עין יצחק חלק א קכח

ע"ב ד"ה) שלישי כו' ובמהרש"א שם דר"נ ס"ל דבתרי זימני הוי חזקה

ב) ולענ"ד נראה כי אופן השני של הנו"ב הזה הוא נסתר לפי המבואר בירושלמי סוף פ"ו דיבמות בזה הלשון א' ר"נ מעשה שהלכתי לקיסרין והיתה שם אשה א' ומלה ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתו לפני נסתכלתי בו ולא ראיתי בו דם ברית א"ל הניחוהו לאחר זמן והניחוהו ומלוהו כו' הרי דלגירסת הירושלמי דמעשה דר' נתן הי' בוולד הרביעי וכבר הוחזקה בשלשה בנים שמתו ואפ"ה התיר למולו לאח"ז וכן הוא במ"ר שיר השירים ז' פסוק ב' כגירסת הירושלמי הרי דלא כדברי הנו"ב דכתב בתירוץ השני דאם נתחזקה בשלשה בנים שמתו אין שום היתר למולו בשום פעם. אלא העיקר כתירוץ הראשון של הנו"ב שם שמחלק בדרך פשוט ע"ש. ובאמת אין זה קשה כלל דשא"ה כיון דהוי הוולד ירוק או אדום א"כ איכא למתלי שלא נבלע בו דמו או שלא נפל בו דמו וכן הי' הסיבה בהילדים הראשונים ע"כ אמרו למולו לאח"ז משא"כ היכא דליכא למתלי בזה עדיין י"ל דאפשר דלא למולו כלל אף לאחר שיגדל וכמו שרצה הנו"ב לומר מתחילה. וזה הוא כוונת הנו"ב בחילוק הראשון שם ובפרט לפי דברי התוס' בחולין (ד' ד') ד"ה שמתו אחיו כו' וקצרתי ועיין בכרתי ופלתי ליו"ד סי' ל"ח בסופו ומסקנת הנו"ב שם דאין לזוז מדברי הרמב"ם והטושו"ע דאחר שיגדל ימולו אותו וזה הוא לאחר ג' שנים ויהא בריא וחזק כדרך כל בני ג' שנים והנה המעדני יו"ט בחולין פ"ג להרא"ש סי' י"ט וס"ק ק' בגירסת הרא"ש והרי"ף רביעי הביאתו לפני שהעיר בסתירת הרי"ף דשבת ובשא"ד ולא הביא לדברי ירושלמי והמדרש הנ"ל

ג) ונלע"ד להביא ראי' לדברי הרמב"ם והטושו"ע במה שכתבו להמתין עד שיגדל ויתחזק כחו ואם רואין שהוולד הוא חלש אין למולו אחר שיגדל אף דאינו חולה והוא דבפסחים (ד' ק"כ ע"א) דתניא כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור והתוס' שם ד"ה כל בן נכר כו' כתבו דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה וחייב בכל המצות אלא שאינו בפסח כו' ועיין בפסחים (דף כ"ח ע"ב) בתוס' ד"ה כל ערל לא יאכל כו' ובד"ה ערל פי' הקונטרס שמתו אחיו מחמת מילה כו': וביבמות (דף ע"א ע"א) בתוס' ד"ה בו המרת כו' וכ"כ התוס' בזבחים (דף כ"ב ע"ב) בד"ה ערל דמפרש ר' שלמה בכל מקום שמתו אחיו מחמת מילה ור"ת מפרש דמומר לערלות וקרי לי' לבו לשמים לפי שעושה זה מדאגת צער ובריש הערל פירשתי עכ"ל היינו ביבמות (ד' ע' ע"א) ד"ה ערל כו' וכן כתבו התוס' בחגיגה (דף ד' ע"ב) ד"ה דמרבה הערל כו' דהביאו שם פלוגתת רש"י עם הר"ת בפירוש ערל ע"ש ובוודאי מיירי דהערל הוא גדול בן י"ג שנה דאל"כ איך כתבו דחייב בכל המצות הא קטן פטור מכל המצות מה"ת וקשה הא כיון דהוא בן י"ג שנה א"כ מחוייב הוא למול א"ע הא כיון דהגדיל יותר מן ג' שנה יש למולו אף במתו אחיו מחמת מילה וכמש"כ הנו"ב א"כ לא מקרי ערל שמתו אחיו מחמת מילה דשיטת רש"י והתוס' הוא דהוי בערל דמתו אחיו מחמת מילה וע"כ מקרי לבו לשמים כדאמרו בפסחים (ד' צ"ו) וביבמות (ד' ע"א) ובזבחים (ד' כ"ב) ולא ניחא להו בשיטת הר"ת דמפרש דכיון דעושה זה מדאגת צער דמקרי לבו לשמים א"כ תקשה לשיטת רש"י והתוס' דכיון דהוי בן י"ג שנה ומחוייב למול א"ע א"כ כ"ז דלא מל אינו אנוס להיות דינו כערל דמתו אחיו מחמת מילה. בשלמא לשיטת הר"ת דפירש דמחמת צער ג"כ מקרי לבו לשמים א"ש אבל לרש"י והתוס' קשה כנ"ל

