עין יצחק חלק א קכב

דפסל נהרות. ג"כ קשה דהא כבר כתבנו בשם הראב"ד פ"ו הל' פרה שכתב בכוונת הרמב"ם דלכן פסול נהרות משום חשש דרבו מי גשמים א"כ למאן דס"ל נהרא מכיפי' מיברך אין מקום לחשש זה א"כ י"ל דריו"ח ס"ל ג"כ כשמואל דאמר נהרא מכיפי' מיברך א"כ הוי נפ"מ רבתא לטבילת זב לכל הנ"ל ומאי מקשה הגמ' אבל באמת אין זה קשה כלל דהא מבואר בפרה פ"ח משנה יו"ד דירדן הוא מארבע נהרות דא"י דפסול למי חטאת מפני שהם מי תערובות א"כ אף מבית יריחו ולמטה מיפסל למי חטאת ע"כ לא מצי למימר האי נפ"מ

ח) אמנם אכתי תקשה לפמש"כ התוס' בבכורות (דף נ"ו) בד"ה אין המים מטהרים בזוחלין כו' דהקשו התוס' שם דלרב ואבוה דשמואל דאמרי אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת כו' דבמה מטהרין מצורעין ובמה מקדשין מי חטאת בע"פ כו' והלא הי' רחוקים מפרת ומיהו לפי מה שפירש דהנך ד' נהרות מדליין ואין נשארין שם מי גשמים לא קשה מטבילת זבין ומצורעין אבל מקדוש מי חטאת קשה דפסולים למי חטאת כו'. עכ"ל התוס' ועיין בר"ש פרה פ"ח משנה יו"ד מזה הרי דס"ל להתוס' לחלק דדוקא למי חטאת פסולים הנך ד' נהרות אבל לטבילת זב ומצורע כשרים. והטעם הוא דס"ל להתוס' דהא דאמרו במשנה פרה הנ"ל דמי קרמיין ומי פיגה פסולים מפני שהם מי ביצים. ומי ירדן ומי ירמוך פסולים מפני שהם מי תערובות ומי ביצים פירש שם הר"ש דהם מי בצעים ועפר וטיט מעורב בהם וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי: ומי תערובות דמיפסל ירדן פי' דמים פסולין מתערבין בהם היינו מי פסולים ממי ביצים ע"כ לא שייך חשש זה אלא במי חטאת דכתיב מים חיים אל כלי' אבל טבילת זב וטהרת מצורע דלא כתיב אלא מים חיים סתמא גם ירדן וכל הני ד' נהרות דא"י מקרי מים חיים וכשר לטבילת זב ומצורע. ובב"ב (דף ע"ד) בתוס' ד"ה ארבע נהרות כו' כתבו בשם ר"ת דמפרש ג"כ כפירש הר"ש הנ"ל דמי ביצים היינו עפר מעורב בהם ואין כאן מים חיים אל כלי משום חציצה וכ"כ התוס' בסנהדרין (דף ה' ע"ב) בשם הר"ת. [ועיין בתוס' יו"ט פרה פ"ח משנה י' שהביא לשני פרושים הללו]. ובבכורות בתוס' הנ"ל הקשו התוס' זה בשם ר"ת כמבואר שם ע"כ שפיר כתבו לחלק בין מי חטאת לטבילת זב ומצורע כנ"ל א"כ עדיין תקשה דהוי מצי הגמ' לומר דהוי נפ"מ לטבילת זב ומצורע דהנך ד' נהרות וירדן בכללם כשרים לזב ומצורע משא"כ מבית יריחו ולמעלה דמתערב בימים פסולים לזב ומצורע

