עין יצחק חלק א קכו

לומר דטעה בזה וכעין המבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' ד' בהרמ"א בשם הריב"ש סי' שי"א דהיכא דנוכל לומר שעברו מכח טעות תלינן להכשירו וכעין זה מבואר שם בסעי' י"ב דתולים לומר שהי' טועה וסובר שאין אסור בדרך ההוא ומה דמבואר שם סעי' ה' דאם באו עדים שעבר על שבועתו א"נ לומר שוגג הייתי כבר כתב הסמ"ע שם בס"ק למ"ד לחלק בזה והעיקר הוא דהיכא דיש איזה מקום באיזה ספק שמא אין בזה איסור כלל אם יש לתלות דלא עבר ע"ז בזדון ומוקמינן לי' על חזקת כשרתו וכמש"כ הריב"ש בסי' שי"ח כנ"ל וכ"כ המהריב"ל בח"א סי' נ"ד ע"פ הא דיבמות (דף קכ"א ע"א) דאמר מטעא טעינא כו' ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' ו' וכן יש לי הרבה ראיות לזה. ע"כ ה"ה בנ"ד דאין זה מפורש כ"כ ויש מקום לדון לכאורה דכיון דלא קיימו אנשי עירו לתת המזונות מדי יום ביומו להמשוררים ואף דלא הי' תביעה גמורה ממנו מ"מ אפשר לומר דדיינינן בזה דעברו אנשי עירו על ההתקשרות שהתחייבו לו וע"כ היה מותר לו לפ"ז לצאת מהם ואף דבאמת אין הדין כן וכמש"כ לעיל בשם שו"ת עבודת הגרשוני בסי' זיי"ן מ"מ עדיין י"ל דטעה בזה ובפרט לפי מש"כ לעיל דלשון דירה הוא דירתו עם דירת אשתו וב"ב ולבד דכן הוא העיקר לדינא כמש"כ לעיל גם י"ל דעכ"פ הוא טעה בזה וסבר דמה שנסע הוא לבדו בלא אשתו עמו דלא עבר עדיין על השבועה וע"כ מכל הלין טעמי נאמנין לומר דהיה שוגג

ג) ומ"מ אין אני רוצה לסמוך על כ"ז רק באופן שיתיר את או"ש והאיסור שלו ומש"כ כת"ר לחוש אם יתיר שבועתו ע"פ חרטתו דצריך להתחרט מעיקרא ובנ"ד יש לחוש דאינו מתחרט מעיקרו דהא אם לא הי' מקבל עליו השבועה לא הי' מקבלים אז אותו לשו"ב וש"ץ הנה בזה יפה כתב כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ז' דיזהר הנודר כו' וכיוצא בזה שם סעי' ד' דהיכא שהי' לו תועלת בנדר דצריך למצוא לו פתח כו' ומ"מ יש להתיר שבועתו בנ"ד ע"י מה שיש לו פתח לשבועתו במה שעבר ע"ז וכמש"כ הבית יוסף בשם הרמב"ן והובא בחידושי רע"ק ליו"ד סי' רכ"ח ס"ק ד' וכן ראיתי בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' רנ"ה שכתב דפותחין בהתרת הנדר אם היית יודע שיהי' היצר תקפך כלום היית נודר כו' ע"כ אין לנו להרהר כלל אחר שהסכים הרמב"ן כן לדינא משום דס"ל דזה מקרי הנולד המצוי וכעין הא דברכות (דף כ"ט ע"א) דאף צדיק מעיקרא חיישינן דילמא הדר בי' משום דתנן אל תאמין בעצמך כו' וכש"כ בנ"ד

ד) ועוד נלע"ד דאם אחר שהתירו לו את שבועתו ע"י חרטתו והפתח הלז דאף באם אומר להם שלא הי' חרטה גמורה אף ע"י הפתח הלז רק שמתנצל ואומר שהי' שוגג וסבר שמותר לו כו' דאף דנימא דאינו נאמן לומר שהי' שוגג ודלא כמש"כ לעיל מ"מ י"ל דנאמן במיגו דלא הי' מודה לומר שלא הי' חרטה גמורה ובסתמא מחזקינן לי' שהי' חרטה גמורה ע"י הפתח הלז משום דע"ז נאמר אם יתן לו את כל הון ביתו כו' כי מי ירצה להיות מקבל עונשו לע"ל עבור חומר חטא שבועת שקר ובאמת בוודאי ניחא לנפשו שלא לקבל עליו השבועה אף שלא הי' מתרצים אנשי עירו לקבלו לשו"ב וש"ץ זולת קבלתו לאו"ש וע"כ אף שמודה ואומר שלא הי' חרטתו חרטה גמורה ע"י הפתח הלז רק שאומר שהי' שוגג ג"כ נאמן במיגו שהיה שותק וגם אפשר לומר דאף מקודם שיתיר את נדרו ואו"ש שלו ג"כ נאמן לומר שהי' שוגג במיגו דבידו לאתשולי עליו כיון דאנשי עירו מרשים לו להתירו וזה מקרי דבר שבידו כעין הא דשבת (דף מ"ו ע"ב) דאף דלא מזדקק לי' חכם מזדקקי לי' ג' הדיוטות. והסתירה לזה מהא דקידושין (דף ס"ב). כבר העירותי בזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ב' ענף ב' ובספרי נחל יצחק סי' ל"ד סעי' כ"ט ענף ב'. וכן ראיתי בחידושי הרשב"א ליבמות (דף פ"ח ע"א) ע"ש ויש לי להאריך בכ"ז והעיקר הוא בנ"ד לדינא דיזהירו לו הב"ד דיהי' חרטתו ע"י הפתח הלז בחרטה גמורה וכמבואר בסי' רכ"ח סעי' ד' ובסעי' ז' ויתירו לו בב"ד של שלושה אחר שיסכימו אנשי עירו ע"ז ההתרה ואז יהי' מותר לו להיות שו"ב וש"ץ אצלם בלי שום חשש: סימן כד

