עין יצחק חלק א קיז

להקל אף במכה שאינה ידועה אם מוציאה דם וכמש"כ הרדב"ז לדינא להקל ביש לה ווסת אף במכה שאינה ידוע אם מוציאה דם

ה) ולפ"ז יש מקום להקל בנ"ד אף שלא נודע לנו אם המכה מוציאה דם מ"מ כיון דיש לה וסת קבוע ועכשיו חדל להיות לה אורח כנשים יש לסמוך בזה להקל ולתלות במכה אף דספק ספיקא ליכא בנ"ד כמבואר בפוסקים דדוקא בהמכה הוא במקור יש בזה ספק מכה וספק צדדין אבל אם המכה הוא בצדדים לא שייך ס"ס הנ"ל מ"מ אף דליכא ס"ס יש להקל ולתלות במכה אף שאינה ידועה אם מוציאה דם כיון דיש לה וסת אכן לפמש"כ החתם סופר ח' יו"ד סי' קמ"ב בכוונת הרשב"א דמיקל לתלות במכה אף שאינה ידועה אם מוציאה דם דזה אינו רק באם שידוע לנו אם המכה הזאת היא מאותן המכות שיש שם דם עכ"פ אך אינו ידוע לנו אם מוציאה דם בשום פעם כלל אבל היכא דאינו ידועה אם יש בה דם א"כ מאן לימא לן שיש שם קיבוץ דם כלל וע"כ יותר לנו לומר שזהו דם המקור שיש שם דם בוודאי וכ"כ החתם סופר בסי' קנ"ג ובכמה תשובות כן. א"כ לפ"ז נסתר ההיתר של מכה שאינו ידוע אם יש בה דם דאפשר לומר דאף הרשב"א מודה בזה להחמיר וכדברי החתם סופר הנ"ל אכן לפי מה שהוכחתי מהא דכתובות (דף ל"ו) דבוגרות נותנין לה לילה ראשונה ולשיטת הר"ח דבוגרות הוי ספק אם יש בה דם כלל וכש"כ לשי' הריטב"א הנ"ל והתם הוי ספק אם יש בה דם כלל ואפ"ה תלינן ומותר לו לבעול באותו הלילה כמה בעילות א"כ מוכח מזה דאף בספק אם יש בה דם כלל ג"כ יותר לתלות במכה כדי שלא נימא דראתה דם נידות משום דלא שכיח דם שלא בעת ווסתה כלל א"כ מוכח מזה דלא כחומרת החתם סופר הנ"ל ולכן שפיר סתם הרמ"א בזה ומה דמקשה החכ"צ מהא דאר"ע בנדה (דף נ"ח) במכה שיכולה להגלע דם ולא כתם כבר כתבתי במק"א לתרץ זה כיון דעיקר טעם דבוגרות נותנין לה לילה ראשונה משום דלא שכיח דם שלא בעת ווסתה כמש"כ המהרש"א והבית שמואל כנ"ל ע"כ י"ל כיון דר' עקיבא חייש למיעוטא כידוע ע"כ לר"ע יש להחמיר ולא לתלות במכה שא"י אם מוציאה דם אלא משום דם ולא כתם יש להקל בכתמים ומתורץ קושיות החכ"צ

ו) והנה בספר מעיל צדקה סי' ס"ז כתב לתמוה על הסוברים דביש לה מכה תולה בה. דהא מהגמרא אין הכרח לזה דלא אשכחן בש"ס דאם יש להמכה תולה במכה אלא לרואה מחמת תשמיש דהתם טעמא רבא אית בי' דאין דרך דם המקור לבא מחמת תשמיש כו' אבל היכא דאין אנו דנין עליו אם היא רואה מחמת תשמיש בזה לא נמצא מקור מן הש"ס לדון ולתלות במכה שא"י אם מוציאה דם ואף במכה שמוציאה דם אין תולין אלא בברי לה דהך דם מן המכה שותת ויורד כו' עכ"ל המעיל צדקה וכן כתב כת"ר במכתבו אבל זהו נגד כל הפוסקים האחרונים ובאמת לפי מה שהוכחתי מן הא דכתובות (דף ל"ו) דתלינן בדם בתולים בבוגרות אף דספק יש בה דם ולא מטמאין אותה משום נדה והתם הא אנו דנין עליו אם טמאה נדה ואפ"ה תלינן מספק שמא יש לה דם בתולים ומטהרינן אותה ואף דאיכא התם רוב דאין לבוגרות בתולין כמש"כ הריטב"א כנ"ל כש"כ בספק השקול תלינן לטהרה דאינה טמאה משום נדה ושפיר כתבו הפוסקים שלא לחלק בזה ולכן יש מקום להקל בנ"ד ולטהרה אף במוצאות בבדיקות העד כתמים אדומים

