עין יצחק חלק א קל

דבאשה אינו מועיל זה משום הספק דלא חזרה שליחות אצל הבעל כמבואר בגיטין (דף ס"ג) אבל בעבד נראה דאין שייך זה משום דמועיל בעבד גם טלי גיטך מע"ג קרקע ואף דאיתקש לאשה היינו בגוף כתיבת השטר שיהי' לשמה ובתלוש אבל בנתינת השטר לא מקשינן כו' עכ"ל הנתיבות וכ"כ בספרו תורת גיטין לגיטין (דף ט') בתוס' ד"ה לא יתנו כו', ומה שכתב הנתיבות דפסול לא חזרה שליחות זהו משום דה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ולכן אינו שייך זה רק בגט אשה אבל בממון דאף טלי מע"ג קרקע כשר ע"כ לא בעינן שיהי' חזרה שליחות כו' כן מצאתי בריטב"א גיטין (דף ס"ג) שכתב להדיא כן וז"ל וטעם דלא חזרה שליחות הוי משום דחזרה ה"ל כטלי גיטך מעג"ק וכדפיר' ובגט הוא דבעי כן משום דבעי ונתן בידה אבל במתנה לא איכפת לן. עכ"ל הריטב"א בגיטין שם: ענף א

ב) והנה לפמש"כ בשם הריטב"א לקדושין דגם בש"ש פסול טלי גיטך מעג"ק א"כ תקשה לפ"ז לקושית הנתיבות הנ"ל והנלע"ד לתרץ זה משום דבלא"ה יש להוכיח דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור מהא דב"מ (דף י"ט ע"א) דמבואר שם דאי זכות הוא לעבד שיוצא מת"י רבו לחירות ולאביי דעדיו בחתומיו זכין לי' מהני השטר שחרור אף דנכתב בניסן ולא ניתן עד תשרי וקשה הא בזכוי העדים להש"ש אין בזה נתינה מיד האדון ליד העדים והעדים אחר שחתמו על ש"ש שבידם זוכין עבור העבד א"כ ה"ל טלי גיטך מעג"ק ולכאורה י"ל דאף טלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור עכ"ז זה אינו רק להתירו בב"ח משום דקנין איסור של העבד לא פקע כי אם ע"י שחרור כדין אבל קנין ממון שיש להאדון בהעבד אפשר דפקע אף ע"י ש"ש אף היכא דהוי טלי גיטך מעג"ק. וכמו דמצינו בגיטין (דף ל"ט) דקנין ממון של העבד פקע ע"י הפקר וכה"ג וכדמצינו ביו"ד סי' רס"ז בש"ך ס"ק מ"ד שהביא בשם הטור בשם הרמ"ה דחליפין לא מהני אלא לאפקועי שעבודי' אבל לא לאפקועי איסורא עי"ש א"כ י"ל דהא דב"מ (דף י"ט) גבי מצא ש"ש דיחזיר להעבד משום דהא עיקר החשש התם הוא דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל עבדא וקנה נכסין מניסן ועד תשרי ואזל הרב וזבנינהו ומפיק לי' לשחרור וקא טריף לקוחות שלא כדין כו' וכיון דעיקר החשש הוי בכתב ש"ש בניסן ולא נתן עד תשרי משום חשש טירפא שלא כדין וכיון דבממון קני' לי' העבד קנין ממון של אדונו אף ע"י טלי גיטך מעג"ק א"כ אין שייך חשש זה התם ע"כ שפיר מחזירין להש"ש במצאו בשוק כן י"ל לכאורה

ג) אבל לדינא זה ליתא דא"כ תקשה בש"ש היכא דנכתב שלא לשמה או במחובר דקיי"ל דפסול קשה דיקנה א"ע לקנין ממון שלו בתורת שטר דמועיל לקנין שדה אף שלא לשמה ובאמת משמע דפסול לגמרי ואינו קונה א"ע כלל אף לקנין ממון שלו והאמת ברור הוא דכיון דקיי"ל בח"מ סי' נ"א דעדות שבטל מקצתו בטל כולו וכן קיי"ל בח"מ סי' ק"ץ סעי' ט"ז בקנין שטר דאם נתבטל דבר א' דאין שטר קונה לחצאין א"כ י"ל בש"ש כיון דלשון גט שחרור הוא הרי את בן חורין הרי את לעצמך ובזה הלשון נכלל גם קנין איסור של העבד דהא מתירו בבת ישראל ג"כ היכא דנכתב כד"ת בלשון זה. ע"כ היכא דלא נכתב כד"ת ולא מועיל הש"ש לקנין איסור שלו ונתבטל השטר לחצאין ע"כ ממילא נתבטל השטר כולו אף לקנין ממון שלו ולכן בנכתב שלא לשמה פסול הש"ש לגמרי א"כ ה"ה בהך טלי גיטך מעג"ק כיון דלא מהני ש"ש גבי קנין האיסור שלו ונתבטל משמעות השטר לחצאין ממילא נתבטל הש"ש גם גבי קנין ממון. ואף דפסול טלי גיטך מעג"ק הוא לאחר כתיבת הש"ש מ"מ אין לחלק בסברא קלושה כזה וכמו התם בח"מ סי' ק"צ סעיף ט"ז הנ"ל ג"כ הביטול מקצתו דשם נתהוה אחר כתיבת השטר ואפ"ה אמרו כן. או משום דעדות דבטל מקצתו בטל כולו. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' שכתבתי דבגוף א' אם בטל מקצתו בוודאי בטל כולו א"כ יש להוכיח לכאורה מהא דב"מ (דף י"ט) דאמרו בש"ש עדיו בחתומיו זכין לי' דמוכח דטלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש וכשיטות הנתיבות ומצאתי בקצה"ח סי' ר' ס"ק ה' שהקשה ג"כ על שטר שלא לשמה בש"ש כנ"ל וכן בא"ע סי' ל"ב וסי' קל"ט

