עין יצחק חלק א קלד

יט) וראיתי בנתיבות שם שכתב להסביר דלכן לא ילפינן בדין נתינת ש"ש מגט אשה משום דדוקא בלשמה ומחובר ילפינן בגז"ש משא"כ בדין נתינה דינו כדין קנין שדה עכ"ל ולפ"ז אפשר לומר דאינו קשה עליו מהא דרשב"א דיליף בשטר ע"י אחרים בגז"ש לה לה. דמה אשה עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו כו' משום דהא גם בקנין שדה בעינן דיוציא השטר קנין לרשות דאינו שלו ולא אמרינן בקנין שדה מתנה וחצירו באין כאחד וכמש"כ הקצה"ח בסי' ר' ס"ק ה' יע"ש אבל היכא דמהני בקנין שטר מתנה דממון ה"ה דמהני בש"ש כמו טלי גיטך מע"ג קרקע

כ) אבל אכתי אינו מספיק זה לתרץ קושייתי עליו מהא דקידושין הנ"ל דאכתי תקשה דל"ל לרשב"א למילף מגט אשה דמה אשה עד שיוציא לרשות שאינה שלו כו' הא לענין נתינה דינו כמו דין שטר מתנה דבעינן דיוציא לרשות דאינה שלו א"כ בלאו הגז"ש ילפינן זה מן דין נתינה דממון דאין לחלק בזה בין קולא או חומרא בדין נתינה דיליף משדה ולרבנן דס"ל בשטר שחרור ע"י עצמו פי' רש"י משום דילפי מגט אשה דמה אשה מקבלת גיטה אף עבד נמי ואי נימא דלדיני נתינה לא ילפינן בגז"ש כי אם דינו כמו דין קנין שטר מתנה א"כ מבעי לן לומר דש"ש לא יהיה מהני ע"י עצמו ולא אמרינן בי' גיטו וידו באין כאחד כמו בשטר מתנה כמש"כ הקצה"ח ולא למילף מגט אשה דיהי' מועיל ע"י עצמו דהא בנתינת השטר שחרור לא ילפינן מגט אשה כי אם דינו כמו נתינת שטר מתנה ובנתינת שטר מתנה כתב הקצה"ח שם דבעי שיכניסנו לרשות שאינו של בעלים וכ"ז שלא בא השטר מתנה ליד הזוכה ממש אינו זוכה בהמתנה וכיון דחזינן דרבנן ס"ל דש"ש מועיל בי' נתינה ליד העבד משום דיליף מגט אשה מוכח דגם בנתינה של השטר שחרור ילפינן מן גט אשה ודלא כהנתיבות וכן כתב הרמב"ן ביבמות (דף מ"ה ע"ב) דלכן קיי"ל דעבד מקבל גיטו משום דיליף לה לה מאשה ע"ש וס"ל להרמב"ן כשיטת רש"י בקידושין (דף כ"ג)

כא) וברשב"א בחידושיו לקדושין (דף כ"ג) בסוגי' זו כתב בד"ה מ"ט דר"ש יליף מאשה כו' ואע"ג דרבנן נמי לה לה מאשה גמרי ס"ל דלאו לכולהו מילי דעבד גמרי לי' אלא לגופו של גט שיהא גיטו של זה כגיטה של אשה כו' עכ"ל הרשב"א א"כ מדברי הרשב"א הנ"ל מבואר כשיטת הנתיבות דרק בכתיבת הש"ש ילפינן ש"ש מגט אשה אבל לא לנתינת ש"ש אבל ממש"כ רש"י שם דרבנן גמרי ג"כ מאשה דמה אשה מקבלת גט אף עבד נמי מוכח דלא ס"ל כהנתיבות ובאמת רש"י כיוון לתרץ קושית הרשב"א דהקשה דהא רבנן ג"כ גמרי לה לה מאשה ומתרץ במתק לשונו דג"כ רבנן גמרי להאי מילתא בגז"ש לה לה מאשה רק דילפי בזה הפירוש דכיון דאשה בעצמה מקבלת גט דה"ה עבד נמי ולא פרכינן ע"ז דמה לאשה דזהו רשותה משא"כ בעבד דהוי רשות רבו משום דהא הוי גז"ש מופנה ואין משיבין ולשיטת הרשב"א בפירושו דרבנן לאו לכולי מילתא גמרי מגט אשה כו' יש להעיר דהא אף דלא ילפי בזה מגט אשה מ"מ הא הסברא נותנת בזה דלא יהי' מועיל נתינת הש"ש היכא דמכניסו לרשות של אדונו וכמש"כ הקצה"ח דבממון בעינן שיהא ברשות שאינו של בעליו א"כ אף דלא גמרי רבנן מגט אשה. ג"כ מבעי להו לומר דלא יהי' מועיל ע"י עצמו מצד הסברא וכמו בשטר מתנה אבל לשיטת רש"י אתי שפיר דס"ל דזהו גופא ילפינן מגט אשה ע"פ הגז"ש. ור' שמעון בר"א ס"ל דיש מקום למילף ביותר מן גט אשה דלא יהי' מועיל נתינת הש"ש ע"י עצמו ולא למילף מגט אשה ועיין ביו"ד סי' רס"ז בט"ז ס"ק י"ח ובשער המלך ה' עבדים פ' ו' ה' ו' [ועיין בגיטין (ד' ל"ט ע"ב) בגמ' דאמר ר' יוחנן מ"ט דרבי גמר לה לה מאשה מה אשה איסורא ולא ממונא אף עבד כו' ורבנן פליגי עליה דרבי שם ובתוס' שם ד"ה מה אשה ויש לחלק וקצרתי]: ענף ה

