עין יצחק חלק א קט

תירום ותירקב כו' שכתבו דלא פלוג רבנן במה דאמרו דתרומה צריך להרים משום גזל השבט כמבואר בירושלמי פ"ב דערלה משום דמה"ת בטל לפי דהוי ממון שאין לו תובעין ואין זה בגדר ממונא לא בטל. ובאמת היכא דהי' להתרומה בעלים מיוחדין אז דינו באמת דלא בטל כמו כל איסור נבלה דאם יש לו בעלים אינו בטל לשיטת אביי וכמש"כ השמ"ק והבעה"מ והמאירי הנ"ל וע"כ אינו קשה כלל על מש"כ מהא דתרומה ועיין בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"ט במשבצות ס"ק א' וקצרתי: ענף ב

ח) ועוד יש לחלק בעיקר קושיות כת"ר מהא דביצה דמסיק הש"ס מי קמדמית איסורא לממונא ופי' רש"י דאף ביש לו תובעין אף דממונא לא בטיל אפ"ה האיסור בטל וכן במתניתין האיסור תחומין בטיל. א"כ ה"ה בהקדש דג"כ בטל ע"כ קושיות כת"ר נלע"ד פשוט לחלק דלא מצינו כן אף לשי' רש"י רק באיסור הנולד משום קנין ממונא כמו התם באיסור תחומין הנולד משום קנין ממונו של חבירו דעצם האיסור אינו מחמת ממונו רק דאיסור תחומין נולד משום קנין ממונו בזה מצינו דמסקנת הש"ס דזה בטל משא"כ איסור התלוי העיקר רק משום הממון כמו הקדש דהאיסור הוי עיקרו משום דאסור להנות מן ממון גבוה ולא הוי איסור אחר רק משום איסור עצם של ממון הקדש בזה הא לא מצינו בש"ס שם דבמסקנת הסוגיא חזרו מזה לכן אפושי פלוגתא לא מפשינן בזה וכיון דחזינן דהש"ס בתחילה הי' ס"ל דאף איסור תחומין לא בטלו לכן אף דבמסקנא חזרו מזה עכ"ז בהקדש דעיקר האיסור הוי משום ממון הקדש דאסר התורה משום איסור מעילה כמו בממון הדיוט דאסר התורה משום איסור גזל ע"כ כיון דממונא לא בטלה ממילא נשאר איסור הקדש בתקפו ושפיר כתבתי בספרי

ט) ולפי מה דנתבאר דממונא לא בטל כמבואר בביצה ובירושלמי פ"ו דב"ב ה' א' יש מקום לדון עפ"ז במה שכתבתי בספרי ח' או"ח סי' א' ענף א' שהקשיתי במשנה דשקלים אם קטנים שקלו מקבלים מהם וקשה הא הקרבן קרב משל יחיד ותירצתי דמה"ת בטל ברוב וכ"כ השער המלך פ"א הלכות שקלים ואי נימא דממונא לא בטל א"כ הא התם הוי ממון של הקטן ולא מבטיל ואף לשי' רש"י דבמסקנת הש"ס דאיסור התלוי בממון בטל אפ"ה תקשה לפי מה דרצה הש"ס לומר מעיקרא בביצה שם דאיסור התלוי בממון לא מיבטל א"כ תקשה איך מקבלין השקלים מהקטן הא קרבן קרב משל יחיד ועוד הא זה הוי ממון גמור דלמסקנת הש"ס ג"כ אינו בטל רק האיסור היוצא ע"י הממון בזה ס"ל לרש"י אליבי' דמסקנת הש"ס דמיבטל משא"כ גוף הממון וודאי אינו בטל והתם גבי השקלים אי ממון גמור אינו בטל א"כ הא קרבן קרב משל יחיד ותקשה כנ"ל ואפשר לומר דכיון דמחמת קנין דרבנן דתקנו דקטן יכול להקנות אין יכול הקטן לתבוע א"כ מקרי עכ"פ ממון שאין לו תובעין דבכה"ג בטל שפיר כדאמרו שם בביצה לחלק בין יש לו תובעין לאין לו תובעין ואף למאן דלא מחלק שם בזה שא"ה דבין השמשות בעת שהי' המים ומלח אצל המשאיל הי' ממון שיש לו תובעין ויש להאריך בכ"ז

