עין יצחק חלק א קלה

הוי מצד אחר דלא שיחרר רק חצי עבדו וכיון דהפסול הוא מצד אחר ולא פסול בעצם השטר והוי כמו דבר אחר גרם לו ובזה ס"ל לרבי דהיקישא עדיף אבל באמת זהו דוחק לחלק בזה וגם הא כיון דפסול משחרר חצי עבד בשטר דוקא הוא אבל בכסף כשר לכו"ע ומועיל שחרור חצי עבדו א"כ הוי פסול משחרר חצי עבדו בשטר ג"כ פסול בעצם כתיבת השטר מחמת שלא נכתב שחרור שלם על כל העבד. א"כ דומה זה לפסול שלא לשמה דהוי פסול בעצם כתיבת השטר דלכו"ע ילפינן לפסול מגז"ש לה לה

כד) ומקושיא זו הוכיח הרמב"ם דבאמת על פסול שלא לשמה ומחובר אין אנו צריכין למילף בגז"ש לה לה מאשה כי יש למילף זה מפשטי' דקרא אחר דידענו לפירוש הפסוק דאו חופשה דקאי על שטר וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ט ע"ב) ד"ה מה אשה אסורה כו' וז"ל שטר כתוב בהדי' בקרא או חופשה לא ניתן לה כו' דמקרא מלא דיבר הכתוב עכ"ל התוס' [ועיין בגיטין (דף מ"א) ברש"י ד"ה חופשה לא ניתן כו' וקצרתי וכיון דידעינן דכוונת הפסוק דאו חופשה קאי על שטר ממילא ידעינא דפסול שלא לשמה ומחובר מן פשטי' דקרא דאו חופשה לא ניתן לה דמן לה נפקא לן בפסול שלא לשמה כמש"כ הט"ז בסי' רס"ז ס"ק כ' בכוונת הרמב"ם ומן ניתן לה נפקא לן דפסול מחובר וכמש"כ הרמב"ם ע"כ אף לרבי דס"ל דהיקישא עדיפא. עכ"ז נפקא לן דפסול מחובר ושלא לשמה בשטר שחרור מפשטי' דקרא רק על משחרר חצי עבדו דלא נפקא לן מפשטי' דקרא בזה ס"ל לרבי דהיקישא עדיפא ורבנן ס"ל דגז"ש עדיפא ומזה הוכיח הרמב"ם האי דרשא דכתב הרמב"ם אף דלא נזכר בפי' בש"ס והא דמהדר הרמב"ם על זה ולא כתב בקצרה דילפינן דמחובר ושלא לשמה פסול מגז"ש לה לה מאשה לדידן דקיי"ל כרבנן דפליגי על רבי. י"ל דהרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דכל גז"ש וכל הנלמד מן י"ג מדות מקרי דברי סופרים וכמבואר באריכות בש"ך ח"מ סי' ל"ג ס"ק א'. ע"כ יותר טוב למנקט לדרש דכתיב בגופי' דזהו מקרי דאורייתא וכיון דס"ל להתוס' דפשטי' דקרא דאו חופשה לא ניתן לה מיירי בשטר שחרור וכנ"ל בשם התוס' ע"כ יותר טוב להביא הדרש דמוכח מן הש"ס דדרשי מן חופשה לא ניתן לה דקאי על ש"ש למיפסל מחובר ושלא לשמה ובמה דמוכח דרבי ס"ל למילף מחובר ושלא לשמה מפשטי' דקרא. בזה אין להרבות במחלוקת בין רבי לרבנן. א"כ מתורץ דברי הרמב"ם על נכון

כה) ועכשיו דאתינן להכי נדחה מה שכתבתי להוכיח מהרמב"ם להכשיר טלי גיטך מעג"ק בש"ש. די"ל דגם הרמב"ם ס"ל למילף בגז"ש לה לה מאשה ליתן על ש"ש כל הדינים דשטר קידושין כדמוכח ממש"כ לעיל רק יותר טוב לי' למנקט להדרש דכתיב להדיא בש"ש והא דלא כתב הרמב"ם למיפסל טלי גיטך מעג"ק בש"ש. י"ל דכן דרך הרמב"ם שלא לכתוב מה שלא מבואר בש"ס בפירוש כי אם מה דמוזכר בש"ס בפירוש וכיון דלא איתמר בש"ס להדיא למיפסל טלי גיטך מעג"ק בש"ש ע"כ לא הביא הרמב"ם זה ובאמת לדינא י"ל כיון דקיי"ל למיפסל שטר שחרור במשחרר חצי עבדו וכמו שפסק הרמב"ם פ"ז ה' עבדים ה' ד' ה"ה דיש למילף האי גז"ש על טלי גיטך מעג"ק בש"ש לפסול ואין לחלק בין דיני כתיבת השטר לדיני נתינת הש"ש כמו דהוכחתי מקידושין (דף כ"ג) כנ"ל א"כ נדחה מה דהוכחתי מן שיטת הרמב"ם וע"כ מוכח ממש"כ לעיל דש"ש פסול בטלי גיטך מעג"ק כמו בגט אשה

