עין יצחק חלק א קה

מהני טב"ע ואף דלדינא ולהקל ע"י זה קשה לסמוך על זה לפי דזהו נגד הר"נ והרשב"א בחולין כנ"ל וכן מורה פשט דברי הר"נ בחי' לב"מ (דף ק"ג והנימוקי יוסף שם. מ"מ להחמיר כמו בנ"ד בודאי יש לחוש ולדון דיהא מהני טב"ע גם בלא שבעתן העין כמו דמהני בגט וכמש"כ התוס' בסברתו שוב מצאתי בתוס' רע"א זצ"ל למשניות בב"מ פ"ב אות י"ז שהעיר ג"כ על דברי התוס' בב"מ הנ"ל ע"ש

ג) ומה שכתב בת' מהר"י בן לב בסי' מ"ה בח' ג' דלא סמכינן על טב"ע דמעידין ב' עדים היכא דכל בני העיר אומרים דאינן מכירין אותו זהו משום שבאמת היו כולם מכירים אותו בחיותו ועכשיו אומרים דאינן מכירים אותו הוי זה שפיר כמו דבר הגלוי לכל ולא סמכינן אהנך ב' סהדי וכמו דשקיל וטרי שם ביבמות (דף פ"ח) משא"כ הכא בנ"ד בהכרת ההמסס דאינו מוטל על כולם להכירו בטב"ע ע"כ אם יש ב' עדים האומרים דמכירים אותו בטב"ע בוודאי סמכינן עליהם להחמיר וגם למי שיראה בגוף תשו' מהר"י בן לב שם יראה דזה גופא לא הוי ברירא ליה רק כתב בלשון א"נ אפשר כיון דכל בני מתא אין מכירין אותו כו' וע"כ להחמיר כמו בנ"ד שפיר יש לחוש כיון דזה אינו ברור כ"כ וגם ע"א המעיד על טב"ע לברר איזה מהתערובות נאסר נאמן וכמבואר בתוספתא דפסחים ס"ו פ"ה דחמשה שנתערבו פסחיהן נאמן א' מבני החבורה לומר דפסח זה של אותה חבורה הוא. אף דיש נגדו הרוב לדון על כ"א דזהו מרובא ועפ"ז העירותי מכבר על דברי הנו"ב בסי' ס"ט ובדברי הפני יהושע לקידושין (דף ס"ג) יע"ש והדברים ארוכים ואכ"מ

ד) אך באמת אין אנו צריכין לכל זה בנ"ד דהא כיון דהמסס שנטרף הוא המסס גדולה ורחבה ושמנה א"כ הוא בוודאי מהשוורים הגדולים דאין סברא לומר כלל דההמסס העבה והגדולה והשמנה הוא מהשור והפרה הקטנים וההמסס הקטן והכחוש והדק יהי' מהשוורים הגדולים דאין זה מן הטבע כלל כי בוודאי האברים הם לפי ערך הגוף כדמצינו כעין זה בבכורות (דף מ"ד ע"א) דגופו גדול מאבריו או קטן מאבריו חוטמו קטן מאבריו או גדול מאבריו ה"ז מום הרי עפ"י הטבע מדת האברים הם לפי מדת הגוף ואין סברא לחלק בזה בין איברים הפנימים לאברים החיצונים וכעין זה מצינו בחולין (דף מ"ד ע"א) בתוס' ד"ה כדי תפיסת יד כו' וברא"ש לחולין פ"ג סי' ה' וסי' יו"ד וביו"ד סי' כ' סעי' ב' וסי' ל"ד סעי' ד' ובסי' מ"א סעי' ב' ובסי' מ"ו סעי' ה' ובסי' נ"ה סעי' ב' דמשערינן בהו בגדול לפי גדלו ובקטן לפי קטנו הרי מבואר דגם באברים הפנימים משערינן הכל לפי גדלותו וקטנותו כי הוא הטבע מצד הבריאה וע"כ אין סברא לומר דההמסס הגדול הוא מן הקטנים וההמסס הקטן והדק והכחוש הוא מהשוורים הגדולים העבים והשמנים. ובאמת אין אנו צריכים לראיות על כל זה. כי האמת ברור ופשוט כי הנכון עם כת"ר דאסר לשני השוורים הגדולים והתיר להשור הקטן והפרה ודברי הרבנים המערערים בטלים המה ואין להאריך בזה יותר: סימן יב מה שהשבתי לרב גדול א'

