עין יצחק חלק א קג

כז) ולכאורה יש להעיר במה שכתב המחבר ביו"ד סי' ל"ט סעיף ה' בנסתפק אם הסרכא כסדרן או לא דכשירה ומבואר ברשב"א סי' קע"ד דכשירה משום דתלינן בחזקת היתר ועיין בפר"ח דדן להחמיר בטעם הזה אכן לפי מש"כ הלבושי שרד דכל סרכא אינו רק ספק טריפה א"כ בנסתפקו אם היא כסדרן או לא יש להקל משום ספק ספיקא ספק דלמא היא כסדרן ואת"ל דהוי שלא כסדרן אכתי ספק דילמא אינה טריפה דהא בכל הסרכות יש להסתפק כנ"ל ובאמת י"ל כיון דמקור דין זה הוא מהרשב"א ע"כ הוצרך לכתוב טעם זה משום דהא נתבאר לעיל בשם הרשב"א דגבי גבינות וגבי ריאה הסמוכה לדופן דסרכא הוי וודאי טריפה ע"כ אין לצרף זה לס"ס אבל לפסק המחבר בסי' פ"א גבי גבינות דכל סרכא הוי ספק טריפה כנ"ל א"כ שפיר יש לדון בזה ס"ס ובזה להחמיר לכ"ע משום דלא הוי ס"ס מתהפך ושם א' דהא אי נימא דלא הוי רק סרכא כסדרן. א"כ לא הוי ריעותא כלל כמו שכתבו האחרונים בטעם הדבר דמעמידין זה בחזקת היתר ולא אמרינן דהא איתרע החזקה ועיי' בתב"ש סי' כ"ט ושארי אחרונים מזה א"כ דומה זה שפיר לספק על ספק לא על: ואת"ל על דלמא לא דרס וכמש"כ החוו"ד בסי' ק"י משום דהיכא דמספקא לן אי הוחל מעשה הטורף כלל הוי שפיר ס"ס מעליא אף בס"ס משם א' ואינו מתהפך. וכמו כן יש לדון במש"כ המחבר בסי' ל"ט סעי' ט"ז באמר הבודק כסדרן הי' והשני מכחישו דכשירה משום דמעמידין בחזקת היתר וע"ש ולפמש"כ יש לדון בלא"ה דזה מותר משום ספק ספיקא אלא י"ל דכתב טעם זה דנפ"מ מזה אף במכחישין זא"ז אם הי' נקב או. לא א"כ ספק ספיקא לא שייך בזה רק משום טעם דחזקת היתר שייך זה אף בהכחישו זל"ז נידון הנקב ויש להאריך בכ"ז

כח) נחזור לענינינו דשפיר יש לדון להיתירא בעגלים הרכים ובטלאים דאף דאין ממעכין הסרכות בהו דמ"מ בניתקו ע"י הכנסת היד וכיוצא יש להתירם: ואף דנימא דלפירוש הראשון של הערוך אינו כן מ"מ הא לפירוש השני של הערוך שפיר יש לסמוך להיתירא כנ"ל ואף דיהיה פלוגתא בדין בין שני הפירושים הללו מ"מ הא יש לנו ספק ספיקא להיתירא ספק א' שמא דינו בזה כמו גסות דבניתקו בקל דמותרות ואין לנו לפ"ז שום מקום להחמיר כלל ואת"ל כהפירוש בהך דהשקו התמיד דזהו משום הפשטת העור עכ"ז הא אף סירכא גמורה אינו רק ספק טריפה ואף לשיטת הסוברים דמשום דסופו להתפרק אתו עלה דהא נתבאר דבעגלים הרכים אף דנטריף הסירכא בהו מ"מ אינו רק ספק טריפה משום ספק שמא תתפרק באמצע הסירכא מחמת רכותה כנ"ל בארוכה וכבר נתבאר דאף דלא הוי ס"ס מתהפך וכו' ומשם א' מ"מ הא כיון דלא תוכל להתחיל הספק השני כו' וכדברי הש"ך בכללי הס"ס כנ"ל וגם זה מקרי ספק בעיקר הריעותא וכמש"כ החוות דעת בהך דספק על וכו' משום דהקולא של נתפרקו ע"י הכנסת היד זהו קילא מן קולא דמיעוך כידוע וגם הא הוי ספק ראשון ספיקא דפלוגתא השני הפירושים הללו של הערוך כנ"ל. ובס"ס דדינא י"ל דאף משם א' ג"כ מהני והחילוק פשוט הוא לחלק בזה וידעתי לדברי הפר"ח והת"ש ביו"ד סימן למ"ד והפרמ"ג שם בסימן למ"ד במשבצות ס"ק א' ובפרמ"ג בסי' ק"י בכללי ס"ס במחודשים סוף ס"ק ד' על הא דהחליד תחת המטלית. ויש לחלק והדברים ארוכים ועת לקצר ודעתי מסכמת להקל בנ"ד מכל הטעמים שנתבאר בעז"ה: סימן י