ד) ובאמת לפי מה דרצה הנו"ב לומר דלולי דברי הרמב"ם והטושו"ע הי' אומר דאף כשיגדל ג"כ אין למולו. הוי אתי שפיר והוי מזה סייעתא לסברת הנו"ב בזה אכן לשיטת הרמב"ם והטושו"ע תקשה אבל לפי דברי כת"ר דהפירוש דעד שיגדל דאמרו הוי עד שיהי' בן שמנה עשר או חמשה עשר שנה הוי א"ש ואינו קשה למה דהקשיתי אכן לפירוש הנו"ב בכוונתם דעד שיגדל הוא בן ג' שנים תקשה ודוחק לומר דמיירי במתו אחיו הגדולים שהיו בני י"ג שנה בעת שנימולו אבל לפי מה דכתב הרמב"ם והטוש"ע דאף כשיגדל אין למולו עד שיתחזק כחו ויהי' בריא ואולם וכדרך כל בני י"ג שנה ולא יהיה חלש בטבעו אתי שפיר די"ל דמיירי דהוי חלש וע"כ אף דהוי בן י"ג שנה וחייב בכל המצות מ"מ הוי אנוס ואינו חייב במילה ע"כ א"ש דהוי אנוס ופטור למול א"ע ודינו ככל אחיו שמתו מחמת מילה והוי שפיר לבו לשמים ואפשר דמזה הוציאו במה שכתבו דבעינן שיגדל ויתחזק כחו

ה) וכן מוכח מיבמות (דף ע' ע"א) דתני הערל וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה ופי' רש"י דערל שמתו אחיו מחמת מילה ונשיהן קאי על ערל ג"כ וכ"כ התוס' שם ובוודאי מיירי בבן י"ג שנה דאל"כ לא הוי ממש בנישואיו זולת לשיטת הב"ח המבואר בסי' מ"ג וסי' א' ואין זה רק מדרבנן ועוד דהא קיי"ל קטן אוכל נבילות אין מצווין להפרישו זולת אביו מצווה להפרישו ודוחק לומר דקאי על אביו ופשטי' דלא יאכל בתרומה משמע דמוטל איסור על האוכל עצמו שלא לאכול מצד שמוזהר בעצמו ועיין בקידושין (דף י"ט ע"א) בתוס' ד"ה ומדאורייתא חזיא לי' כו' וב"ש סי' א' ס"ק ד' וקצרתי. וחזינן דאף דהוי בן י"ג שנה מ"מ מקרי אונס במה שאינו נימול כיון דמתו אחיו מחמת מילה וע"כ מוכח דבעינן שיגדל ויתחזק כחו וכנ"ל

ו) וכן מוכח מן חולין (דף ה') דאמרו לימא מסייע לי' הכל שוחטין אפילו ערל ואפי' ישראל מומר כו' האי ערל ה"ד אלימא שמתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא ופי' רש"י דאנוס הוא [ועיין בתוס' חולין שם ד"ה שמתו אחיו כו' וקצרתי]. אלא פשיטא מומר לערלות כו' ובוודאי מיירי שהוא בן י"ג שנה דאל"כ לא שייך לומר עליו שם מומר לערלות דהא קטן לאו בר חיובא הוא רק החיוב על אביו וב"ד למולו ועל הקטן בעצמו לא שייך בשם מומר לערלות וגם הא קטן אינו שוחט לכתחילה אף ביודע לאמן ידיו אם אין אחרים עע"ג וע"כ מיירי שהוא גדול ואפ"ה קאמרי דמתו אחיו מחמת מילה הוי אונס הרי דאף בהגדיל ג"כ אין למולו וכבר כתבתי דדוחק לומר דמיירי דמתו אחיו הגדולים בני י"ג שנה בעת שנימולו א"כ מוכח כדברי הנו"ב לכאורה וכדברי כת"ר דעד שיגדלו ויהי' בני שמנה עשר או חמשה עשר שנה אין למולו. אכן לפי מש"כ הרמב"ם והמחבר דבעינן עד שיתחזק כחו א"ש כנ"ל דמיירי דהוא חלש בטבעו דאף דאם לא הענין דמתו אחיו מחמת מילה הי' חייב במילה כיון דאינו חולה אך לפי דמתו אחיו מחמת מילה בעינן שיגדל ויתחזק כחו ואינו קשה ומכל הנך הוכיחו הרמב"ם והטושו"ע דבעינן שיתחזק כחו: לדברי הנו"ב דרצה לומר דלא למולו לעולם אין אנו צריכים לדחוקו כלל בכל הנ"ל ועיין בע"ז (דף כ"ז) וקצרתי ולדינא אין לנו לזוז מדברי הרמב"ם והשו"ע דפסקו דאחר שיגדל ויתחזק כחו יש למולו וכפי פי' הנו"ב דאחר שלשה שנים יש למולו אם הוא בריא וחזק

ז) וכן יש להוכיח מן יבמות (דף ס"ו ע"א) דאמרו שם והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין ומשני התם פומייהו כאיב להו ופי' רש"י מחוסרי תקנתא הם אבל עומדים לתקן ולאכול אבל זו שהיא חללה אין לה תיקון עולמית עכ"ל רש"י והא הך דהערל וכל הטמאים הוא ביבמות (דף ע') ושם פי' רש"י דמיירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה וכן הוא בתוס' שם ואי נימא כהנו"ב דמי שמתו אחיו מחמת מילה דאין למולו לעולם א"כ תקשה דגם גבי ערל אין לו תקנה עולמית במתו אחיו מחמת מילה. ומוכח מזה כשיטת הרמב"ם והשו"ע דאחר שיגדל חייב