עין יצחק חלק א קז

ד) וכוונת הרמב"ם במש"כ דמריקה בחמין והשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ע"ג האש דמשמע דבקדירה דלעיל מיני' אינו כן נלע"ד כוונתו ע"פ דברי הטור יו"ד סי' קכ"א סעי' ה' דיורות וקדירות מגעילן בכלי ראשון ונקרא כ"ר בעודו רותח אפילו אינו ע"ג האש וי"א דאם נשתמש בכלי בעודו ע"ג האש צריך שתהי' ההגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו והכי מסתבר עכ"ל הטור. והבית יוסף פירש דטעמו משום כבולעו כך פולטו ע"ש: וכן ראיתי בהר"נ בשבת פ' כירה במשנה דהאילפס והקדירה שהעבירן מרותחין כו' שכתב כשיטת י"א הללו: והנה הטור באו"ח סי' תנ"א כתב דכלי שנשתמשו בו ע"י האור לא סגי בעירוי שמערה מכ"ר עליו אלא צריך להכשירה בכ"ר כו' וכתב הב"ח שם דמשמע דאף בכ"ר שאינו ע"ג האש וקשה דהא ביו"ד הכריע הטור דבעי דוקא בכלי שהאש הולך תחתיו ונדחק ליישב זה ולענ"ד נראה דכוונת הטור הוא לחלק דשאני חמץ דמקרי היתירא בלע לשיטת הרבה פוסקים ע"כ סגי בהגעלה בכ"ר אף שאינו ע"ג האש משא"כ היכא דאיסור בלע החמירו בו דבעי כ"ר שע"ג האש ולפי מה שיבואר דברי הרמב"ם יהא מזה סייעתא לדברי הטור לחלק כן וע"כ לא סתרי דברי הטור אהדדי וקצרתי עכ"פ מצינו גבי הגעלה בכ"ר שכתבו לדון אם בעינן שיהי' עומד ע"ג האש או לא

ה) והנה בעו"ג ד' ע"ו מסיק הגמ' דהא דשפוד ואסכלא מלבנן באור זהו היכא דאיסורא בלע אבל בקדשים דבלע היתירא אף בשפוד ואסכלא סגי בהגעלה בלבד ויש לומר דאף דסגי בהו הגעלה בלבד מ"מ כיון דתשמישו ע"י האש בלא רוטב כמו שפוד ואסכלא כיון דאם בלע איסורא בעי ליבון ע"כ אין סברא להקל בהו ע"י הגעלה בכ"ר שהעבירו מן האש. ובעינן דוקא שיהיו הגעלתם בכ"ר שהאש מהלך תחתיו ואף דנימא כשיטת הסוברים דביורות וקדירות שבשלו בהם איסור דסגי בהגעלה בכ"ר אף שאינו ע"ג האש מ"מ הנך דבעי ליבון בבלעו איסור שלא ע"י הרוטב אין סברא להקל בהו כ"כ דיהי' סגי הגעלתם בבלעו היתירא שלא ע"י הרוטב ג"כ ע"י כ"ר שאינו ע"ג האש ואין אנו יכולים לחלק שני דרגות חלוקים כ"כ ודי לנו לחלק ביניהם שלא להצטרך ליבון בהו. אבל עכ"פ בעינן הגעלה בכ"ר שע"ג האש אף דבלעו היתירא כיון דהי' תשמישן ע"י האש בלא רוטב

ו) ולפ"ז י"ל דזהו כוונת הרמב"ם במה שכתב דמריקה בחמין כו' והשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ע"ג האש דכוונתו דבקדירות שבישלו קדשים מריקה בחמין היינו דסגי בהו ההגעלה בכ"ר אף שהעבירו מן האש. וי"ל דס"ל כן דוקא בבשלו בהם קדשים דמקרי היתירא בלע וכמבואר בעבודת כוכבים (דף ע"ו) הנ"ל וכמש"כ בשיטת הטור אבל בשפוד ואסכלא דהי' הבליעה בלא רוטב ע"כ בעינן בהו הגעלה בכ"ר ע"ג האש היינו שיהי' האש הולך תחתיו אבל בבלעו ע"י הרוטב סגי ההגעלה אף שאינו ע"ג האש והרמב"ם הוכיח לזה מן מה דתנן במשנה זבחים שם (דף צ"ו) דמריקה בחמין ושטיפה בצונן וכמש"כ התוס' יו"ט בזבחים פ' י"א משנה ז' בד"ה מריקה כמריקת הכוס כו' דגירסת הרמב"ם במשנה שם הי' דמריקה בחמין ע"ש א"כ לפ"ז תקשה דאמאי פלגינהו שם במשנה לאח"ז דהשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ומשמע דחלוקין הן מן המריקה בחמין דלעיל מיני' שם ומזה הוכיח הרמב"ם בפסקיו דהך שפוד ואסכלא מגעילן בחמין היינו בחמין ע"ג האש אבל המריקה דבקדירות סגי בחמין אף דאינו ע"ג האש אבל כ"ר בעינן וכמו כל הגעלה דעיקרו הוא בכ"ר בודאי ואף דלהוכיח מן הרמב"ם בקדירות שבלעו איסור ע"י הרוטב דיהי' מועיל ההגעלה בכ"ר שאינו ע"ג האש אין אנו יכולים להוכיח משום די"ל דמדלא כתב הרמב"ם כן רק גבי קדשים שנתבשלו דיש לחלק דשא"ה דהיתירא בלע כדאמרו בעבודת כוכבים (דף ע"ו) כנ"ל ועכ"פ זה מוכח מהרמב"ם דהיכא דהוי היתירא בלע דסגי ההגעלה בבלעו ע"י הרוטב אף בכ"ר שאינו ע"ג האש וכמש"כ לעיל בשיטת הטור או"ח סי' תנ"א