כו) והנתיבות בסי' קפ"ה שם הביא בשם הרמב"ם ה' עבדים פ"ו ה"ה להוכיח דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור דהא כתב הרמב"ם שם בששה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ובשאר דברים ה"ה ככל השטרות אלמא דבשארי דברים זולת ששה דברים דמנה שם דינם ככל השטרות א"כ ה"ה בטלי גיטך מעג"ק דינו של ש"ש כמו כל שטרות דמועיל בי' טלי גיטך מעג"ק אך גם בזה י"ל דכוונת הרמב"ם שם במש"כ דבשארי דברים שוו לכל השטרות דז"א אלא במה דנתבאר להדיא בגמ' כמו במה דמבואר בגיטין שם (דף ט' ע"ב) דא' רשב"ג דבשחרור וכל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין וכמש"כ הרמב"ם פ' כ"ד ה' מלוה אבל במה דלא נתבאר בגמ' להדיא כמו טלי גיטך מעג"ק בשחרור דלא נתבאר בגמ' דינו. ע"ז לא כיוון הרמב"ם כדרכו שלא להביא מה דאינו מוזכר בגמ' להדיא ובאמת בע"כ מוכח דהאי דכתב הרמב"ם דבא"ד שוו שחרורי עבדים לכל השטרות הוא לאו דוקא דאי נימא דהאי כללא הוא דוקא א"כ תקשה מצינו ברמב"ם דפסק בפ"ז ה' עבדים ה' ד' דהמשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה העבד חציו וכרבנן דפליגי ארבי דגיטין (דף מ"א) אלמא דגם בזה שוו שחרורי עבדים לגט אשה כמו דמבואר שם דילפי בגז"ש לה לה מגט אשה ולכאורה קשה דאמאי לא מני התנא בהא דגיטין שם דתני בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דה"ל לממני עוד במה דמשחרר חצי עבדו לא מהני ואילו בשאר שטרות מהני אף חצי השדה. ואפשר לומר דהברייתא ס"ל כרבי דס"ל המשחרר חצי עבדו הוי משוחרר ועיין בתוס' גיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה בעדי מסירה ור"א היא כו'

כז) ועדיין תקשה לרב יוסף דס"ל בגיטין (דף מ"א) דמחלוקת בכסף אבל בשטר ד"ה לא קנה א"כ לכו"ע שוו שחרורי עבדים בשטר לגיטי נשים ותקשה דה"ל לתנא לממני גם זה ואפשר לומר לפי מה דמסיק הש"ס שם (דף ט') דמלתא דאיתא בקידושין לא קתני וכיון דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כמבואר בקידושין (דף ז') א"כ ה"ל מילתא דאיתא בקידושין ולכן לא קתני לזה הדין דשחרר חצי עבדו אבל לשיטת הרמב"ם דחשב ששה דברים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ומני שם מחובר ולשמה אף דאי' בשטר קידושין א"כ קשה דה"ל להרמב"ם למחשב להאי דמשחרר חצי עבדו בשטר דלא קנה ובזה שוו ג"כ לגיטי נשים ואפשר לומר דכיון דאמרו בגיטין (דף מ"ב) דשחרר חציו ומכר חציו או נתן במתנה חציו כיון דקנפק מיני' כולי' ד"ה קנה ופי' רש"י בד"ה והניח חציו דבעיא דניפוק כולי' מיני' כאשה א"כ משכחת לי' בשחרור דיהי' מועיל אף שחרר חציו משא"כ באשה דלא משכחת לעולם דיהי' כשר גט אשה בגירש חציו וע"כ לא חשב להך דשוו גיטי נשים לשחרור בשחרר חציו דהא באמת אינן שווין כ"כ אבל באמת ז"א מספיק לתרץ קושייתי לפי דהא באמת שוו גיטי נשים לשחרור עבדים היכא דגירש ושחרר חציו ושייר לעצמו חצי השני דלא מהני בגט ובשחרור רק בשחרור דמשכחת בי' עבד של שותפין וכן מכר חציו ושחרר חציו דאז נפק מיני' כולו דמהני זה בש"ש משום דבכזה דנפק כולי' אף דדינו כגט ג"כ מהני ובקידושין לא משכחת גווני כזה א"כ לעולם שווין גט לשחרור בזה וע"כ שפיר הקשיתי: ענף ו

כח) והנראה לי בזה די"ל דלכן לא מני הרמב"ם להך דמשחרר חצי עבדו בשטר משום דכיון דמני התם להאי דכל השטרות בעש"ג כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ופי' רש"י בגיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה חוץ מגיטי נשים כו' דלאו בני כריתות נינהו ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין כו' לכן שחרורי עבדים דבכל פסולי דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרי לה לה עכ"ל רש"י. ועיין בתוס' שם ד"ה אע"פ שחותמיהן כו' א"כ לפי' רש"י דהא דמיפסל שחרורי עבדים בעש"ג משום דגמרי בגז"ש לה לה א"כ ממילא ידענא דבכל פסולי הנוהג בגט אשה דילפינן ע"פ גז"ש דלה לה לפסול בשחרור. והא דחשב הרמב"ם לפסול לשמה ומחובר י"ל דשאני זה לפי מש"כ לעיל דהרמב"ם