עין מאיר (רמב"ם) קסח

בעדים וכמו שסובר רבינו בביטול השליח הולכה בפניו א"צ עדים ואף דהכא עדיין ישנו שליחת של אחרים לגבייהו שלא בפניו מ"מ קודם הכתיבה מהני אף דלא אמרינן שליחת שבטלה מקצתה ה"ט משום דלא אתי חצי דיבור ומבטל כולו דיבור משא"כ הכא כיון שביטל היינו מינוי שליחת של הסופר א"כ כולם בכלל הביטל רק דהו"ל שלא בפניהם לזה מהני בפני זה האחד דא"צ עדים בביטלו כנ"ל בדעת רבינו בעה"י

הר' כ"א השולח גט ביד השליח וכו' הר"ז חוזר ומגרש בו וכו' לפיכך אם הי' הגט ביד הבעל ובטלו וכו' אינו מגרש בו לעולם וכו' והכה בדין ה' זו רבו הדעות והעיקר הוא בריש השולח דפליגא ר"כ ורב ששת אי חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו וס"ל לרש"י שם דגט גופ' אינו יכול לבטל עיי"ש אבל הכא גיטא גופא מי קבטל עיי"ש היטב ותוס' פליגא דיכול לבטל גט גופ' ולא מיקרי מעשה כ"ז שלא אתי לידה דאשה ורבינו ג"כ ס"ל כשיטת התוס' דיכול גט גיפ' לבטל והכה הריטב"א בקידושין דף נ"ט הסביר ס השיטה הסוברים דיכול לבטל גט גופ' ה"ט דהיא מבטל למפרע הדיבור של מינוי השליחות לסופר ואתי דיבור ומבטל דיבור והנה לפי"ז יתל' פלוגת' דר"כ ור"ש בפלוגת' דר' יוחנן ור"ל והנה לפי"ז אין מקום להסביר בכותב בעצמו הגט האיך שייך ביטל בגט גופא וא"ל ג"כ דמבטל למפרע מחשבתו וכונתו שהיה לשמה זה אי אפשר דהך כונה לשמה ג"כ מיקרי מעשה, כיון שהיא עיקר הדבר וכה"ג כתבו תוס' בקידושין דף כ"ט דמחשבה דתרומ' מיקר' מעשה, והנה הר"י טראנ''י בחי לקידושין דף כ"ט כתב דר"ל דפליגי על ר' יוחנן דלא אתי דיבור ומבטל דיבור רק דיבור של מינוי שליחת על דבר שאין צריך אחריו מעשה שהוא גמר הדבר אבל דיבור שבלאו אותו דבר צריך אחריו מעשה לא מיקר' דיבור של מעשה ואתי דיבור ומבטל דיבור, לפי"ז במינוי שליחת הסופר הוא על שני דברים לכתיבת הגט ולכונת לשמה דג"כ בעינן שליחת הבעל דהא בדיבור אחד כתיב וכתב לה ואי האי וכתב קאי אבעל ה"ה קפיד' דלשמה נמי אבעל וצריך שליחת א"כ בכתיבת הגט גופ' צריך אחריו מעשה כונת לשמה משא"כ מינוי שליחת של המחשבה א"צ אחריו מעשה ואף דצריך ליתן הגט ליד אשה שהוא באמת ס' התוס' דלא מיקר' משו"ה מעשה כס' הר"י טראני מ"מ הוא דבר בפני בעצמו, והכה באמר לעשרה כתבו גט לאשתי דאחד כותב ושנים חותמין לר"מ דס"ל עידי חתימ' כרתי א"כ לא בעינן כשמה כלל א"כ לא יחשב הכתיבה מעשה כיון דמצד הדין א"צ כונת לשמה וג"כ שליחת בכתיבה רק הוא עשאו שליח ועיי' תוס' ס"פ האומר דהיכא דעשאו שליח בעינן דין שליחת גם לר"מ בכתיבה א"כ יכול השתא לבטל השליחות של הכתיבה דלא מקרא מעשה וממילא נתבטלה כולו גט שליחת של החתימ' דשליחת שנתבטלה מקצתה נתבטלה כולה דאין דיבור של מינוי השליחת נתחלק לחצאין וכן מי שאמר כתבו ותנו גט לאשתי א"כ כל השליחת של הכתיבה ונתינה אחת היא דמשעת כתיבה עד שעת נתינה הוא עומד במקום הבעל וכס' הרמ"ה הביאו הטור דבכה"ג א"צ אפי' להקנות לבעל הגט, א"כ בודאי יכול לבטל השליחת של הנתינה וממילא נתבטל למפרע גם השליחת של הכתיבה אף דלמקצת דבר נעשה המעשה כענין הכתיבה מ"מ אין נגמר חיובו של השליחות ובכה"ג כ"ע מודה דיכול לבטל הגט גופ' ולא פליג' רק אי כתב אחר או הוא עצמו ובטל רק השליחת, ועוד אחת יש לעיין בזה והוא די"ל אפי' לשיטת רבינו דסובר דיכול לבטל הגט גופ' דסובר כס' התוס' דכל זמן שלא הגיע ליד האשה ל"ח רק דיבור, נ"ל בשטר שחרור דעבד דאינו יכול לבטל דעד כאן כתבו לא תוס' כיון דמחוסר נתינה לא מיקרי הכתיבה מעשה רק היכא דאי אפשר בענין אחר בלי מסירה משא"כ בשטר שחרור דעבד כיון דאם רוצה הבעל משוחרר תיכף בשעת חתימה דהא עדיו בחתומיו זכ"ל ועיי' ברא"ש ב"מ דף כ' דדבר שאינו זוכה מחדש רק סילק שיעבוד בעלמ' א"צ אפי' להגיע לבסוף בידו ושחרור כמי אי עדיו בחתומיו זכ"ל א"כ אין צריך למסירה א"כ לא מיקר' הכתיבה מחוסר א"כ מיחשב שפיר מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ובזה אתי שפיר לקמן בה' כ"ז הקשה רבינו דבכל גט והבא ממדינת הים ניחש דילמ' ביטל הגט ותי' דמוקמינן הגט אחזקת כשרות שהיה לו מתחלה בשעת כתיבה וק' עדיין בשטר שחרור דנימא דבטלו דאית לן חזקה המתנגדת חזקת כשרות של האדון דהא המשחרר עבדו עובר בעשה ולפי הנ"ל בלא"ה בשחרור איכו יכול לבטל רק לרבא דלס"ל עדיו בחז"ל א"כ צריך מסירה א"כ יכול לבטל וק' הא בריש מכילתן קתני אחד גיטי נשים ושחרורי עבדים ובלא"ה ק' דילמ' ביטל השליחת וצריך לאמר כיון דבאמת לרשב"ג ליכא למיחש דהא כיון דאפקעינהו רבנן לקידושין א"כ בוודאי לא ביטל כי היכא דלא נשו' בעילתו בעילת זכות משא"כ בשחרור, והכה בוודאי בגט שחרור שייך תקנת' דרבן גמליאל שלא לבטל דג"כ איכא חשש ממזרות דישא בת חורין רק אי שייך פלוגת' דרבי ורשב"ג אי ביטלו איכו מבוטל ק' האיך נתיר העבד בבית חורין ואי מטעם הפקר ב"ד הפקר הא לא הו' עדיף מהפקירו האדון בעצמו דג"כ צריך גט שחרור רק שמואל סובר דהמפקיר עבדו א"צ גט שחרור