כב) והנה הרמב"ם פ"ו ה' עבדים ה' ו' כתב בזה"ל בגט אשה הוא אומר וכתב לה לשמה ובגט שיחרור אומר או חופשה לא ניתן לה עד שיכתוב לשמה. בגט אשה הוא אומר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא הכותב במחובר ואח"כ קצץ שהרי מחוסר קציצה ונתינה ובגט שיחרור אומר ונתן לה לא יהיה מחוסר אלא נתינה ועיין בלח"מ שם דגרס בדברי הרמב"ם הנ"ל בגט שיחרור אומר לא ניתן לה לא יהא מחוסר אלא נתינה ונראה מפירוש הרמב"ם דהא דידעינן פסול שלא לשמה ומחובר בשטר שיחרור זהו משום פשטיה דקרא דכתיב בשטר שיחרור או חופשה לא ניתן לה וכמש"כ הט"ז ליו"ד סי' רס"ז ס"ק כ' ולא משום גז"ש דלה לה מאשה וכיון דלא יליף הרמב"ם דיני גט שחרור מגז"ש דלה לה א"כ בפסול טלי גיטך מעג"ק דלא כתיב בפירוש בשטר שחרור רק בגט אשה כתיב ונתן בידה. לפי זה מוכח לכאורה מהרמב"ם דטלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש אבל באמת עיקר דברי הרמב"ם הם תמוהים כמה שתמה הלח"מ שם דמנא ליה להרמב"ם לחדש מעצמו ילפותא זו שאין לו רמז בש"ס ובאמת י"ל בפשטיות דפסול שלא לשמה ומחובר בש"ש הא על פי גז"ש לה לה מאשה כמש"כ רש"י בגיטין (ד' ט' ע"ב) ד"ה הא איכא מחובר דפסול מחובר יליף בגז"ש דלה לה מאשה ולכן נדחק הלח"מ שם לפרש כוונת הרמב"ם דגם הוא יליף מגז"ש דלה לה כדכתב רש"י אך סיים הלח"מ דאין זה במשמע לשונו ודברי הרמב"ם הנ"ל הובאו במחבר ליו"ד סי' רס"ז סעי' מ"ח ומ"ט: וע"ש בט"ז ס"ק כ"א שנדחק בזה ג"כ

כג) ונלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל דהוכיח הרמב"ם להאי דרשא לפסול מחובר ושלא לשמה בשחרור מהא דגיטין (דף מ"א) דס"ל לרבי במשחרר חצי עבדו בשטר קנה וחכ"א לא קנה וא' רבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר נמי כו'. ורבנן גמרי לה לה מאשה אבל בכסף דברי הכל קנה כו' דמר סבר גז"ש עדיפא ומר סבר היקישא עדיפא דכו"ע גז"ש עדיפא ושא"ה דאיכא למיפרך כו' ובתוס' ד"ה מה לאשה כו' כיון דאיכא למיפרך שבקינן לה משום היקישא ויש להקשות לרבי דס"ל דיותר יש למילף מהיקישא שטר לכסף ולא בגז"ש מאשה א"כ מנלן לרבי לפסול שלא לשמה ומחובר בשטר שחרור ובוודאי לכו"ע פסול שלא לשמה ומחובר בשחרור דלא מצינו בזה שום פלוגתא כי אם במשחרר חצי עבד פליגי רבי ורבנן ולא איתמר פלוגתתם בלשמה ובמחובר. ולכן פריך הש"ס לעיל (דף ט') הא איכא לשמה ומחובר. בשלמא לרבה כו' אלא לרבא קשיא כו' א"כ תקשה דמנלן לרבי לפסול שלא לשמה ומחובר בש"ש. הא מסתבר יותר למילף בהיקישא דכסף גבי לשמה כדמצינו כה"ג בקידושין (ד' ט' ע"ב) דאמרו או דילמא הויות להדדי מקשינן מה הוי' דכסף לא בעי לשמה שתהא צורת דינר טבועה לשמה אף הוי' דשטר לא בעינן לשמה כו'. א"כ ה"ה לשיטת רבי דס"ל להיקישא שטר לכסף בחצי עבד אי משתחרר בשטר. ה"ה דיש למילף הך היקישא להכשיר שלא לשמה ומחובר בשטר כמו כסף דמהני אף במחובר ולא לשמה ואפשר לדחוק ולחלק דהיכא דהפסול הוא משום עצם השטר דלא ניכתב כדין בזה לכ"ע ילפינן בגז"ש לה לה מאשה. רק במשחרר חצי עבדו דהשטר בעצמותו נעשה ונכתב כדין רק דהפסול