב דדינו בשאר דברים ככל השטרות וזהו בעצם השטר דהא בכסף מהני אף בחציו ע"כ מקרי זה בעיקר השטר. וע"כ מוכח מזה דכוונת הרמב"ם הוא דבמה דיש למדרש בגז"ש לה לה מאשה בפסולי דאורייתא ממילא ידענא דפסול בשחרור כמו שטר שחרור בעש"ג א"כ י"ל דה"ה לענין טלי גיטך מעג"ק כיון דדרשינן גז"ש לה לה ממילא ידעינן דפסול טלי גיטך מעג"ק בש"ש כמו בגט אשה. ויהי' איך שיהי' עכ"פ מוכח דהך כללא שכתב הרמב"ם דבשארי דברים דינו ככל השטרות הוא לאו דוקא ע"כ נסתר ראיות הנתיבות בזה

ל) וכן מוכרח לפי מה דפסק הרמב"ם פ' ז' ה' עבדים דגט שחרור צריך להיות דבר הכורת בינו לבינה משום דפסק כת"ק דר"ש דגיטין (דף ט' ע"א) בשייר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח משום דלאו כרות גיטא הוא א"כ הא דלא מני הרמב"ם לי' בחשבון הדברים דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים מוכח משום דממילא ידענא זה ממה דילפינן גז"ש לה לה מאשה כפי' רש"י בגיטין (דף ט' ע"א) ד"ה התם כו' דהאי דאמרינן שם דלאו כרות גיטא הוא זה ילפינן מגז"ש לה לה יעי"ש. א"כ מוכח מזה ג"כ דהאי כללא שכתב הרמב"ם דבשארי דברים שוה גיטי נשים לשחרורי עבדים. הוא לאו דווקא דאל"כ קשה הא מצינו בהך מילתא דבעי כרות גיטא דשוה גיטי נשים לשחרורי עבדים משא"כ בשארי שטרות. וע"כ מוכח דהאי כללא של הרמב"ם הוא לאו דוקא. וממילא ה"ה בטלי גיטך מעג"ק דנילף מגט אשה. והא דחשב למחובר ולשמה ולא סמך על האי גז"ש דמוכח מהא דש"ש בעש"ג פסול י"ל דזהו עדיף מן הגז"ש כיון דפסולייהו כתיב בפי' כנ"ל. ובפסול מחובר ושלא לשמה שוה ביותר שחרור לגט אשה דשניהם הוי פסולי דאורייתא משא"כ במה דנפקא לן מן הגז"ש לא שוה ממש לגט אשה דהא בגט אשה מיפסל מדאורייתא ואילו בש"ש דלא נפקא אלא מגז"ש לא מקרי אלא דברי סופרים כנ"ל. וע"כ לא סמך הרמב"ם בזה על האי גז"ש דידעינן ממילא מן שטר בעש"ג משום דהא דגם פסול מחובר ולשמה לא נפקא לן אלא מן גז"ש א"כ לא הוי זה רק מדברי סופרים ע"כ מנה זה בפי' וכתב להך דרשא דמני שם כי היכי דיהי' דאורייתא ממש וס"ל כמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ט) המובא לעיל דפשטי' דקרא דאו חופשה מיירי בש"ש ע"כ נדחה ראיות הנתיבות הנ"ל מהרמב"ם כנ"ל

לא) וראיתי בט"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק י"ח שכתב דר' מאיר דס"ל בקידושין (דף כ"ג) בשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים לא ס"ל לדרש דגז"ש לה לה מאשה: ותמהני עליו דהא מבואר בגיטין (דף ט' ע"א) ברש"י ד"ה התם משום דלאו כרות גיטא הוא כו' וכפי' רש"י אליבי' דר' מאיר דמיירי שם אליבי' דס"ל למדרש להך מילתא בגז"ש לה לה יע"ש אלמא דר"מ ס"ל ג"כ להך דרשא דגז"ש לה לה מאשה ועיקר דברי הט"ז תמוהים בלא"ה כמו דתמה שם בגליון רע"א יע"ש וקצרתי: ענף ז