ט) ויש לתרץ דהא באמת מבואר בתוס' בכורות שם (ד' נ"ה) ד"ה אין ירדן כו' דפליגי על פי' רש"י הנ"ל אלא ס"ל לפרש דבאמת יש מקומות מבית יריחו ולמעלה דאין הירדן מתערב בים רק גזה"כ ומקרא קא דריש דאין קרוי ירדן אלא מבית יריחו ולמטה עכ"ל ע"כ לשיטת התוס' לא הוי מצי למימר נפ"מ לטבילת זב ומצורע דהא גם מבית יריחו ולמעלה במקומות דלא מתערב בים ג"כ מבעי להיות כשר לכל הנך ואיך קאמרי אין ירדן אלא מיריחו ולמטה ע"כ הוצרכו לומר נפ"מ אחריתי ולפי רש"י דפירש דמבית יריחו ולמעלה בטל חשיבותו של ירדן בשאר ימים אינו קשה דהוי מצי למימר נפ"מ לטבילת זב ומצורע כנ"ל די"ל דס"ל לרש"י כפי' קמא של התוס' ב"ב (דף ע"ד) ד"ה ד' נהרות כו' שכתבו דמי ביצים היינו שאינם נובעים ומי תערובות שמתערבים באגמים ואין חיותן חיות גמור ולא מקרי מים חיים. א"כ מיפסל גם לטבילת זב וטהרת למצורע הנך ד' נהרות והירדן בכללם ואף מבית יריחו ולמטה מיפסל לכל הנך א"כ שפיר הוכרחו להדר אחר נפ"מ אחריתי ואינו קשה לכל השיטות הללו כ"ז כתבתי מכבר וכעת ראיתי דזה אינו דהא בסנהדרין (ד' ה' ע"ב) פירש רש"י על מי ביצים דאין כאן מים חיים אל כלי א"כ אכתי תקשה דלמה לא אמרו בגמ' נפ"מ לענין טבילת זב ואפשר לומר דאף דס"ל לרש"י דפסול מי ביצים לא הוי אלא לקדש מי חטאת כפי' רש"י אבל מה דמבואר במשנה פ"ח דפרה דמי ירדן פסול מפני שהם מי תערובות י"ל דיפרש רש"י דזהו לפי דמים פסולים ממים המוכין או מים המכזבים נתערבו בהם א"כ מה"ט מיפסל אף לטבילת זב משום דלא מקרי מים חיים והתוס' בבכורות (ד' נ"ה) ס"ל דמי תערובות הייני מי ביצים נתערבו בהם לכן כשרים לטבילת זב כמ"ש התוס' שם. אבל על שיטת רש"י ליכא לאקשוי' די"ל דיפרש כנ"ל ואתי שפיר אף לשיטת רש"י והא דלא קאמרי שם נפ"מ וענין מה דמבואר בכריתות (ד' ה') דאין מושחין המלך אלא ע"ג המעיין די"ל דכיון דירדן נפסל לקידוש מה"ט נפסל גבי משיחת המלך לפי דאין שם מעיין עליו גם לזה וזה כמה שנים שרציתי להוכיח מסוגיא זו דבגט ששינה בו שם הנהר דהגט כשר. וכמש"כ הרמ"א באה"ע סי' קכ"ח דאל"כ קשה דמאי מקשה הגמ' למאי נפ"מ הא המ"ל דנפ"מ לגיטי נשים כדמצינו בשבת (ד' ל"ו) ובסוכה (ד' ל"ד) דבבל בורסיף נפ"מ לגיטי נשים ופי' רש"י בחד לישנא דנפ"מ לשינה שם העיר. א"כ הכא ג"כ י"ל דנפ"מ לשינה שם הנהר בגט וכש"כ לשיטת התוס' דיש מקומות דמבית יריחו ולמעלה דאין הירדן מתערב בהם ויכול להיות לפ"ז איזה עיר סמוכה שם להירדן א"כ נפ"מ בזה לגיטי נשים וכעת ראיתי דאין זה ראי' לפי מה דאמרו בבכורות שם אלימא לנודר הלך אחר לשון ב"א וכל היכא דקרו לי' ירדן איתסר לו הרי דאף מבית יריחו ולמעלה מקרי ג"כ בלשון ב"א בשם ירדן. ע"כ אין זה מקרי שינו שם הנהר דהא בגיטי נשים ג"כ אזלינן בתר לשון בני אדם וע"כ נדחה ראי' זו: ענף ג

י) נחזור לענינינו דלדידן דסמכינן להקל ולטבול בנהרות אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים דרבו בוודאי הנוטפין על הזוחלין משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו וכמש"כ הרמ"א בסי' ר"א סעי' ב' ואף דהוי חשש בדאורייתא כש"כ דיש לסמוך ע"ז ולהקל במקוואות הסמוכים להנהר דדינם כמעיין גבי חשש נפלו בתוכו ג' לוגין שאובין היכא דמקילינן בזה במעין כמבואר בסי' ר"א סעי' מ' בהרמ"א שכתב להקל במעיין בחשש ג' לוגין שאובין היכא דיש טורח גדול בדבר או בדיעבד שלא עשו כן דיש לסמוך אמקילים דסוברין דאין שאיבה פוסלת במעיין כו' עכ"ל הרמ"א שם דכן יש על מה לסמוך גם במקוואות הסמוכות להנהרות דדינן כמעיין דהיכא דיש טורח גדול או בדיעבד כו' דאין לנו להחמיר בהך דשלשה לוגין דאינן רק מדרבנן וזהו כש"כ מהך דחשש זוחלין דמיקל הרמ"א בסעי' ב' אף דהוי חשש דאורייתא וכש"כ לשיטת הר"ת בבכורות ד' נ"ו דכתב דאף לדברי רב ואבוה דשמואל דאסרו לטבול בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים דאין זה רק חשש דרבנן משום דמה"ת אמרינן קמא קמא בטל ע"ש ובדרבנן הא אזלינן בתר המיקל דנהרות דינם כמעיין וע"כ בחפירה נמשכת מן המעיין דינו ג"כ כמעיין

יא) וכן יש להוכיח לכאורה מהא דיומא (ד' ל"א) דאמרו דטבילת כה"ג בחול הי' ע"ג שער המים וש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות ופי' רש"י דמשם בא אמת המים לבית הטבילה כו' ומבואר בתוס' ישנים שם דהי' דינו כמעין וכ"כ התוס' בבכורות (ד' נ"ה ע"ב ד"ה שמא ירבה נוטפין כו', ואף דהיתה נמשכת ברחוק ממעין עין עיטם להמקוה של ביהמ"ק מ"מ דינו כמעיין: אך זה יש לדחות לפמ"ש הגט פשוט בסי' קכ"ח ס"ק נ"ג דהמעיין סמוך למקדש נמשך שרשו מן עין עיטם רחוק מירושלים ערך ג' וד' שעות והומשך המים מזמן מלכי בית דוד ע"י צינור רחב מתחת לארץ עד ירושלים כו' א"כ י"ל דהי' רחב כשפה"נ ע"כ דינו של המקוה כמעיין וכן אית'