עין יצחק חלק א קכ

מקודם וזהו בכלל דגילוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא לבטל לדיבורי' הראשון ואף רבא דס"ל גילוי דעתא בגיטין מילתא היא מודה בזה וזהו ברור ופשוט וע"כ ה"ה דקרבן באמת הוא חטאת ואף דהבעלים חושבין ואומרים דיהיה לשם שלמים. עכ"ז כיון דידוע דהקרבן הוא קרבן חטאת ואינו של שלמים ע"כ אין ממש בדבריו לבטל ע"י אמירה גרוע כזה למה שעשה מתחילה לשלוחים את הכהן דמסר לו לשחוט הקרבן ואף הך דיעה דס"ל דיהי' פסול בטלו שא"ה משום דמפרשינן למה דאמר יהא פסול אף דבאמת אין עליו שום פסול משום דכוונתו הי' לבטלו וע"כ ממילא הוא פסול אבל בנ"ד לא שייך לדון כן רק באם העובד עצמו חושב על חטאת דיהיה לשם שלמים אז מקרי שלא לשמו עכ"פ וכדיליף מקראי בריש זבחים אבל לא מהני במחשבתו כזה לבטל לשליחות הכהנים דנעשו מתחילה בעת שמסר להם הקרבן דנתהוו שלוחי דידן וזהו ברור ויש אתי עוד דרכים אחרים בזה רק מפני העדר בריאותי עת לקצר ועיין במקנה לקידושין (דף כ"ג) בתוס' ד"ה דאמר רב הונא כו' ובשו"ת גבעת שאול סי' ק"ט וקצרתי: סימן ב

בתשובת משכנות יעקב ח' יו"ד סי' מ"ג העלה במקוואות הסמוכים לנהר כל שיש לספק שאין למעיין מקור בפ"ע רק נמשך מהנהר אין להקל בנפלו שם ג' לוגין מים שאובין כמבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' מ' משום דאין עלי' שם מעין ופסול לזבין כמבואר בתוספתא פ"א ה' מקוואות וז"ל החופר בצדדים בצד הנהר במקום הביצים ה"ה כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהם באים מחמת המעין אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין ה"ה כמעין פסקו מלהיות מושכין ה"ה כמו תמצית עכ"ל התוספתא והובא בר"ש פ' א' דמקוואות משנה ו' ודוקא כ"ז שמחוברים כשפה"נ למעין שם מעיין עליהם לכל דיני מעין ולא מיפסל בנפלו בו ג' לוגין שאובין כמו דין מעיין אבל בבאים דרך חפירה בקרקע פסק שם מעין שהרי אין חיבורם כשפה"נ רק דרך חלחול הקרקע נקבים דקים לכן שם מקוה עליהם ונידונין כתמצית כו' וע"כ מיפסל בנפלו בו ג' לוגין שאובין ולא נקב הכלי וכ"פ הרמב"ם פ' ט' ה' מקואות ה' ג' ד' וחלק על המהרי"ק והמחבר והרמ"א ע"ש ונשאלתי מכמה רבנים גדולים לחוות דעתי בזה: ענף א

א) ולענ"ד נראה לומר דאין ראי' מהתוספתא הנ"ל. דהא מבואר ברמב"ם ה' פרה פ' ו' ה' י' דדעת הראב"ד שם דנהרות כשרין לקדש מהם מי חטאת משום דמקרי מים חיים. רק ימים פסולים לטבילת זבים ולקדשו מהן מי חטאת כמבואר בפ"ח דפרה משנה ח' דהלכה כר"י דימים מטהרים בזוחלין ופסולים לזבים ולקדש מהן כו' כמש"כ הרע"ב שם וכמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ט) בד"ה ר' יוסי אומר כו' טעמי' דר' יוסי יע"ש. ובתוספתא פ"ח פרה אי' דכל הנהרות פסולין לקדש ועיין בראב"ד שם שכתב דאף דבהתוספתא מבואר דנהרות פסולין לקדש עכ"ז סמכינן על מתניתין דמבואר דנהרות כשרים לקדש יע"ש. ע"כ י"ל דלכן אמרו בתוספתא דחופר בצד הים ובצד הנהר אין שם מעין עליו משום דדברי המשכנות יעקב הנ"ל הם דחוקים בטעמו דהא בחופר בצד המעיין מבואר בתוספתא דכ"ז שהם באים מחמת המעיין אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין דינו כמעין אלמא דמיירי אף בידוע שאין לחפירה זו מקורו מעצמו רק הוא נמשך מן המעיין שאצלו דינו כמעיין א"כ מה לי בבא ממעיין או נמשך לחפירה מים מן הנהר דהא במעיין ג"כ מיירי התוספתא אף דאין בו כשפה"נ רק דרך הנקבים דומי' דחופר בצד הנהר ע"כ אין טעם לחילוק בין נהר ומעין בזה