ד) אך אפשר לומר לפמש"כ התוס' בב"מ (דף כ') ד"ה שובר בזמנו טורף כו' דהך עדיו בחתומיו זכין לו גבי ש"ש זהו מדרבנן משום דיש כח ביד החכמים לעקור דבר מה"ת ע"ש א"כ י"ל דאף דמן הדין לא שייך זכיי' בש"ש משום דה"ל טלי גיטך מעג"ק תקנו חז"ל דיועיל משום לא פלוג בין שטרי מכר ומתנה כמש"כ התוס' שם. ועיין במהרש"א שם שכתב דהך תקחז"ל אינו שייך רק לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי אבל לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי זוכין לו מה"ת עכ"ל אבל לפמש"כ ה"ל תקחז"ל בש"ש אף לר"מ משום דהוי לי' טלי גיטך מעג"ק ולא מהני מה"ת רק מצד תקחז"ל ולפ"ז אין ראי' מהא דגיטין כהוכחת הנתיבות דאמרו ש"מ התופס לבע"ח קנה משום דאי נימא תופס לבע"ח קנה י"ל דלא שייך בזה טלי גיטך מעג"ק. דהא לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין ליה א"כ כבר זכו העדים עבורו בעת שחתמו למאן דס"ל זכות הוא לעבד כמבואר בב"מ הנ"ל רק אי' בב"מ (דף י"ג) דלא אמרו עדי' בחתומי' זכין לו אלא במטא לידי' דהעבד ע"כ אי נימא תופס לבע"ח קנה א"כ ה"ל כמו מטא לידי' דהעבד משום דהשליח זכה עבור העבד אבל אי נימא דתופס לבע"ח לא קנה א"כ ה"ל לא מטא לידי' דהעבד דלא יצא עדיין מרשות האדון דדינו כמו שליח להולכה אבל אי תופס לבע"ח קנה א"כ מטא לידי' דהעבד ובקיום התנאי דמטא לידו בוודאי לא בעי בזה נתינה מידו ליד העבד ועי' בקצה"ח סי' קפ"ח וכיון דנתקיים התנאי דמטא לידי' א"כ זכו עבורו למפרע בעת דחתמו לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין ליה ואף דבעינן דלא יהי' טלי גיטך מעג"ק בש"ש מ"מ גבי עדיו בחתומיו זכין לו אינו מעכב זה משום דתקחז"ל הי' דנימא זכין לי' ויהיה מועיל בש"ש

ה) ולא מבעיא להפוסקים כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו והובא בח"מ סי' ל"ט ואף להסוברים דלא כאביי מ"מ י"ל דהאי סוגייא דגיטין ס"ל כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו אך עכשיו דאתינן להכי לומר די"ל דהסוגיא אתי כחד מ"ד שלא אליבא דדינא י"ל בקצרה דהאי סוגיא דגיטין והסוגיא דב"מ ס"ל כרב נחמן דאמר בגיטין (דף ס"ג) דאף שליח להולכה יכול להעשות שליח קבלה ואף היכא דלא חזרה שליחות אצל הבעל ג"כ לא מיקרי טלי גיטך מע"ג קרקע אך אכתי יש למידק דאמאי לא אמרו בגיטין (דף י"א) הנ"ל ש"מ דלא בעי חזרה שליחות אצל הבעל ע"כ דוחק לומר כן אבל להסוברים כאביי בוודאי מורווח הסוגיא דס"ל כאביי וכפי הדין דקיי"ל כוותי' וידעתי דיש לומר דדוקא היכא דאם הי' זכיי' גמורה הי' מועיל מן הדין אז י"ל דאף היכא דלא ציוה בפירוש להעדים לזכות עבור העבד דהי' בזה תקנת חז"ל דיזכו בחתימתן כמו זכות גמור באופן המועיל משא"כ היכא דאף אם הי' מצוה בפירוש להעדים לזכות עבור העבד דלא הי' מועיל משום דה"ל טלי גיטך מעג"ק אי נימא דפוסל זה בש"ש ע"כ לא תקנו חז"ל בזה לומר עדיו בחתומיו זכין לו אבל זהו דוחק דכיון דמן הדין ס"ל להתוס' דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו ועכ"ז תקנו חז"ל מאיזה טעם לומר כן וכמש"כ התוס'