עין יצחק חלק א קו

אכילה הי' אפשר לברר לא הי' אז דינו להתבטל ברוב וי"ל דמיירי בכה"ג וקצרתי ויש לדון עפ"ז בדברי הרשב"א בתשובה סי' רע"ב הנ"ל ובדברי הפרמ"ג יו"ד הנ"ל וכעת מצאתי בספר הפלאה לכתובות פ"א (דף ט"ו) ד"ה לא צריכא דקא אזלא כו' באה"ד שהעיר ג"כ על דברי התוס' כריתות הנ"ל במש"כ דבכזית ומחצה לא איקבע איסורא: והא התם מטעם ביטול איסור הוא כו' ונדחק בזה כמו שיראה המעיין היטב ואין בכחי לבאר זה בארוכה. והעיקר הוא בכל זה כמש"כ. ועיין בירושלמי יבמות פ"ד ה"ב דאמרו תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצי' והניח חצי' והגהות ציון ירושלים שם הביא לדברי התוס' נדה (דף ט"ו) הנ"ל והעיר ג"כ כעין קושיות כת"ר על דברי התוס' נדה הנ"ל והעיקר כמו שכתבתי ב"ה

ד) ומה שהעיר כת"ר להקשות על החוות דעת בסי' קפ"ה ס"ק א' באשה שהכשילה לבעלה באיסור נדות דאינה נאמנת לומר טהורה אני עד שתעשה תשובה אבל שלא בשעת ווסתה וכן לומר שטבלה נאמנת והקשה ע"ז מן סנהדרין (דף כ"ה) החשוד על הטריפות אין לו תקנה כו' דאמאי לא דיינינן בזה על החתיכה בשר שאנו לוקחין ממנו למיזל בתר רוב דרוב בהמות כשרות הן וע"כ מוכח דשאני בחשוד דחיישינן דבהמשך הזמן יכול להיות שיכשילנו. וה"ה בנ"ד זהו קוטב דברי כת"ר ולדעתי אין זה קשה דלא מיבעיא ביצתה נבילה מת"י דוודאי לא שייך הך רובא לדון שם. ואף דנראה דגם ביצתה טריפה מת"י ג"כ כתבו כן. ועכ"ז אינו קשה לקושיות כת"ר דהא הר"ן בחולין פ"ז בסוגיא דשולח לא"י גיד הנשה כו' בד"ה גרסינן בגמ' ההוא טבחא דאמר לחברי' כו' דכתב דבהוחזקו טריפה אסור לפי שרובן של כותים מן הטריפה לוקחין דמוזלי גבייהו עכ"ל הר"נ א"כ הך טעמא שייך ג"כ בחשוד למכור טריפות דלא שייך למיזל בתר רוב בהמות כשרות הן משום די"ל דהחשוד מהדר בתר טריפות משום דמוזלי גבי' ועוד דהא כמו דהי' התקנה דלא לקנות בשר מא"י ולא אזלי שם בתר רוב וכמש"כ הרשב"א והובא בתבואות שור ליו"ד סי' ס"ג דאותו הטעם שייך ג"כ בישראל חשוד וע"כ אין ראי' משם לסתור לדברי החוו"ד: סימן יג

נשאלתי באחד שקנה טאצין מצויירין בציור יפה מן אדון א' אם מותרין ע"י הגעלה דהא מבואר באו"ח סי' תנ"א סעי' כ"ד כלי עץ המצופים דינם ככ"ח ויש הפסד בזה והעלה כת"ר דמותרין בהגעלה וביקש ממני לחוות דעתי בזה

א) תשובה בקצרה והוא דהא עיקר תשמיש הטאצין הוא להעמיד עליהם כוסות וכיוצא בו מן כלי שני ואף אם נשפך על הטאצין מן כ"ש אין לחוש וכמש"כ המג"א בס' תמ"ז סעי' ג' ס"ק ט' דאם נשפך מן כ"ש על צונן אין להחמיר כלל וכש"כ דאין להחמיר בטעליר אך כשהניחו עליו חתיכת בשר רותח בקערה יש להחמיר דדבר גוש דינו ככ"ר כו' עכ"ל המג"א. ואף דהפר"ח ביו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ח לא כתב כן מ"מ לדברי המג"א אנו שומעין דהא דעת הרבה פוסקים דכ"ש אינו אוסר וע"כ בכה"ג העיקר כהמג"א ואי דניחוש שמא הניחו איזה דבר גוש על הטאץ הא העלה החוות דעת בסי' צ"א ס"ק ה' דאף להסוברים דדבר גוש דינו ככ"ר עכ"ז אין זה רק לענין שמבליע ומפליט למה שלמעלה ממנו אבל מתחתון ודאי דאינו בולע דאף כ"ר ממש אינו בולע מתתאה כו' ואף דהטאץ נאסר ע"י הנחת דבר גוש איסור רותחת עליו עכ"ז אינו נאסר רק כדי קליפה משום דהא קיי"ל תתאה גבר ואדמיקר בלע כדי קליפה ומבואר במג"א סי' תס"ז בס"ק ל"ג דהא דאמרו אדמיקר לי' בלע אין זה רק חומרא בעלמא מדרבנן ע"ש. והובא בפרי מגדים ליו"ד במשבצות זהב סי' צ"א ס"ק ה' והביא כן בשם האו"ה כלל כ"ט דין ב' דקליפה בזה לא הוי אלא חומרא בעלמא מדרבנן: ועיין בפרמ"ג שם בס"ק ז' ובשפתי דעת שם ס"ק ח' ואכמ"ל