ב) ע"כ נלע"ד הפי' של התוספתא והוא דהתוספ' אזלא לטעמי' דהא התוספתא בפרה פ"ח ס"ל דכל הנהרות פסולים לקדש א"כ ס"ל דנהר אין דינו כמעין משום דחיישי שמא רבו מי גשמים כמש"כ הראב"ד שם. ע"כ שפיר אמרו בתוספתא החופר בצד הים וצד הנהר מקרי מי מקוה משום דחיישי דילמא אין לחפירה זו מקור נובע מעצמו רק כיון דהוא סמוך להנהר וים חיישינן דילמא מי ים ונהר נמשכין לחפירה דרך נקבי הקרקע ע"כ פסולים דהא מי ים בוודאי אין דינו כמעין דהתורה קראן מקוה. רק בזוחלין מטהרין כמש"כ התוס' בשבת (דף ק') דכיון דכל שעה ושעה הולכין ושבין מכאן לכאן דינם כזוחלין אבל באמת דינם כמקוה לפי דהתורה קראן מקוה וכ"כ הר"ש והרע"ב פרה פ"ח מ"ח וה"ה נהר דאין דינו כמעיין לשיטת התוספתא הנ"ל ואפשר דהוא ג"כ מה"ט דר"י דהתורה קראה לימים מקוה וס"ל להתוספתא דה"ט שייך גם בנהרות דאין לחלק בין נהרות לימים וכיון דנהרות אין דינם כמעיין לשיטת התוספתא ויהי' מאיזה טעם שיהי' ע"כ בחפירה בצד הנהר ג"כ חיישינן שמא אינו נובע ממקורו כי אם מן הנהר הוא נמשך וע"כ אין דינו כמעיין כיון דנהר גם כן אין שמו מעיין וכש"כ ים אבל לדידן דקיי"ל דנהרות כשרים למי חטאת וכמש"כ הראב"ד שם להוכיח מן משנה דפרה ויש שם מעיין על הנהר בעצמו. ע"כ אף אם ניחוש דמי החפירה הוא נמשך מן הנהר ג"כ דינו כמעיין וכמו בחופר בצד המעיין דדינו של החפירה כמעיין אף שידוע שאין לו מקור בעצמו כי אם מן המעיין שאצלו הוא בא דינו כמעיין כמבואר בתוספתא הנ"ל אם כן ה"ה בחופר בצד הנהר ונמשך שם מי הנהר דינו ג"כ כמעיין כמבואר במשנה מקוואות פ"ה משנה ה' דהזוחלין כמעיין ופירש שם הר"מ והר"ש דהזוחלין מן המעיין ונהרות גדולים ונחלים משפטן ומשפט המעיין אחד הוא וכן כתב הרמב"ם בעדיות פ"ז משנה ג' דהזוחלים כמעיין והם המים הנגרים בנחלים ונהרות ע"ש ועיין ביו"ד סי' ר"א סעי' נ' בהג"ה שם שכתב דמקוה הבא מן המעיין דין מעיין עליהם כמש"כ הש"ך שם ס"ק ק"ח כל זמן שלא נפסק א"כ לשיטת הראב"ד הנ"ל אין ראי' מהתוספתא הנ"ל ובשיטת הרמב"ם דפסל נהרות למי חטאת כבר תמה שם הכ"מ דהא בפ"ח דפרה משנה י' מבואר דארבע נהרות דא"י פסולות לקידוש מפני שהם מי ביצים ומי תערובות אבל שאר נהרות משמע דכשר ע"ש

ג) אך עדיין נשאר לנו ראיות המשכנות יעקב הנ"ל מהרמב"ם שהביא דינו של התוספתא בחופר בצד הנהר וים דדינו כמקוה אך באמת י"ל דלדינא אין לנו הכרח להחמיר בנפלו בו ג' לוגין שאובין משום דהא ביו"ד סימן ר"א סעי' ב' הובא שם מחלוקת הראשונים אם טובלין בנהרות או לא ושיטת הרמב"ם פ"ט מקוואות ה' י"ג דאין לטבול בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים והכ"מ כתב שם דאף ביומי תשרי איכא למיחש שירבו נוטפין על זוחלין ואפשר דמה"ט כתב הרמב"ם ה' פרה פ"ו ה' יו"ד דכל הנהרות פסולים לקידוש דזהו משום דחיישינן שמא רבו מי גשמים על הזוחלין ולא ס"ל למימרא דשמואל נהרא מכיפי' מיברך. וע"כ לא חשש הרמב"ם להוכחת הראב"ד שם ממשנה דפרה דהוכיח דנהרות כשרים למי חטאת משום דהרמב"ם ס"ל כאבוה דשמואל דעביד מקוואות לברתי' ביומי ניסן. והר"ן בנדרים (דף מ' ע"ב) כתב שם דזהו פלוגתא דתנאי בבכורות (דף נ"ה) א"כ הך משנה דפרה דהוכיח הראב"ד שם דס"ל דנהרות דינן כמעיין הוא משום דס"ל להך משנה כמאן