ז) אך אכתי יש לעיין בנ"ד לפי דהא לא נודע לנו אם יש לה מכה רק מפי רופא א"י והא מבואר בסי' קפ"ז סעי' ח' דאף על רופא כו' יש מסתפקים לומר דלא מהימן כש"כ ברופא א"י כמבואר שם א"כ בנ"ד לא מהימן הרופא לומר דיש לה מכה ואפשר לומר דהא מבואר שם בטור בשם התרומות ובשו"ע דדוקא לאחר שתתחזק לא מהימן אבל מקודם שתתחזק מהימן. ע"כ דוקא התם דהוחזקה לנו ברואה מחמת תשמיש ואף שנתרפאית מהיום הא לא נתרפאית רק מכאן ולהבא ולא למפרע ע"כ כיון דעד עת שנתרפאית היתה בשם רואה מחמת תשמיש והי' עלי' שם איסור ע"כ לא מהימני. אבל בנ"ד שאומר שיש לה מכה א"כ לפי דבריו לא נאסרה מעולם ואינו רק בירור הדבר לכן כיון דלא מקרי איתחזיק איסורא מהימני משום לא מרע אומנתו. ע"כ יש לומר דמהימן אף רופא א"י לומר דיש לה מכה ולא נאסרה מעולם ובאמת מן מש"כ הטור והשו"ע דלא מהימן לאחר שתתחזק ברואה מתשמיש יש להוכיח מזה כסברת הברית אברהם שהובא בספרי ח' יו"ד סי' ה' ענף ד' שכתב דלמא לא מהני הא דאומן לא מרע אומנתו רק היכא דליכא חזקת איסור ולא היכא דיש חזקת איסור: אכן כבר הבאתי שם ראיות דסמכינן על לא מרע אומנתו אף נגד חזקת איסור וכדמוכח מהא דגיטין (דף ט') דכל השטרות העולים כו' דכשרים משום דסמכינן על לא מרע נפשי' כמבואר בהראשונים ובח"מ סי' ס"ח ע"כ הדין נותן דסמכינן על אומן לא מרע אומנתו אף נגד חזקת איסור ואפשר לחלק דשא"ה ביו"ד סי' קפ"ז דלא סמכינן עליהם לאחר שתתחזק לרואה מתשמיש משום דבענין רפואה אפשר להו לאשתמוטי ולתלות באיזה טעות דהיה להו מכח הדמיון ושאני היכא דהוי עדות על המציאות והמעשה בענין איך הי' כמו שטרות העולים כו' אבל בנ"ד דמעיד דיש לה מכה בא"מ זה הוי כמו עדות של איזה ענין איך הוא במציאות וודאי מירתת שלא יותפס לשקרן. וזה הוי מילתא דעביד לגלויי בקל ע"כ מהימן אף רופא זה כן יש לדון בכ"ז אכן ראיתי בספר חתם סופר ליו"ד סי' קנ"ג שכתב דאין הרופא נאמן לומר דיש לה מכה כי מניין יודע זה וכי עינו ולבו שם הי' ואין לסמוך על המחאתו ושכלו כו' ע"כ קשה לי לסמוך להקל בנ"ד כי תרתי קולי לא מקילינן קולא א' להקל ולתלות אף במכה שא"י אם מוציאה דם קולא ב' להאמין רופא א"י. ע"כ בהנך תרי קולות אין בכחי להקל נגד החתם סופר ושארי אחרונים ולכן אינני אומר בזה לא איסור ולא היתר

ח) והנה מבואר בסי' קפ"ז סעי' ז' אם כל זמן שהיא בודקת בכל החורים וסדקים אינה מוצאות כתם כי אם במקום אחד בצדדין יש לתלות שממכה שבאותו צד בא כו' והנו"ב בסי' מ"ד בתשובת הגאון מוהר"י זצ"ל כתב דהמחבר מיירי אף באינו מבורר המכה באותו מקום ואפ"ה טהורה והנו"ב בסי' מ"ו חולק עליו וכתב דהמחבר מיירי ביש לה מכה אך אף דלא נתברר דמוציאה דם אפ"ה מיקל בזה לפי דזהו הוכחה על המכה שמוציאה דם ואף באשה שאין לה ווסת יש להקל עפ"ז ובאמת הדעת נוטה כסברת הגאון מוהר"י זצ"ל דאף בלא נתברר לנו המכה עכ"ז כיון שאינה מוצאת דם רק במקום א' יש להקל משום דזה הוי כמו סי' מקום דהוכחתי בספרי ח' אה"ע סי' ו' ענף א' דסמכינן על סימנין אמצעים באיסורין וראי' לזה מהא דנדה (דף י"ד ע"א) בתוס' ד"ה ולמחר מצאו עליו דם כו' דכתבו שם בגליון התוס' דאין לחוש שמא דם מאכולת דכיון דנמצא על יריכה במקום שנגע בעד מוכחה מילתא דטמאה נדה וכוונתם דלכן טמאה נדה וחייבת קרבן כמו כל טמאה נדה בוודאי ולא חיישינן לחולין בעזרה משום דבגדר סי' מקום נגעו בה דאמרינן דאיך אתרמי דבאותו מקום שנגע העד ביריכה תתמעך המאכולת שם וכמו כל סי' מקום דאמרו דמקרי סי' אמצעי ואף דלא ברירא לן אי סימנים דאורייתא והארכתי מזה בספרי לדון אי צמצום מקום הוי סי' מובהק וע"כ ה"ה הכא כיון שאינה מוצאת דם בשום מקום רק במקום א'