עין יצחק חלק א קטו

לה שאין זה דם נדות אין זה מקרי הוחזקה נדה כלל מעולם

ד) ומה שטבלה בשלשה ימים לאחר ששמשה ג"כ אין זה מקרי מעשה כ"כ וכעין דברי הנו"ב במ"ק סי' י"א שכתב כי אין לנו להחמיר רק בלבישת בגדי נדה והבו דלא לוסיף עלה וגם בזה יש לדון לסברת החוות יאיר הנ"ל וכנ"ל ויש בזה ג"כ דין ס"ס הנ"ל ועוד דהא לא מצינו הוחזקה רק להחזיק מן אותו זמן ולהלן אבל לא על למפרע וגם הא כיון ששמשה עמו מקודם ג' ימים לטבילתה א"כ זה דומה למה שכתב הט"ז ביו"ד סי' קפ"ה ס"ק ב' במעשה באשה א' כו' דכיון דגילתה דעתה קודם שהוחזקה לנדה דאין זה בכלל הוחזקה נדה וה"ה בנ"ד דשמשה ג' ימים קודם הטבילה וקצרתי ועיין בנו"ב במ"ק סי' י"א ובשיבת ציון שאלה ע"ד וכן הא כתב כת"ר דהשכינים ידעו מזה דלכן הלכה לטבול כדי להשקיטם וע"כ אין לחוש לזה כנ"ל

ה) אכן עדיין יש לחוש בנ"ד משום דהא כבר שמשה עם בעלה ומבואר ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב ברמ"א דנאמן אדם לומר ששבועתו הי' באונס או על תנאי ודוקא קודם שעבר אבל אם כבר עבר א"נ לפטרו ממלקות בב"י בשם הרשב"א עכ"ל והובא זה בחתם סופר ח' יו"ד סי' ט' לכלל דהיכא דעבר כבר אינו נאמן ליתן אמתלא וחזינן דלוקה אף דקודם שעבר הי' נאמן שם: מ"מ כיון דלא נתן אמתלא עדיין לכן לוקה א"כ בנ"ד דעברה ושמשה עם בעלה הדין נותן דאינה נאמנת ליתן אמתלא אך אפשר לחלק דשאני היכא דעבר ועשה העבירה בפני עדים כמו דמיירי התם הרמ"א בשם הרשב"א דכתבו דאם עבר א"נ לפטור ממלקות הרי דמיירי בעבר לפני עדים. ע"כ אמרינן דכיון דעבר כן בפני עדים ולא אמר להם אז בעת שעובר דיש לו איזה אמתלא ע"ז לכן הוי כמו דאומר אז בפירוש דאין לו שום אמתלא כלל משא"כ היכא דאינו עובר בפני עדים רק דשמשה עם בעלה כמו בנ"ד אפשר דלא מחלקינן בזה ולעולם נאמנת ליתן אמתלא

ו) ועוד נלע"ד להעיר ולהוכיח מן הרמב"ן והרשב"א דאף לאחר שעבר ג"כ נאמן ליתן אמתלא. והוא דהא ראיות הרמב"ן והרשב"א דס"ל דבהוחזקה אינה נאמנת ליתן אמתלא הוא ממה שהוכיחו כן מהא דאמרו דהוחזקה נדה בשכינותי' בעלה לוקה עלי' ואם א"י דנאמנת ליתן אמתלא לא הי' לוקה וכמש"כ התב"ש בסי' א' מזה וכמו דפי' בחוט השני סי' י"ז סברתם דאם א"י דנאמנת ליתן אמתלא לא הי' לו ללקות ע"י כיון דאין זה איסור ברור וכן הוכיחו עוד מהך דכתובות (דף ע"ב) דמוקי הש"ס דמיירי בהוחזקה נדה דבעלה לוקה דמוכח מזה דא"נ ליתן אמתלא וכוונתם בזה דאי נימא דנאמנת ליתן אמתלא רק דמיירי התם באינה נותנת אמתלא כלל דא"כ תקשה דל"ל לאוקמי דמיירי בהוחזקה נדה בשכינותי' והיינו דלבשה בגדי נדות הא ה"מ למימר דמיירי באמרה לפני השכינים דהיא טמאה נדה ואח"כ הודיעו זה להבעל וע"כ מוכח דהש"ס רוצה למימר דמיירי באופן שאין מועיל לה שום אמתלא בעולם כלל וזה אינו רק בהוחזקה נדה בשכינותי' דאז א"נ לחזור אף ע"י אמתלא

