עין יצחק חלק א קכא

דס"ל להכשיר אף ברבו נוטפין על זוחלין ודינו כמעיין משום דנהרא מכיפי' מבריך ואין לך כל טפח וטפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו דלטפח גשמים יש טפחיים של מעיין ע"כ דינו כמעיין וכמש"כ הר"ן בנדרים (דף מ') ע"ש משא"כ להרמב"ם דפסק להחמיר וברבו מי גשמים אין דינו כמעיין א"כ שפיר פסק להחמיר בנהרות למי חטאת משום חשש דרבו מי גשמים

ד) ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם בחופר בצד הנהר דדינו כמקוה משום דס"ל דנהר אין דינו כמעיין ופסול למי חטאת וכמש"כ הרמב"ם ה' פרה כנ"ל ואף דבהלכות מקוואות פ"ט ה' י"ג כתב בזה"ל לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים כו': דמשמע דרק בנהר המעורב כו' אך בהלכות פרה פ"ו כתב בזה"ל דכל הנהרות פסולות לקידוש הרי דחשש בכל נהרות משום חשש דרבו מי גשמים ועיין בראב"ד בפרה שם שכתב בזה"ל דנהרות לא פסול מפני שאין מתערב בהן מי גשמים מחצה אולי מפני שראה שאין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי והוא סבר שעל הנהרות שבעולם אמרו כו' ע"ש בראב"ד הרי דס"ל להראב"ד בכוונת הרמב"ם דלכן פסל נהרות לקידוש מפני חשש דרבו מי גשמים משום דאין לומר בכוונת הרמב"ם דלכן פסול נהרות לקידוש לפי דכל הימים דינן כמקוה וכמש"כ לעיל דהא בפ"ו הלכות פרה כתב הרמב"ם שם דרק ים הגדול דינו כמקוה ולא כל הימים (והכ"מ כתב לתמוה מהך דלקמן דכתב דכל הימים דינן כמקוה). ועכ"ז כתב שם דנהרות פסולות לקידוש ע"כ בע"כ טעמו משום חשש דרבו מי גשמים וכמש"כ הראב"ד בשיטת הרמב"ם ובאמת מש"כ הכ"מ שם ה' פרה דלכן פסל הרמב"ם נהרות לקדש משום דחייש שמא נתערבו מים פסולים שם זהו דוחק גדול דהא במשנה פ"ח דפרה מבואר דרק בארבע נהרות דא"י חשו למי הבצים ומי תערובות ולא בשארי נהרות וכמו שהקשה הראב"ד באמת. ע"כ יותר נכון לומר כמש"כ דהרמב"ם ס"ל לדינא כאבוה דשמואל דעביד מקוואות לברתי' ולא ס"ל לדשמואל דאמר נהרא מכיפי' מיברך א"כ חיישינן בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים אבל המשנה דפרה ס"ל נהרא מכיפי' מיברך. ע"כ אין לחוש למי גשמים לכן אינו פסול רק ד' נהרות דמונה שם משום מי בצים ומי תערובות ולא משום מי גשמים והוכיח הרמב"ם כן מקושית הר"ש בפרה פ"ח משנה יו"ד דהקשה למה להו להטעם שהם מי בצים תיפוק ליה משום חשש מי גשמים ותירץ הר"ש דלאו דווקא פרת ביומי תשרי לא חייש דה"ה שארי נהרות ביומי תשרי כו' ע"ש ובתוס' בכורות (דף נ"ו) הקשו התוספ' ג"כ כקושיות הר"ש הלז דל"ל לטעמא שהם מי בצים כו' תיפוק לי' מהחשש שמא רבו נוטפין על הזוחלין וה"ל מי גשמים רובא ולא ניחא להו בתי' הר"ש הנ"ל ע"כ הוכיח הרמב"ם מקושיא זו דבאמת המשנה דפרה ס"ל דלא חיישינן למי גשמים משום דנהרא מכיפי' מיברך. אבל אנן לא קיי"ל כן משום דהא ס"ל לרב כאבוה דשמואל וכמבואר בנדרים (דף מ') ובכורות (דף נ"ה) ושבת (דף ס"ה) והלכה כרב באיסורי ואין להקשות על רב ואבוה דשמואל מן המשנה דפרה הנ"ל דהא כבר כתב הר"ן בנדרים שם דמצינו בזה פלוגתא דתנאי והם ס"ל כחכמים דר"מ ע"ש והא דאמרו בבכורות (דף נ"ה) דמן ר"מ דאמר למה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין מסייע לשמואל כו' ולא אמרו דמשנה דפרה פ"ח דלא פסל כ"א ד' נהרות מסייע לדשמואל כמש"כ י"ל כיון דר"מ אמר להדיא דמימיו פרין ורבין דנהרא מכיפי' מיברך ע"כ אמרו דר"מ מסייע לו ביותר כדרך סוגית הש"ס ויש להאריך בכ"ז