ב) והנה לפי הסוברים דאזלינן בתר רוב תשמישו וכמבואר באו"ח סי' תנ"א סעי' ו' וסעי' כ"ה ודאי דאין לחוש בנ"ד דהא בנ"ד הרוב תשמישן הוא ע"י כוסות וכיוצא בו דהבאתי בשם המג"א דכתב דאף אם נשפך מן כ"ש עליהם אין בזה חשש איסור ואף להסוברים דלא אזלינן בתר רוב תשמישן כמבואר שם. עכ"ז בנ"ד גם אינהו יודו להיתירא דהא עיקר מה דיש להחמיר הוא מצד דשמא הניחו איזה דבר גוש רותחת או אפשר איזה כלי ראשון ונשפך עליו הנה זולת דז"א שכיחא הא האיסור בזה הוא רק מצד חומרא בעלמא מדרבנן וכמש"כ המג"א והאו"ה. ע"כ אין לחוש לזה כיון דאין זה רוב תשמישן וכ"ע מודו בזה דאזלינן בתר רוב תשמישן וגם הא לא נולד הספק עד אחר דהוי אינו בני יומן דלא הוי רק גזירה מדרבנן מעיקרו וע"כ הדין נותן למיזל בכה"ג בתר רוב תשמישן וספק דרבנן לקולא ועיין במקור חיים להגאון מליסא זצ"ל בסי' תנ"א ס"ק ה' מש"כ בשם תשובת מ"ע בטעם הסוברין דאזלינן בתר רוב תשמישו דזהו משום דאינו בני יומן הוי מדרבנן ע"ש ואף הסוברין להחמיר דלא אזלינן בתר רוב תשמישו היינו היכא דיש חשש דאורייתא בעת שנבלע בהכלי אבל בנ"ד דלא הוי רק חומרא בעלמא מדרבנן עיקר החשש בזה אין לנו להרבות במחלוקת ביניהם וע"כ יש לנו להתיר בהגעלה וכדין כ"ח היכא דאין לו עיקר בתורה דמהני הגעלה ג"פ וכמבואר ביו"ד סי' קי"ג ובירושלמי פסחים (פ"ג ה' א') ובשירי קרבן ד"ה ובלבד לאחר ג' תבשילין כו' ובירושלמי תרומות פ' י"א ה"ד ועיין במראה הפנים שם והובא בטור יו"ד סי' קכ"א ובבית יוסף שם וכ"ש בנ"ד דיש לנו רוב תשמישן להיתירא אין לנו לחוש למיעוט כיון דהחשש מיעוט אף דהי' כן אין זה אלא מצד חומרא בעלמא מדרבנן ע"כ מכל הלין טעמי הוי זה כדבר שאין לו עיקר בתורה דמתירין ע"י הגעלה ג"פ אף בכלי חרס וע"כ יפה הורה כת"ר להיתירא ע"י הגעלה ג"פ ומש"כ כת"ר לדון להיתירא ע"פ דברי הנו"ב מ"ת או"ח סי' ס"ו דחלב טמא אינו אוסר טעמו מה"ת משום דבאיסור עשה לא נאסר מה"ת טעם כעיקר ועיין כת"ר בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ג דהעליתי להוכיח דלא כהנו"ב בזה

ג) ומש"כ כת"ר להעיר בהרמב"ם ה' מעשה הקרבנות פ"ח ה' י"ב שכתב מריקה בחמין ושטיפה בצונן כו' והשפוד והאסכלה מגעילן במים חמין ע"ג האש כו' דמשמע מזה דמריקה בחמין דאמר שם מתחלה אינו במים של כלי ראשון והטעם הוא דשאני היכא דהיתירא בלע וכעין הך דעו"ג ד' ע"ו דמסיק הש"ס בשם רב אשי לחלק דלכן אמרו בקדשים דהשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ולא מלבנן משום דהתם היתירא בלע כמו כן ס"ל להרמב"ם לחלק דגבי קדשים המריקה בחמין סגי אף דלא הוי בכלי ראשון משום דשאני היכא דהיתירא בלע ומזה רצה כת"ר להוכיח דין מחודש בדיני הגעלה היכא דהיתירא בלע והאריך כת"ר בזה ולענ"ד נראה דלבד דמן הפוסקים נראה דאינו כן לדינא וכן מוכח בזבחים (ד' צ"ז ע"א) דאמרו ת"ר מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וחכ"א מריקה בחמין מ"ט דרבנן מידי דהוה אגעולי כו' ורבי כו' אלמא דהך בחמין דקאמרי הוא כמו הגעלה דגעולי מדין וכדין הגעלה דכלים דבלעו איסורא: