עין יצחק חלק א קב

להקל בנסרך לדופן משום ס"ס הנ"ל ואף דידעתי דיש מקום לחלק דשא"ה בספק דלמא מן הדופן אזלא הסרכא: א"כ הוי כמו ספק על ואת"ל על ספק דלמא לא דרס וכמש"כ החוו"ד בדיני ס"ס דהוי ספק בעיקר הריעותא ע"ש וה"ה הכא הוי ספק דלמא מן הדופן א"כ לא איתרע כלל הריאה משא"כ בעגלים דאף דנימא שמא דינם כגסות. אכתי מקרי ריעותא כיון דהוי סרכא שלא כסדרן מ"מ הא כמה פוסקים ס"ל דלא חיישינן במה דלא הוי ס"ס משם א' ואינו מתהפך כמש"כ המהרי"ט והפר"ח והובא בכרו"פ סי' ק"י וגם הא הוי ספיקא דדינא דשאני וגם הא אין יכול לדון ספק ב' מקודם כנ"ל ובמק"א הארכתי בכ"ז

כד) ועוד נלע"ד לדון בזה מילתא חדתא דאף דנימא דלטעם הטריפות בסרכא משום שתתפרק דזהו וודאי טריפה כמו שכתבתי בשם הרשב"א דכתב דיותר עשוי להתפרק מצד הריאה שקרומו רך. עכ"ז בעגלים הרכים דעיקר הטעם דלא מהני מיעוך בהא הוי משום דהסרכא רכה ומתנתקת ע"י מיעוך כמש"כ הרמ"א. ולפ"ז יש לדון דקלקלתו זהו תיקונו דמחמת דהסרכא רכה היא יש להקל בהו ביותר מכל הסרכות של גסות והוא כי הרשב"א לחולין בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן כתב להקשות לפמש"כ מתחילה דיותר עשוי להתפרק מצד הריאה לפי דקרומו רך א"כ כי איכא מכה בדופן וסרוכה לדופן אמאי כשירה הא מ"מ עשוי להתפרק מצד הריאה ותירץ דכיון דאיכא מכה בדופן גם אותו הקרום שבצד הדופן רך יותר מקרום הריאה ומשם היא עשוי להתפרק כו' עכ"ל הרשב"א בחידושיו לחולין א"כ לפ"ז יש לדון דבעגלים הרכים דהסרכא שלהן היא רכה. א"כ אפשר להסרכה להתפרק באמצע הסרכא וכמו במכה בדופן דתלינן דאתפרק בצד הדופן לפי דהמכה משווי' לי' רך. ה"ה בסרכת עגלים דלפי דהיא רכה א"כ יכולה להתפרק באמצע הסרכא א"כ לא שייך בזה לדון להך וודאי דכתב הרשב"א דיותר עשוי להתפרק מצד הריאה לפי שקרומו רך דז"א שייך אלא בסרכא של גסה דהסרכא היא חזקה ואצל הריאה היא רכה לפי שקרום הריאה הוא רך ע"כ מצוי ביותר להתפרק אצל הריאה וע"כ הוי וודאי טריפה להרשב"א משא"כ בעגלים דהסרכא היא רכה א"כ אף להרשב"א י"ל דלא הוי רק ספק טריפה דשמא תתפרק באמצע הסרכא מחמת רכותה

כה) וידעתי דיש לומר ג"כ דבעגלים הרכים כמו דהסרכא היא רכה יותר מכל הסרכות. כמו כן הקרום של הריאה בעגלים היא רכה ביותר מכל הקרומים ומ"מ ז"א דהא חזינן בריאה הסמוכה לדופן ויש מכה בדופן אף דהעלתה צמחין הריאה מ"מ כשירה כמבואר בחולין (דף מ"ח) וכמש"כ הרשב"א שם (דף הנ"ל) והא בהעלתה הריאה צמחין יש מקום לומר דהצמחין משווי' להקרום של הריאה רך וכמש"כ התב"ש סי' ל"ט ס"ק ע"ד בשם הגמ' זבחים (דף צ"ד) דכיון דצרעת מגופה מחלחל להעור ומשווי' לי' רך כו' וכ"כ התב"ש שם ס"ק פ"ה ע"ש אלמא דאף מקום הריאה שהעלתה צמחין נעשה רך וכ"כ התב"ש שם בפנים ס"ק מ"ז וס"ק ס' ע"ש א"כ לפ"ז יש לעיין בריאה שהעלתה צמחין וסרוכה לדופן במכה בדופן דכשירה והא כמו דסברא לומר דתתפרק מצד הדופן לפי דהיא רכה במקום דבוקה לדופן כמו כן יש להסתפק דילמא תתרפק סמוך להריאה מחמת רכותה דהא כיון דהריאה העלתה צמחין משווי' למקום הריאה ג"כ רכה ואפ"ה מכשירים כמש"כ הרשב"א בחולין שם דאף בהעלתה צמחין כשירה בדאיכא מכה בדופן ולא אמרינן דלמא תתפרק מצד הריאה לפי דהיא רכה וע"כ מוכח דהיכא דהסרכא בעצמותה היא רכה במקום הדבוקה לדופן מחמת מכה בדופן אז מכשירין . משום דתלינן דתתפרק במקום רכותה ואף דבמקום דבוקה להריאה הוא ג"כ רכה. מ"מ כיון דהוי ספק באיזה מקום תתפרק אז כשירה דדוקא היכא דסופה להתפרק בוודאי במקום הריאה דהיא רך ומקום הסרכא אינה רכה. ע"כ ביותר מצוי להתפרק במקום הריאה והוי סופו לנקוב בוודאי דכנקוב דמי משא"כ היכא דספק הוא באיזה מקום תתפרק כמו היכא דיש מכה בהריאה ובדופן ואף דהיא רכה בשני מקומות הללו ומ"מ כשירה א"כ ה"ה בסרכת עגלים הרכים דאי נימא דהיא רכה א"כ אין סופה להתפרק דדילמא תתפרק במקום אמצע הסרכא דהיא רכה ולא הוי בזה סופו להנקב דיהי' כנקוב [ובוודאי אין סברא לומר דהא כשיגדל העגל יהיה עתיד להתפרק אז דהסרכא יהי' אז קשה. דזה בוודאי אין סברא לומר דהא עכשיו דקה היא ומה בכך דתגדל ויהי' אז סופה להתפרק הא זה בודאי אינו סברא לומר כן ועוד דדילמא תתפרק קודם שתגדל לא שייך בזה לומר כל העומד לנקוב כנקוב דמי ויש להביא הרבה ראיות לזה וקצרתי]