נשאלתי בכבשים שנמצאו נפצעים מהם בחצר שאינו מחזיק כחצר המשכן ואינם יודעים אם ע"י זאב או ע"י כלב והדיר של הכבשים סמוך לכפר אשר יש שם כלבים ורחוק שני ווייארסט מן היער ונשאלתי לחוות דעתי מהו הדין של הכבשים

א) תשובה בקצרה כי דעתי מסכמת להיתירא דמבואר ביו"ד סי' נ"ז סעי' י"ג בספק דורס או בקנה דאין חוששין וכמבואר בחולין (דף נ"ג) והטעם הוא משום דמוקמינן בחזקת היתר ובנ"ד יש עוד מעלת קורבא דהא הדיר הוא סמוך להכפר שיש שם כלבים ורחוק מן היער ואף שיש להסתפק בנ"ד ולומר רוב וקרוב הלך אחר הרוב אך זהו דוקא היכא דידוע דיש לפנינו הרוב המברר להיפך מן בירור דקורבא אבל היכא דאין ידוע לנו אם יש הרוב להכחיש את בירור הקורבא בזה אין לנו להסתפק כלל משום ספק רוב. ובכה"ג אזלינן בתר קורבא וודאית דיש לנו וע"ז נאמר אין ספק מוציא מידי ודאי. וכן ראיתי בתורת גיטין באה"ע סי' קל"ב שכתב כן דבספק רובא סמכינן על מעלת קורבא וודאית דיש לנו ע"ש וכן ראיתי מכבר בחמדת שלמה שכתב כן

ב) וכת"ר כתב בשם רב א' דהחמיר בנ"ד מטעם דמצוי ביותר למתלי בזאב מבכלב ובאמת מבואר כן ביו"ד סימן נ"ז סעיף י"ג דתולין במצוי וכן מבואר בב"ב (דף כ"ד) דמצוי עדיף מן קורבא ע"ש: ועכ"ז נלע"ד לדון להיתירא ובקצרה ע"פ דברי התוס' דנדה (דף י"ז ע"ב) בד"ה ואין שורפין כו' דלא חשוב חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא א"כ ה"ה בנ"ד דהא יש על הכבשים חזקת היתר דהא אף במקום ריעותא מחיים קיי"ל דמוקמינן אחזקת היתר וכמבואר בסי' נו"ן ובש"ך ויש לנו חזקת היתר בצירוף מעלת קורבא להיתירא על הכבשים וכיון דכתבו התוס' בנדה דקורבא וחזקה הוי כפלגא ופלגא נגד הרוב א"כ יש לנו ספק השקול בנ"ד דשמא נפצעו מהכלבים ואת"ל דנפצעו מהזאבים לפי דזהו מצוי ביותר והוי עדיין ספק השקול אכתי יש להסתפק עוד ספק שני ע"פ דברי התוס' בזבחים (דף ע"א ע"א) ד"ה אפילו אחת בריבוא כו' באה"ד דבהמה שנושאה זאב והרועה מצילה דהוי ספק שמא בשיני' טרפה והא אין דרוסה אלא ביד וכן הנץ שנושא כו' ע"ש: א"כ לפ"ז אף דנימא דנפצעו הכבשים ע"י זאב עכ"ז אכתי ספק שמא בשינים טרפה ולא ביד א"כ ממילא יש לנו ספק ספיקא מעליא היינו ספק כלב וספק שמא טרפה הזאב בשיני', והוי כמו ספק לא על ואת"ל דעל שמא לא דרס כו' דאף דהוי ס"ס משם א' עכ"ז הוי ס"ס מעליא וכמש"כ הפוסקים וע"כ אף דנימא דמצוי ביותר להיות נפצעים ע"י הזאב מ"מ יש לנו ספק ספיקא לדון להיתירא

ג) וראיתי בפרי מגדים לאו"ח סי' שכ"ה במשבצות בס"ק ז' שכתב להסתפק בקרוב וחזקה המסייע להקרוב ויש רוב נגדן אם אזלינן בתר רוב או בתר קרוב והדבר צריך תלמוד עכ"ל הפרמ"ג ותמהני על הפרמ"ג דלא הביא לדברי התוס' דנדה (דף י"ז) הנ"ל דכתבו להדיא דחזקה וקורבא חשוב כפלגא ופלגא לנגד רובא ובעיקר דברי התוס' הזה לדינא יש לדון עדיין. די"ל דהתוס' כתבו כן רק למ"ד דס"ל שם גבי דם הנמצא בפרוזדור דאין שורפין את התרומה אבל לר"ח דשורפין עליו התרומה והטעם הוא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמרו בב"ב (דף כ"ד) א"כ מוכח דאף בקרוב וחזקה ביחד המסייעים להדדי דמ"מ אזלינן בתר הרוב לפי דרובא מקרוב וחזקה. ועכ"ז שפיר כתבתי לעיל לדון לדינא דרוב הסותר לקרוב עם