ז) ויהי' איך שיהי' בכוונת הוכחתם עכ"פ חזינן דפירשו להא דהוחזקה נדה ובא עלי' דלוקה ואינו מועיל אמתלא זהו משום דבהוחזקה נדה א"נ באמתלא והוכיחו כן לדינא כמבואר בסי' קפ"ה בשמם ואי נימא כדברי הרשב"א והרמ"א דיו"ד סי' רל"ב הנ"ל דאחר שעבר א"נ לומר אמתלא ולחזור מדבריו א"כ תקשה דמנלן להרשב"א והרמב"ן להוכיח ממה דאמרו הוחזקה נדה בשכוניתי' דלוקה דזהו משום דבהוחזקה נדה א"נ לומר שום אמתלא וכטעמם משום דלעשות מעשה לא עבדה כו': הא י"ל דהא דהוחזקה נדה בשכינותי' דלוקה בבא עלי' ולא אמרינן כמש"כ החוט השני דכיון דיכולה לחזור אין זה דבר ברור למלקי עלי' כנ"ל. הא י"ל שא"ה כיון דעבר ובא עלי' א"כ א"נ לחזור ע"י איזה אמתלא בעולם וכמבואר בהרשב"א והרמ"א יו"ד סי' רל"ב הנ"ל דאחר שעבר א"נ לפטור ממלקות ואף דהתם קודם שעבר הי' נאמן מ"מ לוקה כיון דאח"ז לא יהי' נאמן כלל וכמבואר בסי' רל"ב שם

ח) ובאמת י"ל בשיטת הטור דס"ל ביו"ד סי' קפ"ה דאף בהוחזקה נדה נאמנת ע"י אמתלא לומר טהורה אני ותקשה עליו דאמאי אמרו בהוחזקה נדה דבעלה לוקה דאיך לוקה הא אין, זה איסור ברור. וכפי דברי החוט השני הנ"ל אכן לפי מש"כ לחלק דהיכא דעברה שאני ע"כ י"ל דהטור ס"ל לחלק דאין ראי' מהך דהוחזקה נדה דלוקה דשא"ה דעברו ושמשו ע"כ א"נ בשום אמתלא כלל ודומה זה להך דסי' רל"ב הנ"ל דאף דהי' נאמן שם מקודם דעבר עכ"ז לוקה מדאינו נאמן שוב משא"כ התם ביו"ד סי' קפ"ה דמיירי קודם שבא עלי' ואנו דנין אם מותר לו לבא עלי' א"כ שפיר ס"ל להטור בהוחזקה נדה נאמנת לומר טהורה אני ע"י אמתלא וא"ש דברי הטור וראיתי בהט"ז לאה"ע סי' קט"ו ס"ק ב' שהביא בשם הפרישה שהקשה דבטור שם משמע דבהוחזקה נדה א"נ לחזור ע"י איזה אמתלא ואילו בטור יו"ד סי' קפ"ה ס"ל להטור דנאמנת לחזור ע"י אמתלא אף בהוחזקה נדה ותי' הפרישה די"ל דשאני אחר שבא עלי' דמשקרת כדי שלא תפסיד הכתובה וע"ז הקשה הט"ז שם דגם בלא בא עלי' י"ל דמשקרת בשביל חשקה לבעלה כו' עכ"ל הט"ז אכן לפי מש"כ אתי שפיר בהשיטות דברי הטור די"ל בטעמו דשאני בבא עלי' דלא מהני אמתלא משום דלאחר שעבר אינו מועיל אמתלא כלל כנ"ל

ט) אכן עדיין תקשה מן דברי הרשב"א דיו"ד סי' רל"ב דברי הרשב"א והרמב"ן בראייתם מן הא דהוחזקה נדה ובא עלי' דבעלה לוקה דהוכיחו מזה דאחר שהוחזקה נדה אינו מועיל אמתלא דהא י"ל דשא"ה דעבר כבר ולוקה כמו הך דיו"ד סי' רל"ב הנ"ל ולכן נלע"ד להוכיח מזה להסברא שכתבתי לעיל דלכן בעבר על השבועה א"נ לפטור ממלקות משום דכיון דעבר בפני העדים ה"ל להגיד להם האמתלא שלו כדי שלא יחוייב מלקות וכיוצא בו ובפרט היכא דהתרו בו ועיין בש"ך ליו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ז א"כ לפ"ז יש לדון היכא דהתרו העדים להבעל שלא יבא על אשתו נדה משום דהוחזקה נדה בשכינותי' ולהאשה עצמה לא התרו או באופן שבא הבעל על אשתו באונס שאנסה ובעלה דאז שפיר יש לדון עדיין דיהי' מועיל האמתלא של אשתו שתאמר לאחר זמן דאין לומר בכה"ג להסברא שכתבתי דהיכא דעבר אינו מועיל אמתלא משום דזה אינו שייך רק להבע"ד דיודע האמת. אז שייך לומר דה"ל להגיד לפניהם האמתלא איך הוא האמת אבל הבעל הא אינו יודע מן האמתלא שיש לאשתו ע"כ לא שייך לומר דה"ל להגיד לפני העדים כו' והנה אמרו בגמ' דהוחזקה נדה בשכינותי' בעלה לוקה והא דלא אמרו היא לוקה כבר העיר בזה הרמ"א בתשובה סי' ב' והט"ז יו"ד סי' קפ"ה ס"ק ב'. והתבואות שור בחידושיו לקידושין (דף פ') ע"ש ומדאמר בעלה לוקה ולא אמרו בסתמא דלוקין משמע דאף היכא דהאשה אינו לוקת עכ"ז הבעל לוקה א"כ שפיר הוכיחו הראשונים הללו מזה דבהוחזקה נדה אינה מועיל אמתלא משום דאם הי' מועיל אמתלא בזה. הא מבעי להיות דאף דבא עלי' הבעל ג"כ לא יהי' לוקה היכא דהאשה