כו) א"כ יש לדון להך טעם דסרכא טריפה משום דסופו להתפרק דז"א שייך בעגלים הרכים ומחמת קלקלתו דהסרכא הוא רכה זהו תקנתם לשיטה הנ"ל ואף דנימא דז"א סברא לדון להקל ע"י סברא זו בסרכא בעגלים הרכים בלא בדיקת מיעוך כלל כמו דסתמו בש"ס ופוסקים מזה ומ"מ יש לדון דלא הוי רק ספק טריפה בעיקר סרכא בעגלים הרכים דבזה בוודאי לכ"ע אף דנימא דלטעם דסופו להתפרק הוי בוודאי טריפה ודלא כהפ"ת וכמש"כ להוכיח מהרשב"א כנ"ל עכ"ז בעגלים הרכים שפיר יש לדון לקולת הפרי תואר הנ"ל דלא הוי רק ספק טריפה דילמא תתפרק באמצע הסרכות מחמת רכותה א"כ שפיר יש לדון ס"ס כנ"ל דדילמא דינה כמו גסה. ואת"ל דדינה כדקה מ"מ ספק דילמא עיקר הטרפות אצלה בהסרכא אינו טריפה דדילמא רק קרום העליון לבד ניקבה ולהסוברים משום תתפרק הא נתבאר דבעגלים הרכים אי נימא דמחמת רכותה היא מתנתקת. א"כ לפ"ז ממנ"פ יש לדון הקולא דדלמא תתפרק באמצע הסרכא דכיון דאתה באת להחמיר מצד דהיא רכה ומתנתקת ע"י מיעוך א"כ לפ"ז שפיר איכא למידק דאף דנימא דהוי סרכא מעליא עכ"ז אינו רק ספק טריפה דדילמא תתפרק באמצע ובזה שפיר כתב הפרי תואר סברתו הנ"ל א"כ הוי ספק ספיקא מעליא להקל ועוד י"ל דהא דסתמו דאף בעגלים הרכים טריפה ע"י סירכא של"כ להרשב"א. זהו משום דמספקא לן שמא הסרכא שלהן אינה רכה. והא דאמרו דהיא רכה אינו רק לחומרא א"כ מועיל בזה להרשב"א מיעוך ממנ"פ כנ"ל ועפי"ז יש לדון כן בכל סרכא המתנתקת ע"י מיעוך דכיון דהיא רכה ומתנתקת ע"י מיעוך א"כ י"ל דשמא תתפרק באמצע כיון דחזינן דהיא רכה להנתק ע"י מיעוך והא דכתב הרשב"א גופא להחמיר בכל סרכא דאין למעך והובא בש"ך סי' ל"ט ס"ק ל"ג ובב"י שם ומשמע דדינו כמו כל סרכא דס"ל להרשב"א דהוי ודאי טריפה י"ל דשאני דהא כתב הרשב"א שם דאין ראיה ממיעוך לפי דגוף הריאה ג"כ יכולה להמחות ע"י המיעוך. א"כ ס"ל להרשב"א דהמיעוך אינו ראי' על רכות הסרכא משא"כ לדידן דדיינינן דהמיפוך הוי ראי' ולדידן דקיי"ל דמהני מיעוך בכל סרכות רק בעגלים מחמירינן משום דאמרינן דהסרכא היא רכה בטבעה. א"כ שפיר י"ל כיון דאף אם נימא דהוי סרכא מעליא ג"כ אין זה רק ספק טרפה א"כ יש להצטרף ספק זה ולדון ס"ס כנ"ל. ועיי' בנו"ב במ"ק סי' י"ב שכתב להקל גבי סרכא ממקום למקום דמקמיט דבעוברת ע"י מיעוך יש להקל משום דאין בכחה להקמיט ותפסק באמצע הסרכא עיי"ש, וקצרתי בכ"ז: