עין יצחק חלק א קלג

שכתבו דלא הוי כמו טלי גיטך מעג"ק כיון דהגט בא מרשותו לרשותה עכ"ל התוס' שם וקצרתי וי"ל דגם התנא במשנה מספקא לי' בהך דינא כדמצינו בב"ב (דף קכ"ז) דאמרו תנא ספוקי מספקא לי' וכהנה בשארי דוכתי מספקא לי' ועיין בגיטין (ד' כ"ד) תוס' ד"ה חצרה כו' וכיון דמספקא לן אי מועיל זכיית השליח עבור העבד והוי ב"ח או לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל והוי עבד וכיון דספיקא דאורייתא לחומרא ואסור בשפחה ובבת חורין וכופין לרבו לכתוב לו ג"ש וגם א"צ העבד ליתן דמיו וכמש"כ לעיל: בוודאי הוי זה זכות דזכין אף שלא בפניו ואף דהדבר תלוי אכתי בדעת האדון עכ"ז מקרי זכות כיון דמחויב האדון בזה ובידינו לכופו וכמו הא דעדיו בחתומיו זכין לו אף דהוי מחוסר גוביינא כיון דהברירה הי' בידו כנ"ל ולכן תנן במשנה דאינו חוזר בתן גט שיחרור אף אי נימא דתן לאו כזכי בס"ד דהש"ס וכפי' הר"נ דזהו משום דלא מהני חזרתו כיון דמספקא לן בזה וממילא כופין לרבו לכתוב ג"ש ויהי' ב"ח בוודאי וע"כ מקרי זכות ואין זה דוחק דהא אמרו בגיטין (ד' ס"ג) בזה"ל כי היכי דמספקא להו לדידהו הכי נמי מספקא לן לדידן. ע"כ שפיר י"ל דכיון דמצינו כן בפירוש דאמרו זה על הא דאי בעינן חזרה שליחות כו' דכמו כן י"ל דגם בזמן המשנה הי' מספקא להו ג"כ זה וע"כ שפיר כתבתי ולכן אף לפי פירוש הר"נ בהא דגיטין (ד' י"א) כמו שהובא בנתיבות שם ג"כ אין מקום להוכחת הנתיבות הנ"ל לפי די"ל דהסוגיא הלז אתי שפיר לדינא כדקיי"ל ולכן עדיין י"ל דכמו דבגט אשה פסול טלי גיטך מעג"ק כמו כן בשחרור דאין גז"ש למחצה וכמש"כ הריטב"א בקידושין (ד' כ"ג): ענף ד'

טז) ובמש"ב לעיל דאף היכא דנאסר בשפחה ובב"ח ג"כ מקרי זכות לעבד כיון דכופין רבו לשחררו ודלא כהפני יהושע בגיטין (ד' מ"א) ראיתי כעת מה דיש להעיר ע"ז מן הר"נ גיטין על משנה דפ"ק (ד' ט') דשוו גיטי נשים לשחרור במוליך ומביא והקשה הר"נ דהא לקמן (ד' י"ט) אית' דבשחרור עבדים ליכא משום עיגון ותי' דבמביא גט ממדינת הים איכא עיגון דפעמים שהאדון שולחו בע"כ של העבד ומשנתנו השליח לידו לישא שפחה אינו יכול לישא בת חורין אינו יכול כו' עכ"ל הר"נ והתוס' בגיטין בסוגיא זו ג"כ הקשו כעין זה ותי' דזה חשיב עיגון מה שאינו מתחייב במצוות אבל אכתי לדברי התוס' תשאר קושיות הר"נ הנ"ל מלקמן (ד' י"ט) וע"כ מחלק הר"נ כנ"ל א"כ לכאורה מוכח מהר"נ כשיטת הפני יהושע דהיכא דנאסר בשפחה ובב"ח לא מקרי זכות ואפשר לחלק דשא"ה כיון דהבעל הוא במדינת הים ואינו בפנינו לכופו ע"כ לא מקרי זה זכות משא"כ היכא דהאדון הוא בפנינו ויש יכולת ביד ב"ד לכופו ע"כ מקרי זכות וכמו דהוכחתי מהא דעדיו בחתומי' זכין לו וכן למאן דאמר דס"ל בב"מ (ד' י"ג) דהא דכותבין ללוה אע"פ שאין מלוה עמו מיירי בשטרי אקנייתא ופי' הרי"ף בשטר שיש בו קנין וכהכרעת הש"ך בסי' ל"ט סוף ס"ק ל"ט ואף לשיטת רש"י בין ילוה בין לא ילוה כתב הנתיבות שם ס"ק י"ד בשם הריב"ש דמ"מ באם אינו לוה לאח"ז לא מועיל השטר רק דנפ"מ דיהי' נאמן המלוה לומר דהלוהו א"כ לדברי הכל מוכח דמקרי זכות אף במה דמחוסר גוביינא בב"ד כי כל שעבוד נכסי הוי מחוסר גוביינא וצריך לב"ד א"כ אף בקנין שלא בפניו דמועיל לד"ה הוי זה מטעם זכות ואי דיש לחוש בש"ש דלמא ילך האדון למדינת הים ולא יהי' בפני הב"ד לכופו א"כ ה"ה יש לחוש בשט"ח דמקרי זכות דהא לכמה אמוראי דס"ל בכתובות (ד' פ"ח (דלב"ח אין יורדין לנכסיו שלא בפניו א"כ לשיטת הנך אמוראי דס"ל כן יש לחוש דלמא יברח הלוה למדינת הים ולא יהי' יכולים הב"ד לירד לנכסיו המשועבדים לב"ח א"כ אמאי מקרי זכות בכתיבת שט"ח וביש בו קנין לד"ה וע"כ מוכח דלזה לא חיישינן כיון דהוא כעת בפנינו ודוקא בדברי הר"נ דמיירי בשולח גט ממדינת הים דאינו לפנינו שפיר כתב דזה חשיב עיגון. א"כ אין סתירה מן הר"נ לדברי שכתבתי דלא כהפני יהושע. ומן דברי הר"נ הנ"ל יש ללמוד דה"ה בשולח גט לאשתו בע"כ מתגרשת דהא כתב הר"נ דשולח גט שחרור לעבדו בע"כ משוחרר ג"כ אלמא דזה לא מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ודלא כהנו"ב וכמש"כ מזה בספרי ח' אה"ע סי' י"ד ענף ב' ובדברי הר"נ בגיטין (ד' ט') הנ"ל יש להאריך עוד ובלשונו שם וקצרתי