ה) ע"כ הרמב"ם לשיטתו דס"ל דנהרות פסולות לקדש ומשום דחייש שמא רבו מי גשמים וכן בכל הימים פסק בפ"ט למקוואות דפסולים לקדש משום דאין דינם כמעיין וכן כתבו בתוספתא פ"ח לפרה דכל הנהרות פסולות לקידוש ע"כ שפיר כתבו בתוספתא והרמב"ם דחופר בצד הים והנהר דינו של החפירה כמקוה משום דחיישו שמא אין להחפירה מקור נובע מעצמו רק שמא מן הנהר הוא נמשך וכיון דדינו של הנהר והים כמקוה ולא כמעיין כנ"ל לשיטתם ע"כ גם החפירה דינו כמקוה אבל לפי מה שהכריע הרמ"א ביו"ד סי' ר"א סעי' ב' דאין למחות ביד הנוהגים להקל לטבול בנהרות משום דיש להם על מה לסמוך דדין הנהרות כמעיין דנהרא מכיפי' מיברך אף ברבו מי גשמים דלטפח של גשמים עולים טפחיים דמעיין וכמש"כ הר"נ בנדרים (דף מ') וכיון דדין הנהרות כמעיין ע"כ גם החפירה בצד הנהר דינו כמעיין דהוי כמו שנמשך מי החפירה מן המעיין דכתבו בתוספתא והרמב"ם דדינו כמעיין א"כ ה"ה בחפירה אצל הנהר דהא נהרות דינם כמעיין לדידן ומקילינן משום זה בחשש זוחלין דהוי חשש דאורייתא כש"כ בחשש ג' לוגין שאובין דהא כל זמן דלא הוי רוב שאובין אין בו כי אם חשש דרבנן ודאי דיש לסמוך על הסוברים וכהכרעת הרמ"א דנהרות דינם כמעיין אף ברבו מי גשמים: ע"כ אף היכא דיש לחוש שמא מי החפירה נמשכו מן הנהר ג"כ כשר משום דדינו כמו חפירה בצד המעיין ונמשך מן המעיין דמבואר בתוספתא להדיא דדינו כמעיין: ענף ב'

ו) ולכאורה יש מקום לחוש בזה לפי מה שכ' הרמב"ם בפירוש המשניות מקוואות פ"ה מ' ה' ובעדיות פ"ק מ"ג דמה דמבואר במשנה שם זוחלין כמעיין ונוטפים כמקוה היינו באם שאינו יורד המים מן המעיין כי אם טיפין טיפין בהפסק יש לו דין מקוה אא"כ יורד בקילוח בלי הפסק וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' י"ג: א"כ ה"ה בחפירה אצל הנהר אף דנמשך מי הנהר לתוכו: עכ"ז יש לחוש דלמא אינם יורדים לתוכו כ"א טיפין טיפין ולא בקילוח בלא הפסק א"כ אין דינו כמעיין אך באמת אין זה חשש דא"כ קשה אמאי כתבו בתוספתא וברמב"ם דחופר אצל המעיין דינו כמעיין דניחוש ג"כ שמא אינם יורדים המים לתוך החפירה כ"א טיפין טיפין ואז אין דינו כמעיין וע"כ מוכח דדוקא באם שראינו דאין המים יורדין בקילוח כ"א טיפין טיפין אז אין דינו כמעיין משא"כ בחפירה אצל הנהר דיורדים המים דרך נקבי הקרקע כמבואר בחגיגה (דף כ"ב) דארעא חלחולי מחלחלא. א"כ מן הסתם יורדין והולכים המים בקילוח בלי הפסק כ"א בראינו דנפסק קילוח המים משא"כ כל זמן דלא ראינו דנפסק תלינן במצוי דמסתמא יורדים בקילוח בלא הפסק דרך נקבי הקרקע א"כ ה"ה בחפירה אצל הנהר תלינן ג"כ דמסתמא הולכין המים דרך נקבי הקרקע בלא הפסק וזוחלים כמעיין כנ"ל. ע"כ שפיר פסקו להקל ודלא כהמשכנות יעקב ועיין ברמב"ם פ"ט ה' מקוואות ה' י"א וביו"ד סי' ר"א סעי' י"א וסעי' ב' וט"ז ס"ק י"א ובר"נ (דף מ' ומ"א) ובפ"א מקוואות משנה ו' וקצרתי

ז) ובבכורות (דף נ"ה) אי' אמר ר' יוחנן אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה למאי הילכתא אילימא לנודר כו' אלא למעשר בהמה ופי' רש"י שם והובא בתוס' שם בארוכה דמבית יריחו ולמעלה בטל חשיבותו ולמטה הולך ויוצא בלא תערובות כדאמרו במדרש דהדין ירדן הולך במלחא דימא ולא מתערב כו' ע"ש ויש להקשות לפי מה דכתבתי בשם הראב"ד דכל נהרות כשרים לקדש ולטבילת זב דמקרי מים חיים וכמש"כ לעיל א"כ קשה דהוי מצי למימר דנפ"מ רבתא לטבילת זב ולמי חטאת ולטהרת מצורע דמבית יריחו ולמטה דלא מתערב בימים דינו כמו נהר דכשר לכל הנ"ל ומבית יריחו ולמעלה דבטל בימים אינו כשר לכל הנ"ל וכר' יוסי דס"ל דכל הימים פסולים לזב ולמי חטאת משום דהתורה קרא' מקוה וכדקיי"ל כנ"ל ואף לשיטת הרמב"ם