א) נשאלתי באחד שנשבע שלא לגלות דבר א' לשום ב"א כלל רק יהי' אצלו בסוד ועכשיו רוצה לגלות זה ונשאלתי איך יעשה בהתרת השבועה דהא קיי"ל צריך לפרט את הנדר והשבועה א"כ מיד שיגלה זה להב"ד הא יעבור מיד על שבועתו מקודם שיתירו לו והעיר כת"ר בזה מן הא דנדרים (דף ס"ה) דנשבע צדקיהו לנבוכדנצר דלא מגלינא והתירו לו שבועתו וכעין זה הוא בסוטה (דף ל"ו) דא"ל אשתבע לי' דלא מגלית כו'. הרי דמצינו דמ"מ יכול לשאול על שבועתו בזה וכן הביא כת"ר לדברי הרשב"א שהביא הבית יוסף ביו"ד סי' רכ"ח במי שנשבע שאם לא יפרענו חמיו קודם הפסח שלא יהי' חג עצרת בעיר שיש להשיאו עצה שישאר בחג השבועות בעיר משום שלום בית. וכשיתירו לו נדרו אח"כ לא ישאר עליו שום עונש כו' וה"ה בנ"ד יפה כתב כת"ר בכ"ז שכן העיר בכזה השער המלך ה' שבועות פ"ו ה' ה' יע"ש וכן ראיתי בשיטה מקובצת לנדרים (דף ס"ה) שם שהעיר בזה ותי' בשם הריטב"א אך עיקר התירוץ של הריטב"א שם זהו לפי שיטת התוס' בערכין (דף כ"ג) דכתבו דאף למ"ד דצריך לפרט הנדר א"צ לומר הסיבה שבגללה נדר אלא שיאמר הלשון שנדר בו והובא במג"א סי' קכ"ח ס"ק נ"ח אכן לפי שיטת הרשב"א והשו"ע ביו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ד דצריך לפרט גם הסיבה שבשבילה נדר ליתא לפ"ז תירוץ הריטב"א ולא הי' ניחא להו לומר דבעת צדקי' לא הי' אז התקנה דיפרט הנדר ועיין מזה בפני יהושע לגיטין (דף ל"ה ע"ב) בתוס' ד"ה ליחוש כו' דהעיר ג"כ בהא דצדקיהו והנה הרשב"א כתב בהא דנשבע שאם לא יפרענו חמיו דמשום שלום בית התירו לו לישאר בהעיר בעצרת וישאל אח"כ וה"ה בהא דצדקי' דהוי כמו דבר מצוה וכמש"כ מזה השעה"מ שם א"כ משמע דהיכא דליכא שלום בית ודבר מצוה אין להתיר ע"י עצה זו

ב) ולענ"ד נראה דעיקר מילתא דנא תלוי במה שכתבו כמה פוסקים דחיישינן למיתה אף בזמן מועט: ועיין מזה במג"א סי' תקס"ח ס"ק י"ג והשעה"מ ה' סוכה פ"ד ה' ט"ז האריך בזה ושקיל וטרי הרבה בזה וכן החכם צבי סי' מ"א כתב מזה וע"ש ואי נימא דלא חיישינן למיתה בזמן מועט ע"כ שפיר יש לנו להתיר לו שיגלה סודו לפני הב"ד באופן שיתירו לו השבועה מיד וכשיתירו לו השבועה אז יתברר למפרע דלא עבר מעולם על שבועתו דהא נעקר השבועה למפרע אך להסוברים דחיישינן למיתה אף בזמן מועט שפיר יש לחוש שמא לאחר שיגלה הסוד לפני הב"ד אז ימות מיד מקודם שיתירו לו השבועה א"כ קא עבר על שבועתו בעת שגילה הסוד לפניהם ובעיקר מילתא דנא במה דשקיל וטרי השעה"מ שם בדעת הרמב"ם אי חייש למיתה בזמן מועט נלע"ד להוכיח דהרמב"ם ס"ל דלזמן מועט לא חיישינן למיתה והוא דבאה"ע סי' קמ"ג סעי' ב' בב"ש ס"ק ד' הביא בשם הרמב"ם דס"ל כל שבידה אפי' בקום ועשה לא חיישינן שתעבור ומותרת להנשא כו' א"כ מוכח מהתם דלא חיישינן למיתה דאל"כ אכתי תקשה דניחוש שמא תמות ולא תתקיים התנאי ע"י אונס ועברה למפרע על איסור א"א ואף היכא דלא תתקיים התנאי ע"י אונס אמרינן בכה"ג ג"כ דהגט בטל למפרע משום דאונסא רחמנא חייבי' לא אמרינן וכמבואר בח"מ סי' כ"א בש"ך שם וכדמוכח בגיטין (דף ע"ה) ובאה"ע סי' קמ"ג סעי' ח' גבי ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