עין יצחק חלק א קלב

י) ולפ"ז נראה לע"ד לדון בשותף ששחרר לחצי עבדו דאף בשטר ע"י אחרים ג"כ נחשב זה לזכות ומהני השחרור לחצי עבדות משום דהא החיוב מוטל על האדון השני לשחרר לחצי השני ועל הב"ד חייב לכוף לאדונו שיכתוב ש"ש משום מצוה רבה כמבואר ע"כ בוודאי דיינינן זה לזכות ודנין בזה זכין לאדם שלא בפניו משום דסמכינן דבוודאי יקיים האדון המצוה רבה נשחררו וגם הב"ד יזדקקו בוודאי לכפותו וכמו דאמרו בחגיגה (דף ב') ובפסחים (דף פ"ח) גבי קרבן פסח דאוכל משל עצמו משום דדינו כמשוחרר משום דבידינו לכפותו כו' ולא אמרינן דילמא לא יזדקקו הב"ד לכפותו וכמש"כ התוס' בסוטה (דף כ"ה) כנ"ל אלא אמרינן בפשיטות כיון דסופו להשתחרר דינו כמשוחרר מעכשיו וידעתי מה שכתב הטורי אבן בר"ה (דף כ"ט ע"א) ד"ה מי שחציו עבד כו' ובריש חגיגה ויש לפלפל הרבה בדבריו אבל באמת אין נצרך לנו לכתוב יותר בזה דהא עכ"פ דומה זה להא דאמרו דעדיו בחתומיו זכין לו גבי שט"ח אף דהוי מחוסר גוביינא ולאו כגבוי דמי מ"מ מקרי זה זכות אם נתרצה ע"ז בעת שנודע לו זה

יא) ולכן אף דבהא דכופין את אדונו לכתוב גט שחרור הדין הוא דכותבין לו שטר על חצי דמיו כמבואר: עכ"ז כיון דבדיני זכיי' קיי"ל דאם לא נתרצה כששמע הזכיי'. יכול לבטל הזכי' ואין מזכין לו בע"כ וכמש"כ בארוכה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ב' ענף ד' וכן קיי"ל ביו"ד סי' רס"ז סעי' מ"ח גבי זכיית ש"ש דאם העבד מוחה נתבטל הזכיי' משום דאין מזכין להעבד בע"כ וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י' ע"א) בד"ה בשליחות בע"כ כו' א"כ כיון דהברירה ביד העבד אם יהי' צווח על הזכיי' של ש"ש שלו ממילא יתבטל הזכיי'. ע"כ כיון דהדבר תלוי ברצונו דומה זה לשטר הלואה דכותבין בלא ידיעת המלוה משום דכיון דנתרצה אח"ז הוי זה לזכות אליו אף דיהי' מחוסר גוביינא א"כ ה"ה בזכיית ש"ש כיון דמצינו דאמרו בזה דבידינו לכופו על השחרור דהוי כמשוחרר כנ"ל וודאי דזה מקרי זכות אם יתרצה העבד על הזכיי' לאח"ז ודיינינן בזה זכין לו שלא בפניו

יב) ובקצרה י"ל כ"ז דכיון דמצינו דאמרו עדיו בחתומיו זכין לו גבי שט"ח אף דבאמת אין שם שום ריוח להמלוה דנותן מעות ההלואה במזומן ואין מקבל מחירו רק ש"ח גבי מחוסר גוביינא דעכ"ז נחשב זה לזכות כשנתרצה ע"ז לאח"ז כיון דלא הוי חובה עכ"פ א"כ כש"כ גבי שחרור חצי עבד דהא זה הוי בעצם הזכות אליו ואף דיהי' עדיין חצי עבד וחצי ב"ח מ"מ אם יתרצה ליתן שט"ח על חצי דמיו יכופו את אדונו לכתוב לו גט שחרור א"כ הוי זה בעצם זכות גמור ביותר מן הך עדיו בחתומיו זכין לו גבי שט"ח וזהו פשוט. ולכל מה שהארכתי בענין זה אין זה רק לרווחא דמילתא ע"כ נראה לי ברור דגם בשחרור חצי עבד יכול לזכות הש"ש ע"י אחרים ודלא כהפ"י: ענף ג