לב) ובני המנוח הרב הגדול מהו"ר חיים ארי' זצ"ל אמר מכבר להוכיח מסוגיא דגיטין (דף ט') דתני בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ואי נימא דטלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור א"כ ה"ל למנות בארבעה דברים היינו בטלי גיטך מעג"ק דשוו תרווייהו לפסול: וע"כ מוכח דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור והשבתי לו דכיון דמסקינן התם דלכן לא תני לשמה ומחובר משום דמילתא דאיתא בקידושין לא קתני ע"כ ה"ה בטלי גיטך מעג"ק דזהו פסול בשטר קידושין דאף דמבואר בבית שמואל סי' כ"ז ס"ק ג' בשם הש"ך דטלי קידושין מעג"ק הוי ספק קידושין ע"ש בב"ש ז"א רק בקידושי כסף כדקיי"ל דבכסף אף במחובר לקרקע מקודשת כמש"כ הרשב"א והר"נ ריש קידושין והובא בב"ש ריש סי' כ"ז משום דבקידושי כסף לא מקשינן הוי' ליציאה אבל בקידושי שטר דמקשינן הוי' ליציאה כמבואר בקידושין (דף ט' ע"ב) גבי לשמה וה"ה במחובר כמבואר באה"ע סי' ל"ב סעי' ד' ברמ"א וכמש"כ הח"מ שם ס"ק ז' והב"ש וכדמוכח בגיטין (דף ט'). א"כ ה"ה בטלי קידושי שטר מעג"ק ג"כ מקשינן הוי' ליציאה ופסול וכיון דזה הוי מילתא דאי' בקידושין לכן לא קתני וכן מוכח לומר במה דלא תני דשוו גיטי נשים לשחרור במשחרר חצי עבדו בשטר וע"כ ג"כ הטעם כמש"כ לעיל דזה הוי מילתא דאי' בקידושין והא דלא קתני דשוו במה דבעי כרות גיטא כמבואר בגיטין (דף ט' ע"א) דשייר קרקע לא יצא לחירות משום דלאו כרות גיטא הוי י"ל דאתי האי סוגיא כר"ש דס"ל שם דשייר קרקע יצא ב"ח ואף דאמרינן שם בסוגיא הנ"ל והא מדקתני סיפא ר"ש א' אף אלו כשרין מכלל דת"ק סבר לא כו' אלמא דלא אתי כר"ש מ"מ י"ל דהאי תנא ס"ל בזה כר"ש כמבואר כה"ג שם בתוס' ד"ה בעדי מסירה כו' דאע"ג דתני כדברי ר"מ כו' למאן דס"ל כר"מ קאמר עכ"ל וה"ה בזה

לג) ובאמת יש לתמוה מאד על שיטת הסוברים דשטר קידושין כשר במחובר כמבואר פלוגתת הפוסקים בזה באה"ע סי' ל"ב סעי' ד' והובא ברמ"א שם. וקשה עליהם מסוגיא דגיטין הנ"ל דאמרו מילתא דאי' בקידושין לא קתני אלמא דמחובר פסול בשטר קידושין וזהו תמי' רבתא כאשר תמה המהרי"ט בחידושיו על הרי"ף לקדושין בריש קידושין ומחומר הקושיא נלע"ד לומר דטעם הסוברים להכשיר בשטר קידושין אף במחובר ואף דפסול שלא לשמה מבואר בקידושין (דף ט') דילפינן מן היקש הוי' ליציאה דמה יציאה בעי לשמה ה"ה הוי' דשטר בעי לשמה ולא מקשינן הויות להדדי כדפי' רש"י שם. כיון דעיקר מילתא דשטר נפקא לן מן היקש בו ליציאה א"כ מה"ט הוי לן למילף אף על פסול מחובר מהאי היקישא אך לפמש"כ הנתיבות לדון בשחרור דאף דילפינן מן גז"ש לה לה עכ"ז לא ילפינן אלא בפסול דכתיבה אבל בדיני נתינת הש"ש לא ילפינן