עין יצחק חלק א קי

ס"ס ואף תערובת השלישי אסור כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק נ"ו ע"ש ולפ"ז י"ל דלכן אמרו בנדרים דהקדש הוי דשיל"מ ולא נתנו בה חכמים שיעור דנפ"מ לענין אם נתערב בתערובת ג' דאילו מצד ממונא לא בטל והוי מחמת זה קבוע כמע"מ הי' מותר בתערובת ג' אבל מצד דשיל"מ אסור אף בתערובת ג'

יד) אכן עדיין תקשה מהא דערלה פ"ג משנה ג' האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק כו' ובמוקדשין מקדשין כל שהן. ומפרש לי' הראב"ד ברמב"ם סוף פ"ג ה' בכורות והובא בתויו"ט שם בקדשים שיש להם פדיון הוי דשיל"מ ואינו בטל, וכ"כ הר"מ בפי' המשניות שם ומקורו מירושלמי ערלה שם על המשנה ובמוקדשין מקדשין בכל שהן ר' יוסי בשם ר' יוחנן הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין אבל בקדשים שאין להן מתירין צריכין סיט ופי' שיש להן מתירין היינו בקדשי בדק הבית דיש להן פדיון אבל במה דאין לו פדיון בעי מלא הסיט אלמא דלא אמרינן דקדשים יש בו דין ממונא לא בטל ובכוונת הירושלמי ליכא לתרוצי כמו שכתבתי לעיל דנפ"מ לתערובת שלישי דלפ"ז במלא הסיט מותר תערובת השלישי וידעתי דיש לדון בזה דשאני בכור בזה"ז דהוי ממון כהן כמבואר בב"ק (דף י"ב) ותמורה (דף זיין) עלה דתנן בכור מוכרין אותו תם חי ובע"מ חי ושחוט ומקדשין בו האשה. ואמר רב נחמן לא שנו אלא בזה"ז כו' וכן פסק השו"ע ביו"ד סי' ש"ו סעי' ו' דבכור בזה"ז מוכר אותו הכהן ומקדש בו האשה והוא כשאר ממונו כו' ועיין באה"ע סוף סי' כ"ח בב"ש ס"ק סמ"ך בשם היש"ש דפסק דאף בחיים הוי קידושין דאורייתא יע"ש ובח"מ ולכן י"ל דבבכור בצמרו לא שייך לדון בי' הא דממונא לא בטל משום דלגבי אותו הכהן שנתערב אצל בעליו דהוי כממונו אין דינו אלא ככל איסורין דבטל וממילא ה"ה אף בנתערב אצל כהן אחר דאינו בעליו וכמו נבלה שיש לה בעלים דבטל כנ"ל משום דאין הבעלים מעלין ומורידין בהו כנ"ל דהא משכחת הך דינא אף בכהן שהוא בעליו ולכן אמרו בצמר בכור דבעי מלא הסיט דווקא

טו) כ"ז י"ל בצמר בכור אבל במה דאמרו בירושלמי לחלק במוקדשין בין יש לה פדיון לאין לה פדיון משמע דלא כמש"כ לדון גבי הקדש דלא בטל משום ממונא לא בטל והוי סתירה לכל מש"כ ובאמת יהי' מזה סייעתא למה שכתב השב שמעתתא בשמעתא ו' פרק ד' דהביא דברי התוס' דסוף מעילה דהקשו דניבטל פרוטה של הקדש והקשה הש"ש והא ממונא לא בטיל ותירץ דבנכסי גבוה לעולם אין דנין בו תורת ממון רק תורת איסור שבו עכ"ל ומן הירושלמי הנ"ל והראב"ד והר"מ ערלה הנ"ל יהי' מוכח כדברי הש"ש דבהקדש לא שייך לדון בי' ממונא לא בטל ואף דאיסור מעילה תלוי במה שמעל בנכסי גבוה עכ"ז העיקר הקדש דינו כמו איסורא לחודה ולא כממונא וזהו ראי' ברורה לדברי הש"ש ויהי' מזה לכאורה סתירה לכל דברי שכתבתי וכן מלשון הירושלמי שהובא בר"נ נדרים (דף נ"ב) דבהקדש שלא במינו בנו"ט נדחה מש"כ לעיל לפרש דקאי על תערובת ג'

טז) אך לדעתי יש לחלק בין איזה ענינים גבי הקדש. והוא דהא הסברא נותנת דממון הקדש הוי לגבי גבוה ככל ממון הדיוט דמ"ש רק די"ל היכא דההקדש הוא ע"י אמירה לגבוה לחודא דלא נעשה שום קנין להקדש רק משום אמירה לגבוה כמסירה להדיוט: בזה אין דינו כממון רק איסור בעלמא משא"כ היכא דהוי קנין גמור כמו במסירה ליד הגזבר דאז אינו יכול לשאול עליו כמבואר בש"ך ח"מ סימן רנ"ה ס"ק ו' בשם תשובת ר' בצלאל דלכן במסירה ביד גזבר לא מהני . שאלה משום דלא יהי' כח הדיוט חמור מכח הקדש וכמו בהדיוט כשקנו במשיכה לא מהני שאלה ה"ה בהקדש. ע"כ י"ל דה"ה לענין הך מילתא דממונא לא בטיל אם שייך בהקדש דיש לחלק היכא דלא נעשה שום קנין רק מצד אמירה לגבוה לחודא בזה דינו דבטל משא"כ היכא דנעשה משיכה וכה"ג דקנה לו הקדש בתורת קנין. א"כ בזה אמרינן דדין ממון הקדש כדין ממון הדיוט דאמרינן ממונא לא בטל דלא יהי' כח הדיוט חמור מכח הקדש ונימא ג"כ בהקדש דממונא לא בטיל דהא ההקדש קנה לו ג"כ בתורת קנין ממון ובכה"ג לא בטיל ממון הקדש

יז) גם יש לדון בהקדש שנתערב אצל הבעלים דהקדישו אותו כיון דמצי למיתשל על הקדישו לא שייך בזה לדון ממונא לא בטיל דהא אף לבעלים של ההקדש יש להם עדיין זכות בהקדש מצד הואיל אי בעי מתשיל כמבואר בפסחים (דף מ"ו) דהואיל אי בעי מתשיל ממונו הוא ועיין בתוס' שם ד"ה הואיל אי בעי מתשיל כו' בשני תירוצי של הר"י שם [ולא שייך בזה לומר דהא הוי דשיל"מ ע"י שאלה ולא יהי' בטל ברוב דז"א דהא כיון דלאו מצוה לאתשולי וכמבואר בנדרים (דף נ"ט) גבי תרומה וכמש"כ הר"נ שם ד"ה תרומה מאי מצוה ועיין במנחות (דף ע"א ע"ב) תוס' ד"ה ומתירין גמזיות של הקדש כו' דבעלים הוא דיכולים לפדות שוה מנה על שוה פרוטה כו'. אלמא דאף בהקדש שייך שם בעלים ועיין בב"ק (דף ע"ו) תוס' ד"ה והשתא תורא כו' לכן אם נתערב הקדש כזה בפירות של הבעלים בטל כמו כל איסורים דהא גם להבעלים יש קנין ממון בהקדש רק משום דבר שיש לו מתירין ע"י פדי' אינו בטל לכן אמרו בנדרים (ד' נ"ח) ובירושלמי ערלה הנ"ל דהקדש אינו בטל משום דהוי דבר שיש לו מתירין ע"י פדיי' ולא משום ממונא לא בטל דנפ"מ היכא דנתערב אצל הבעלים של ההקדש בעצמו וכנ"ל. או היכא דלא נעשה תורת קנין לההקדש דאז אין דינו רק כאיסור בעלמא ובטל רק משום דשיל"מ לא בטל: ואתי שפיר כל הנ"ל ולא הוי סתירה לדברי וכל מש"כ דגבי הקדש אמרינן ממונא לא בטיל זהו בנעשה תורת קנין להקדש ואינו יכול לשאול על הקדישו ואז דינו כממון הדיוט דלא בטיל. והא דסוף מעילה באומר פרוטה בכיס זה הקדש דלא בטיל י"ל כמש"כ כבר דשאני התם דמקרי אינו ניכר המבטל וכדברי המרדכי כיון דהאיסור נולד בהתערובת וכמש"כ המקנה כנ"ל ועיקר קושיות התוס' בסוף מעילה הוא על פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס די"ל דזה מיירי באופן דלא מצי למיתשל וגם הוי בו דין קני' להקדש דדינו כממון גמור דלא בטיל

יח) ובני היקר הרב הגאון מהו' צבי נ"י אמר להוכיח מן כריתות (דף י"ח) דאמרו איתיבי' רבא אכל היום אכל למחר נהנה היום כו' אפי' מכאן ועד שלש שנים מצטרפין כו' ואמאי הא כיפר עליו יוהכ"פ אמרי כי מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפר ואבע"א על פלגא דשיעורא לא מכפר הרי להדיא דס"ל דנהנה מממון הקדש מקרי ממונא א"כ מזה סייעתא דממון הקדש דינו ככל ממון. ואף דללישנא דואבע"א י"ל דמה"מ לא ניחא לי' לחלק בזה אבל בתי' קמא מוכח דס"ל דאין לחלק בין ממון הדיוט לממון הקדש לפי דגם הקדש יש עליו שם ממונא וה"ה לגבי הא דממונא לא בטל ג"כ אין לחלק ביניהם עכ"ל בני יחי' ודפח"ח וזהו כמש"כ לעיל דהיכא דנקנה להקדש בקנין גמור דבזה זכות הקדש כמו כל ממון של הדיוט. וה"ה לגבי הך דממונא לא בטל

יט) ועפ"י מש"כ אתי שפיר מה שראיתי במגיני שלמה לפסחים (דף כ"ז) בתוס' ד"ה הקדש אפילו באלף לא בטיל. שכתב שם המג"ש דטעמא דהקדש הוי