א) מה שהקשה כת"ר בנדה (דף ט"ו) בתוס' ד"ה לא שהתה כו' בסה"ד שכתבו דהראשון לא אכל אלא חצי' וכשאכל השני' הי' עדיין ב' החתיכות לפניו וכעין זה מתרץ הירושלמי באשה רבה עכ"ל התוס' והקשה כת"ר דא"כ לא הוי איקבע איסורא דהא יש להסתפק שמא החתיכה הגדולה הוא ההיתר א"כ בטלה חצי החתיכה האיסור ברוב היתר ע"כ קוטב קושייתו יפה העיר וכעין זה כתב הרשב"א בתשובה סי' רע"ב והובא בפרמ"ג יו"ד בפתיחה להלכות תערובות פ"א. ולדעתי י"ל דמשכחת לי' באופן דלא מיבטל ברובא והוא באופן דיש ע"א במקום א' דאנו יודעין דמכיר את החתיכה האסורה וע"א נאמן באיסורין דבכה"ג לא מהני רובא דדינו כמו קבוע דכמעמ"ד דמקרי איקבע איסורא וכמש"כ הכרו"פ ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ב דאף באין העד לפנינו מ"מ כיון דיש ישראל יודע מזה ניכר האיסור קרינן בי' ואינו בטל ברוב ועיין בחוות דעת סי' ק"י ס"ק ג' ובבינת אדם שער הקבוע סי' ב' והדברים ארוכין ואכמ"ל ע"כ י"ל דהכא מיירי בכה"ג דבעת דאכל חתיכה א' הי' ידוע לנו דיש א' בעולם אז המכיר להחתיכה האסורה ועכשיו מת אותו האיש א"כ הא בעת שאכל לא הי' דינו להתבטל ברוב אז כן י"ל בזה

ב) אך באמת יש להקשות קושיות כת"ר בהא דכריתות (דף י"ז ע"ב) בתוס' ד"ה מדסיפא בשתי חתיכות כו' שכתבו בזה"ל שהרי אמרינן לקמן א"ב כזית ומחצה דלמ"ד איקבע איסורא ליכא כו' א"כ משמע מזה דדוקא בכזית ומחצה דכיון דלא הוי בחתיכה שניי' רק חצי שיעור ע"כ לא מקרי זה איקבע איסורא וכמש"כ רש"י שם בד"ה לרבא ליכא מצות דפחות מכזית כמאן דליתי' דמשמע דאילו הי' בחתיכה שניי' כזית אף דהוי חצי מן חתיכה הגדולה קרינן בזה איקבע איסורא. וקשה הא דינו להיות בטל ברוב הכפל לכ"ע א"כ אין כאן איקבע איסורא וכמו שהקשה כת"ר על התוס' נדה. והנה בגמ' שלפנינו שם אמרו האי איכא בינייהו בין טעמא דרבא דבעינן מצוות ובין ר' זירא דכזית ומחצה א"ב לרבא ליכא מצוות לר"ז אפשר לברר ומן דברי התוס' נראה דאמרו בגמ' שם להך א"ב דלמ"ד איקבע איסורא ליכא ויש להאריך בזה בדברי התוס' הנ"ל ואכ"מ. ועיין בלח"מ פ"ח ה' שגגות ה"ב ובאמת יש להקשות כעין קושיות כת"ר גם על פשטות הסוגיא כפי גירסתינו דלרבא ליכא מצות בכזית ומחצה דמשמע דאם הי' עדיין כזית אף דאינו רק מחצה מן החתיכה השניי' כעין הך דכזית ומחצה דקרינן בזה מצוות וקשה הא כיון דיש להסתפק שמא הגדולה היא ההיתר ואז ממילא בטלה החצי החתיכה השניי' ברוב דהיתירא בכפל א"כ לא קרינן בזה מצוות כיון דהוי ספק שמא אין כאן איסור כלל משום דנתבטל ברובא

ג) ובאמת לדעתי אין זה כלל דהא שם בכריתות אמרו דלרבא פטור משום דליכא מצוות. וכן לשי' התוס' הנ"ל דלמ"ד איקבע איסורא ליכא ולר' זירא אפשר לברור איסורו ע"י חצי זית הנשאר. א"כ ממילא אינו קשה כלל למה שהקשו דהא מיבטל ברוב כו'. דזה אינו דהא זה ידוע ומבואר דאיסור שיכולין להכירו אינו בטל ברוב וכמש"כ ביו"ד ס' ק"ב ס"ק ח' בשם הרא"ה דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול וכיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו הוי כניכר האיסור כו' וכ"כ הפר"ח ליו"ד שם ס"ק ח' לחזק זה הסברא. וכ"כ הר"ן בסוכה פ"א (ד' רצ"ה ע"א) בד"ה וגרסינן עלה בגמ' כו' בזה"ל שאין לך איסור שאדם יכול להתירו ולעמוד עליו שיהא בטל כו' עכ"ל. ויש עוד מזה בכמה דוכתי וקצרתי ע"כ ה"ה הכא כיון דאמרו הכא בגמ' דקרינן בזה אפשר לברר איסורו לכן אין דינו להיות בטל ברובא כיון דאפשר לעמוד עליו דינו כמו ניכר האיסור ואינו בטל ברוב ועיין במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ובנו"ב מ"ת ח' יו"ד סי' קפ"ו. כן זה ברור לפי דעתי ואף דעכשיו אינן יכולין לברר מ"מ כיון דבעת