עין יצחק חלק א קיט

ע"ש]. ועיין בש"ך ח"מ סי' ק"ח ס"ק ז' מזה וקצרתי: ולפי זה יש לומר דבנ"ד הוי ג"כ בגדר הפה שאסר כו' דהא היתה יכולה לשתוק ולא לגלות שהיא רואה הדם סמוך להתשעיש והיא רואה מחמת תשמיש ונאמנת שפיר לומר דהיתה בתולה משא"כ בהך דיבמה שאמרה לא נבעלתי דאף דיש לה מיגו דאינו יכול לבא עלי מ"מ הא אין זה בגדר הפה שאסר רק בתורת מיגו כו' ועיין בב"מ (דף ב') בתוס' ד"ה וזה נוטל שכתבו לחלק דשאני מיגו דאי בעי שתיק ע"ש וקצרתי וע"כ היכא דלא נמצא על העד של הבעל נאמנת האשה שלא תהי' דינה כרואה מחמת תשמיש

ה) אכן בנמצא על העד של הבעל דאז ליכא מיגו דבכה"ג לא מהימנא לומר דהיתה בתולה בעת שניסת לשני כיון דשהתה תחת בעלה לכה"פ שלשים יום וע"ד מה שהי' ביניהם קטטות לא ביארו לי במכתבם עצם ענין סיבת הקטטות שהיה בין הזוג אם הי' זה משום דהי' מאוס בעיניה או משום סכסוך בעניני ממון וכיוצא וע"כ אם נמצא על עד של הבעל קשה להתירה ועכ"ז אפשר לדון להיתירא גם בזה והוא דבאה"ע סוף סי' ס"ח מבואר דבלא נסתרה נאמן הבעל לומר דלא בעל אף אחר זמן שלשים יום וכתב שם ההפלאה דאף בלא ידוע דנסתרה ג"כ מהימן לומר דלא בעל משום דחזקת ממונא מסייע לו לענין להפסיד כתובתה ואף דבנ"ד לא שייך הך חזקת ממונא עכ"ז הא מבואר בכתובות (דף י"ב) דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי ולהוציא הכתובה מבעלה המוחזק וכדמסקינן שם הטעם לפי דיש לה מעלת ברי ואוקי אחזקת הגוף דהיתה בתולה עד אחר אירוסין דברי ואוקי אחזקה עדיפי מן מעלת מוחזק וכיון דחזינן דמשום סיוע דחזקת ממונא נאמן לומר דלא נסתרה עמו וכמש"כ ההפלאה כנ"ל כש"כ דהיכא דיש מעלת ברי ואוקי אחזקת הגוף ביחד דיש לה דהא אין שום אדם מכחישה דוודאי נאמנת לומר דלא נסתרה עם בעלה הראשון מעולם וע"כ היתה בתולה בעת שניסת לשני. ואין דינה כרואה מחמת תשמיש כלל

ו) ואף דהנהוג הוא דהשושבינים מיחדים להחתן והכלה אחר החופה עכ"ז אפשר לומר אולי היה אז חופת נדה ולא היו יכולים לייחדן וכיוצא וע"כ אין זה מקרי דיש עדים דנסתרה וכיון דאין עדים שנסתרה נאמנת לומר דלא נסתרה וכפי שנתבאר ועיין באה"ע סי' ס"ח סעי' יו"ד וב"ש ס"ק כ"ה ועיין באה"ע סי' קי"ז סעי' יו"ד ובח"מ ס"ק י"ח וביאור הגר"א זצ"ל ס"ק י"ב ובכתובות (דף ט' ע"ב) בתוס' ד"ה מאי לאו דקטען טענת פ"פ כו' וקצרתי ואף אם אומרת דנסתרה ולא נבעלה נאמנת במיגו דלא היתה מודה דנסתרה דהא הוי מיגו בעיקר החזקה דנאמנת וכמש"כ לעיל ועוד יש לומר בנ"ד דאף דנימא דנבעלה מחמת החזקה דלא מוקי אנפשי'. מ"מ אין לברר ע"י זה רק לומר דנבעלה פעם אחת אליו ולא אבדו כל בתולי' ע"י ביאה אחת דהא עד שתחי' המכה תלינן ושיטת השו"ע דכמה פעמים תלינן בדם בתולים עד שתפסוק פעם א' ולא תראה א"כ אף שנבעלה תחת בעלה הראשון עכ"ז י"ל דלא פסקה מלראות וכמש"כ הסדרי טהרה דלעולם אף יותר משנה תלינן לשיטת המחבר בדם בתולים א"כ אף דנימא דאינה נאמנת לומר בתולה הייתי בעת דניסת לשני עכ"ז י"ל דמ"מ לא נבעלה רק פעם א' ולא כלו כל בתולי' דהא מחמת החזקה דלא מוקי אנפשי' אין לנו לברר רק על ביאה אחת. וגם הא הרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש מסייע לה דלא תהיה דינה כרואה מחמת תשמיש. וע"כ הדין ברור דנאמנת אף בנמצא על העד של הבעל ואין אנו צריכים לומר דדוקא משום מיגו נאמנת. רק דנאמנת משום דהתורה הימנה וגם אף דנבעלה כמה פעמים לבעלה הראשון מ"מ יכול להיות דלא חייתה המכה עדיין ותלינן בדם בתולים ודעתי מסכמת להיתירא דאין דינה כרואה מחמת תשמיש ומותרת לבעלה: סימן יט אל כבוד הרב הגאון וכו'

מכתבו הגיעני בשאלתו בענין מקוה מכפר א' אשר הם רחוקים מהעיר איזה פרסאות וקשה להם לבוא אל העיר בכל פעם ויש שם פאבריק של טערפעטין וסמוך להפאבריק יש שם באר רחב ממים נובעים אשר יש שם תמיד מ' סאה אף בעת היובש אך בעת שרוצים לחמם את החפירה הנ"ל שופכים מהקעסיל של הפאבריק את הטערפעטין ומחממין שם מים והולך אל החפירה הנ"ל ומפני זה יש תמיד להמים של החפירה הנ"ל ריח טערפעטין והמראה של המים הם געל קצת וביקש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה

א) והנני להשיבו והוא דהא מבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' כ"ה דאם הדיח בו כלים ונשתנה מראיתו לא נפסל רק אם נפל להמקוה גוף הדבר המשנה את מראיתו פוסל. והנה במשנה פ"ז דמקוואות משנה ג' תנן הדיח בו סלי זתים וסלי ענבים ושינו מראי' כשר וכן הוא ברמב"ם פ"ז ה' מקוואות ה"ז אכן בטור ושו"ע אמרו סתמא הדיח בו כלים כו'. והב"ח בטור שם כתב דאף כלים שהי' בהם משקה והדיחן שם ונשתנה מראי' לא נפסל ומשמע דאף דנשאר לכלוך של המשקין על הכלים וכמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ה ס"ק א' דכלים שמדיחין אותם מסתמא אינם מקונחים. ומדסתמו הכא משמע דאין לחלק בזה בין משקה המתדבק בדופני הכלי או לא ובכל גווני אמרו דהדיחן הכלים שם דכשר המקוה ורק אם נשארו מן הטערפעטין שם בזה יש להחמיר דמקרי דנשתנה מראהו מן גוף הדבר שנפל בתוכו וזולת זה אין להחמיר בנ"ד כיון דהמקוה הוא מן מים נובעין וכמש"כ כת"ר ומבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' כ"ח דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה וזהו בשם בעל הנפש להראב"ד והרשב"א בשער המים וכן ראיתי בספר האשכול ה' מקוואות סי' נ"ה ע"ש וע"כ אין לנו לחוש לקושיות המשכנות יעקב ולדברי הראשונים והשו"ע אנו שומעין וע"כ אם ידוע ששפכו את הטערפעטין כולו מן הקעסיל אף שנשאר לכלוך מן הטערפעטין על הקעסיל אין לחוש כלל מכל הלין טעמי ומחמת הריח וודאי אין לנו לחוש וכמבואר בהרמב"ם פ"ז ה' מקוואות ה' א'

ב) ומה שהקשה כת"ר בהאיבעיא דנדרים (דף ל"ה). וקידושין (דף כ"ג) הני כהני שלוחא דידן כו' דה"ל למפשט זה מן המשנה דזבחים (דף מ"ו) דלא מהני מחשבת הבעלים דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן דלאו בדידהו תליא דכתיב המקריב אותו לא יחשב והקשה כת"ר דהא היכא דשחטו הכהנים עולה לשם עולה וכן חטאת לשם חטאת והבעלים חשבו שיהי' החטאת לשם שלמים וכן בעולה שיהי' לשם שלמים דיהי' פסול הקרבן אם הוי כהני שלוחא דידן דהא הבעלים מבטלין שליחות הכהנים הנה הפרי מגדים ליו"ד סי' ד' בשפתי דעת ס"ק ג' העיר כזה ולדעתי אין זה קשה דהא מבואר בגיטין (דף ל"ב ע"א) גבי ביטול שליחות הגט דאם אמר פסול הוא לא אמר כלום משום דהא באמת אינו פסול ואף באמר יהא פסול מבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ד רק בשם יש מי שאומר דבטלו. ובטור שם יש דעה החולקת ע"ז והטעם הוא דכיון דבאמת אין שום פסול על הגט. ע"כ אין ממש בדבריו לבטל למה שעשהו לשליח