ז) והנה מן הגמ' זבחים (דף צ"ז) דאמרו מ"ט דרבנן דמריקה בחמין מידי דהוה אגיעולי מדין: משמע דהגמ' ס"ל שם דלגבי הגעלה לא מחלקינן בין היכא דהיתירא בלע להיכא דאיסורא בלע ויש להאריך בזה ועיין ברמב"ם ה' חמץ פ"ה ה' כ"ג ובמ"מ שם ובאו"ח סי' תנ"א וביו"ד סי' קכ"א וכן הוא כוונת הרמב"ם בפירוש המשניות זבחים פ' י"א שכתב בסוף המשנה ד"ה ר"ט אומר אם בישל כו' וז"ל וסדר המעשה הזה לתת הכלים לתוך מים רותחים כשהן ע"ג האש כו' הכוונה דשפוד ואסכלא כו' בעינן דוקא הגעלה כשהן ע"ג האש כנ"ל אבל בקדירות סגי אף שאינן ע"ג האש ורק דיהי' בכ"ר אבל מה דרצה כת"ר להוכיח מהרמב"ם דהיכא דהיתירא בלע יהי' מועיל ההגעלה אף שאינו בכלי ראשון זה אינו מוכח כלל מן הרמב"ם בפסקיו והעיקר לדינא כהפוסקים דאף היכא דהיתירא בלע ג"כ בעינן דתהי' ההגעלה בכ"ר רק אם יהי' ההגעלה בכ"ר שאינו ע"ג האש בזה יש לנו לסמוך על הרמב"ם ולהקל בזה וכמבואר בהרמב"ם ובטור: סימן יד

לעיל ח' או"ח סי' כ"ז ענף ה' כתבתי ג"כ בענין הזה וכאשר הי' לי שני שואלים בזמנים מחולקים והשבתי לכ"א בפ"ע ונתחדש הוספת ענין זה ע"כ משנה לא זזה ממקומה וסדרתי כפי שמצאתי כתוב אצלי

א) מה שהקשה כת"ר על מש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א ענף ב' לתרץ קושיות התוס' בפסחים (דף כ"ז) דלכן הקדש אף באלף לא בטל משום דעיקר האיסור הוא הממון ולא בטל כמבואר בביצה (דף ל"ח). וע"ז תמה כת"ר דהא מסקנת הש"ס ביצה שם להיפך דהא אמרו שם א"ל אביי לרב ספרא מי קא מדמית איסורא לממונא איסורא בטל ממונא לא בטל: ופי' רש"י דאף יש לה תובעין איכא לאקשויי דליבטל האיסור וכן מצינו בתרומה דאף דצריך לשלם מפני גזל השבט אפ"ה בטל האיסור וכמש"כ הפרמ"ג ליו"ד סי' ק"ט. עכ"ל כת"ר: ענף א'

ב) הנני להשיבו כי בספרי הנ"ל קצרתי בכ"ז והוא כי אף דלגירסת רש"י ביצה הנ"ל מוכח דאיסור בטל אף דנמשך משום ממון של חבירו אבל באמת יש שם גירסא אחרת בדברי הראשונים והוא כי בחידושי הרב המאירי על מסכת ביצה לחד מקמאי כתב בסוגיא דביצה הנ"ל דגירסתו הוא כן א"ל אביי ולא שני' לי' למר בין יש לה תובעין לממון שאין לה תובעין. וליטעמיך הא דאמר ר"ח כו' הכל הוא מדברי אביי עד לבסוף דא"ל מי קא מדמית איסורא לממונא כו' א"ל מי קא מדמית איסורא לממונא זהו דברי רב ספרא דהשיב לאביי וקוטב דבריו הוא לפי גירסתו דאביי מחלק בין ממון שיש לו תובעין ובין ממון שאין לו תובעין דממון שיש לו תובעין לא בטל. ואף גבי נבלה בשחוטה דבטלה אם יש לנבלה בעלים אינם בטלה