יג) ויצא לנו מכ"ז דין מחודש דהיכא דמזכה שטר שחרור עבור העבד באופן דיש בו ספיקא דדינא אם מועיל השחרור או לא דנלע"ד דכה"ג מועיל הזכיי' אף שלא בפניו ולא אמרינן כיון דאסור בשפחה ובב"ח משום ספק דאורייתא אם דינו כעבד או כב"ח. א"כ מקרי זה חוב לגבי' אלא מבעי לן למימר כיון דמצד ספק לישא שפחה אינו יכול וכן לישא ב"ח אינו יכול ע"כ מפני תיקון העולם כופין את רבו לשחררו וכיון דאחר הזכיי' יהי' ספק עבד או ב"ח ויהי' מחוייב רבו לשחררו ע"כ דיינינן בזה זכין לו שלא בפניו ובפרט דכה"ג לא יצטרך העבד ליתן דמיו לרבו כמו בחצי עבד וחצי ב"ח דכותבין שטר על חצי דמיו משום דזהו דוקא בחצי עבד דהוי חצי עבד וודאי ע"כ מחוייב לשלם לרבו דמיו משא"כ בספק עבד או ב"ח כיון דלשחרור קאי ואף אם לא יתן דמיו במזומן ג"כ מחוייב לשחררו אלא כותבין שטר על חצי דמיו ואחר שישחררו הוי העבד מוחזק אז בעצמו וא"צ ליתן המעות משום דהממע"ה. ויכול לומר דילמא ב"ח אני מכבר וא"צ לשלם מעות וזה דומה להא דב"ב (דף כ"ד ע"ב) גבי ספק אילן קדם קוצץ ואינו נותן דמים כיון דלמיקץ קאי אמרינן זיל קוץ ואי משום דמי אייתי ראי' ושקיל. ועיין בח"מ סי' ק"ג סעי' ט' בט"ז שם ובהגהת הט"ז והקצה"ח ע"כ בספק אי מועיל זכיית השחרור או לא כיון דיהי' מחוייב רבו לשחררו הוי זה זכות למידן בזה זכין לו שלא בפניו לא מבעיא לפמש"כ הנתיבות בסי' פ"ח ס"ק ד' דאם נולד ספק בעבד אם יצא לחירות דהוי העבד מוחזק בעצמו ואין לך תפיס יותר ממנו בוודאי הוי זה זכות דהא מיד דנולד הספק בי' פקע שעבוד האדון ממנו ואף לפמש"כ הקצה"ח בסי' פ"ח ס"ק ט' דבספק עבד או ב"ח אין העבד נקרא מוחזק ותפיס כיון דגופו קנוי לבעלים והוי ספק אם תפיסתו תפיסה יעו"ש עכ"ז נראה לי ברור דכופין רבו לכתוב לו גט שחרור כיון דלישא שפחה אינו יכול ולישא ב"ח אינו יכול דבאיסור לא מהני חזקת בעלים הראשונים ומוחזקות לברור הספק וכמבואר ואף דעיקר זכותו לא יהי' אלא אחר הכפיי' דזה ג"כ מקרי זכות וכמו בהך דעדיו בחתומיו זכין לו כשנתרצה ע"ז לבסוף ואמרינן בזה זכין לו שלא בפניו ולא שייך לחלק דשאני בעדיו בחתומיו זכין לו דלוה מקיים במלוה תומת ישרים תנחם כמבואר בב"מ (דף ל"ה) משום דהא זכיות השעבוד של השטר דאמרו עדיו בחתומיו זכין לו זהו רק משום טריפת משועבדי' ובמשועבדי' לא שייך גבייהו לומר תומת כו'

יד) ולכאורה יש להעיר בזה בתוס' גיטין (דף ט') ד"ה שוו למוליך ומביא וא"ת בשלמא באשה הוי משום עיגונא אבל בעבד מה עיגון יש דאי משום דאסור בב"ח ושפחה לא ליתבי' האי שליח לעבד גט זה שהביא ממדינת הים ולא יאסר בשפחה כו'. והקשה הפני יהושע שם דלמ"ד הולך כזכי דמי וזכות הוא לעבד שיוצא לחירות אין מקום לקושייתם כיון דמה"ת כנחקרה עדותן בב"ד א"כ כבר זכה השליח להשחרור עבור העבד א"כ אף דלא ימסור השחרור להעבד כעת ג"כ אסור בשפחה משום זכות דזכה לו בעת קבלת השחרור מהאדון. ותי' הפ"י כיון דמעיקר הדין בגט שלא נתקיים אסור בב"ח תו לא הוי זכות לעבד ומשו"ה לא זכה בו השליח מעיקרא עכ"ל הפ"י וכ"ז הוא לשיטת הפ"י בגיטין (דף מ"א) הנ"ל אבל לפמש"כ דהיכא דאסור בב"ח ושפחה כיון דהדין לכפות לרבו הוי זה זכות ג"כ ולומר בזה זכין שלא בפניו א"כ נשאר קושיות הפ"י הנ"ל על התוס'. אך כבר כתב הפ"י שם דבלא"ה י"ל דהתוס' הקשו כן למ"ד דהולך לאו כזכי אי למ"ד חוב הוא לעבד שיוצא לחירות. אכן לפמש"כ לעיל דבזכיות העבד יכול העבד למחות כששמע הזכייה ולבטלו דאין מזכין לו בע"כ בלא"ה אין מקום לקושיות הפ"י הנ"ל ושפיר הקשו התוס' דלא ליתבי' השליח להעבד את השחרור ולא יהי' נאסר בשפחה ואי משום הזכיי' הלא יכול למחות ולבטל הזכיי' בעת שיודיעו לו הזכיי' א"כ יתבטל הזכיי' ויהא מותר בשפחה ולפי מה דנתבאר דלא כהפ"י בכ"ז. שפיר הקשה הנתיבות בריש סי' רע"ג ונדחה מש"כ מכבר לתרץ קושייתו. והוא בספר נחל יצחק סי' ס"ו סעי' ט' ע"ש

טו) ועכשיו דאתינן להכי יש לתרץ קושיות הנתיבות בהא דגיטין (ד' י"א) דאמרו ש"מ התופס לבע"ח קנה והקשה דהא לא חזרה שליחות כו' וה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ולפי כל מה שכתבתי א"ש והוא די"ל דהך סוגיא דגיטין (דף י"א) הנ"ל ס"ל כדקיי"ל לדינא בגיטין (דף ס"ג) דמספקא להו אי אמרינן דבעינן חזרה שליחות אצל הבעל או לא [והנה מאן דס"ל דבעי שיהיה חזרה שליחות אצל הבעל י"ל דטעמו משום דזה הוי כמו טלי גיטך מעג"ק: ומאן דס"ל דלא בעינן טעמו דזה הוי כמו נתינה מידו לידה וכעין סברת התוס' בגיטין (דף ע"ז ע"ב) ד"ה ותיזיל איהי כו'