הל' כ"ז שליח שהביא גט ונתנו לאשה אין אומרים שמא ביטלו הבעל אלא נותנין אותו לה בחזקת שהוא כשר ותנשא בי, והנה ס' הרבינו הוא דמוקמינן הגט אחזקת כשרות שהי' לו מתחלה בשעת כתיבה הי' ראוי' לגרש בו מוקמינן אחזקה קמיית' שלא ביטלו משמע דקו' רבינו הוא על ביטל הגט גופי' דסובר דיכול לבטל הגט גופו וק' עדיין אמאי לא הקש' ג"כ על ביטל השליחת של שליח גופ' וצ"ל דאית לן חזקת כשרות של המשלח כיון דחכמים תקנו שלא לבטל שלא בפניו וגם רב מנגיד אמאן שביטל גט שלא בפני שליח וכמו שהביא רבינו בה' הקודם א"כ מהיכא תית' ניחש שעבר על איסור דרבנן משו"ה הקשה רק מביטול הגט גופ' דסובר רבינו דזאת לא הי' בגדר התקנה, אי כמי באמת כונת רבינו גם על ביטל השליחת, והא דכתב בחזקת שהוא כשר ה"ט באמת משום חזקת הבעל כנ''ל, וכן מוכח מלשון רבינו מסוף ה' שכתב דל"ח שמוסר מודע' והתם ל"ש חזקת כשרות של גט דהא ע"ז גופ' אנו דנין אי כשר הי' מתחלה או לא רק ע"כ ס' רבינו הוא משום חזקת כשרות של בעל מ"מ קו' שהקשנו בשטר שחרור ניחוש

הל' כ"ט ואם נודע שמת הבעל קודם שהגיע גט לידה אינו מגורשת ראיתי בתשובת בית אפרים שהביא בתשובתיו סי' ל' בשם הגאון מהו' מרדכי בנעט זצ"ל שהק' מדברי רבינו על הט"ז בה' אבילות סי' שצ"ט שהאריך שם להוכיח דאם מצינו מת לא אוקמינן אותו בחזקת חי על השת' דנימא השת' הוא דמת כיון שעומד לכך עיי"ש דאמאי הוצרך רבינו לאמר דנודע שמת קודם הא אפי' לא נודע רק השת' לאחר נתינה מצינו שמת כמי אינו מגורשת בוודאי מת כבר עיי"ש ועי' בחי' מה שהערכנו על המשנה הניחו זקן או חולה, ותרצתי