י) ובאמת נלע"ד להוכיח לדינא בממון שיש לו תובעין דהיכא דהאיסור נולד מחמת ממון חבירו דלא בטל דכבר הקשיתי בקונטרס הקודם בהא דנדרים ר"פ השותפין דאם אמר הריני עליך דאסור בדברים של אותו העיר והקשיתי דאמאי לא מיבטל חלק הנאסר של המטלטלין ברוב היתר וכתבתי שם להוכיח מזה כשיטת המרדכי דכיון דלא ניכר המבטל אינו יכול לבטל ובאמת הא כמה פוסקים חולקים על המרדכי וכמש"כ בספרי ח' יו"ד סי' ל"א ובמל"מ פ"א ה' מטמאי משכב ומושב: א"כ לדידהו קשה כנ"ל וע"כ מוכח לחלק דשאני בקונם דנולד האיסור מחמת ממון פלוני דהוי ממון שיש תובעין דכה"ג לא בטל ואינו דומה לנבלה שיש לו בעלים דבטל וכ"כ בתרומה דבטל. משום דהתם אין האיסור יוצא מחמת ממון של חבירו משא"כ בקונם דאסר ממונו על חבירו ועיקר האיסור הוי משום ממונו של חבירו דכ"ז דהוי ממונו של חבירו אסור על חבירו בקונם משא"כ ביצא מרשותו מותר כמבואר בנדרים (דף מ"ו)] וכיון דגוף הממון לא בטל ע"כ ממילא חל הקונם על ממון חבירו להיות נאסר משום קונם ולא בטל הקונם והוי כמו איסור תחומין דאמרו בש"ס דלא בטל לשיטת המאירי והבעה"מ הנ"ל דכיון דאיסור תחומין נולד ע"י ממונו של חבירו מקרי ממונא ולא בטל וה"ה איסור קונמות הנולד מחמת קנין ממונו הוי ג"כ בגדר ממונא דלא בטל

יא) וזה מוכרח לשי' החולקים על המרדכי ואינו דומה לנבלה ותרומה של חבירו דשא"ה דאין הבעלים מעלין ומורידין בזה משא"כ גבי קונם דאמר הריני עליך וכה"ג דעיקר האיסור הוי על ממון חבירו וע"כ בכה"ג הוי כמו ממונא דלא בטל. א"כ אחת משתי אלה יש להוכיח מהא דנדרים הנ"ל או כשי' המרדכי וכמש"כ בספרי ח' או"ח סי' כ"ד גבי מחיר כלב דג"ז מקרי אינו ניכר המבטל אף דהי' כולם בחזקת היתר וכמש"כ המקנה גבי א' מבנותיו מקודשת וכמו שנתבאר בקונטרס הקודם לדחות דברי כת"ר שכתב להשיג על דברי ורצה לדון דבכה"ג לא מקרי אינו ניכר המבטל וסברתו משום דכולם היה בחזקת היתר וגם רצה כת"ר לדון דאיסור הנולד מחמת ממונא בטל ג"כ ומשיג ג"כ על דברי דסי' ל"א בח' יו"ד אבל מהך דנדרים הנ"ל מוכח עכ"פ אחת משתי אלה שכתבתי בספרי: ענף ג'

יב) ויש להקשות על מש"כ דהקדש לא בטל משום דממונא לא בטל מהא דנדרים (דף נ"ח) דתניא ר"ש אומר כל דבר שיל"מ כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור כו' ופי' רש"י והר"נ דהקדש יש לו מתירין בפדיי' אלמא דהא דלא בטל הקדש משום דשיל"מ בפדיי' אבל משום ממונא לא בטל לא שייך בהקדש אלמא להדיא להיפך מן מש"כ ובאמת זה הקושיא לא תסוב עלי לחוד רק גם על מסקנת הש"ס בביצה (דף ל"ח) הנ"ל לשי' המאירי ובעה"מ ויש מפרשים דשמ"ק הנ"ל וכן תקשה לשי' רש"י שם לפי מה דרצה בש"ס לומר מעיקרא שם דנבלה דאית לה בעלים לא בטל וכש"כ איסור היוצא משום ממונו של חבירו לא תהיה בטילה דס"ל לחד מ"ד שם מעיקרא דאינו בטילה א"כ תקשה ע"ז מהך דנדרים דתני בפי' בברייתא דאף איסור היוצא משום ממון של אחרים ג"כ מיבטל אם לא היה דשיל"מ ותקשה כנ"ל

יג) ויש ליישב דנפ"מ מן מה דאמרו דהקדש מקרי דשיל"מ לענין אם נתערב בתערובות שלישי דבדברים החשובים דאינם בטלים אם נתערב מתערובות ראשון לתערובות השני ומהשני לתערובות שלישי דתערובות הג' מותר משום ספק ספיקא כמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' א"כ ה"ה אף בהא דממונא לא בטל ודינו כמו כל דבר חשוב וקבוע כמעמ"ד דבתערובת השלישי מותר מן דין ס"ס אבל אם דינו של הקדש משום דשיל"מ דלא בטל אז אף תערובת השלישי אסור וכמו בכל דשיל"מ דכתב הרמ"א בסי' ק"י סעי' ח' דבדשיל"מ לא מהני