יז) והנה הנתיבות שם בסי' קפ"ה כתב דכן מוכח מהתוס' גיטין (ד' י"ג) ד"ה לא יתנו כו' דבשחרור אינו פסול טלי גיטך מעג"ק וראיתי בתוס' ד"ה הנ"ל ולא מצאתי שום משמעות שם רק אפשר דטעות סופר הוא בנתיבות וצ"ל תוס' ד"ה האומר תנו גט כו' שכתבו התוס' דמיירי שאינו מוסרו מיד ליד אלא מראהו לו ומצוה ליתנו ונטלו לאלתר ואפ"ה לא זכה העבד משום דלא אמרינן תן כזכי אלא במוסר השליח מיד ליד כו' עכ"ל התוס' הרי דדוקא משום דלא הוי תן כזכי באינו מוסר מיד ליד אבל אם הוי תן כזכי אף באינו מוסר מיד ליד או באמר בפי' זכי הי' מהני השחרור אף בלא מסר האדון השחרור מידו ליד השליח א"כ מוכח מדברי התוס' דאף טלי גיטך מעג"ק כשר בג"ש וכן ראיתי בתורת גיטין לגיטין (ד' ט') שהוכיח כן מדברי התוס' הללו עיי"ש אבל באמת אין זה ראי' דהא התוס' בגיטין (ד' ע"ז ע"ב) ד"ה ותיזל איהי כו' כתבו דבמה דזוכה האשה בחצירה שהי' מונח שם ברשות הבעל הגט ואח"ז כשזכתה האשה בהחצר לא הוי זה כמו טלי גיטך מעג"ק דכיון דהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה עכ"ל התוס' ומה"ט גם לעיל מיני' בגיטין (ד' כ"א) א' רבא כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עלי' קנאתו ומתגרשת בו דלא הוי טלי גיטך מעג"ק ג"כ הוא משום ה"ט דכתבו התוס' הרי דהיכא דבאתה האשה ונוטלת הגט בידה מחצירו דהבעל בוודאי מהני ולא הוי זה טלי גיטך מעג"ק כנ"ל א"כ י"ל דכוונת התוס' במש"כ דמיירי דאינו מוסרו מידו ליד השליח דמיירי בהי' הגט מונח בחצר דהאדון וציווה להשליח ליטלו לידו. דמצד טלי גיטך מעג"ק לא הי' נפסל כיון דנטלו מרשות האדון רק כיון דאינו מוסרו בידי' ממש ליד הזוכה לא הוי בזה תן כזכי אף להסוברים דחצירו משום ידה אתרבאי מ"מ אין זה דומה כ"כ לידו ממש וע"כ לא אמרינן בי' תן כזכי ודוקא במוסר מידו ליד השליח דהוי בעין יפה בזה אמרו תן כזכי דמסתמא נתכוין לזה וכש"כ להסוברים דחצירו משום שליחות אתרבאי. א"כ אין ראי' מדברי התוס' הללו

יח) ומה שכתב הנתיבות שם דדוקא בכתיבת השטר גבי לשמה ומחובר ילפינן לש"ש מגט אשה בגז"ש לה לה אבל לענין הנתינה לא ילפינן מגט אשה ע"כ כשר טלי גיטך מע"ג קרקע בש"ש לענ"ד נראה דמוכח דאף לענין הנתינה ילפינן מגט אשה דהא בקידושין (דף כ"ג ע"א) אמרו דטעמו דרשב"א דס"ל בשטר שחרור ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דגמר לה לה מאשה מה אשה עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו אף עבד עד שיוציא גט לרשות שאינו שלו וטעמייהו דרבנן דס"ל בשטר שחרור ע"י עצמו וגיטו וידו באין כאחד פי' רש"י התם דס"ל למילף מאשה באופן אחר דמה אשה מקבלת גיטה אף עבד מקבל גט יעו"ש. אלמא דכ"ע ס"ל למילף אף לענין הנתינה דשטר שחרור בגז"ש לה לה מאשה רק רשב"א יליף בזה האופן ורבנן ילפי באופן אחר אבל כ"ע ילפי גם לדין נתינת ש"ש מגט אשה איך יהי' דהא התם הוי הילפותא בדין נתינה לאיזה רשות: א"כ ה"ה בדין נתינה דטלי גיטך מעג"ק בעינן למילף בהאי גז"ש ועיין שם בקידושין (דף כ"ג ע"ב) דעבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו כו' ויליף שם לה לה מאשה כו':