עין מאיר (רמב"ם) קסט

ותרצתי כיון דבשעת נתינה לידה אנו אומרים דלא מת דהא שמא מת ל"ח א"כ הי' לה בשעת נתינת הגט לידה חזקת כשרות לעלמ' א"כ אף דמצינו אח"כ שמת אוקמינן אחזקת חי עד השתא משום חזקת היתר דידה עיי"ש

פרק ח

הל' א' המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הר"ז מגורשת וכו' להוסיף ולהתנות תנאי אחר כ"ז שלא נתקיים אעפ"י שהגיע גט לידה והנה בכאן יש לדקדק בדברי רבינו האיך יכול להתנות תנאי אחר אם הגיע גט כבר לידה הא כגד תנאי זה הו"ל מעשה קודם לתנאי, ודוחק לחלק דכונת רבינו דבאמת יחזור ויטלנו ממנה אע"כ מוכח, כסברתינו בחי' לסוגי' דת"כ אע"ג דבתחלת התנאי במעשה בעינן תנאי קודם למעשה משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל אם התנה מתחלה תנאי כדיני ככל משפטי תנאים ושוב לדעת הרמב"ם שיכול להתנות תנאי אחר א"כ תנאי שני מהכי אף דקדמו מעשה לפניו דלא מיקר' מעשה כ"כ אלים כיון דהשת' עכ"פ תלי' בספק אם יתקיים התנאי או לא וכבר איתר' כח המעשה ומהני שוב תנאי זה אף דלא התכה כדינו אתי דיבור ומבטל מעשה גרוע כזה מכבר כנ"ל, איברא סוף דברי רבינו שכ' וז"ל ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא ונתקשו בזה קיואי אמאי לא תצא הא בתנאי דאם אינה מגורשת רק משעת קיום התנאי וכמו שכ רבינו עצמו א"כ הא אם נישאת קודם קיום התנאי הו"ל א"א, ונ"ל ועיי' בחי' לסוגי' זו שישבנו דברי רבינו ואפשר לומר כיון דסוטה שזינתה תחת בעלה ליש מן הראשונים מצוה לגרשה כיון שאסורה לו ועיי' בתוס' זבחים ג' דסברי דא"צ לגרשה מ"מ י"ל דדעת רבינו דמצוה לגרשה וחיוב' לגרשה והו"ל מצות עשה ושלחה, וכדמשמע מדברי רבינו שמנאה בכלל מצות עשה א"כ נ"ל דהו"ל מתנה עמש"ב כיון שהתנה אם תיזנה תחתיו ג"כ אינה מגורשת עד שעת קיום התנאי א"כ הו"ל מתנה על מש"ב, שמחויב לגרשה, א"כ אנו דנין אם תאמר דבשעת נישואין לא גירשה א"כ אינה מגגורשת רק לאחר נישואין רגע דהא הו"ל נישואין זנות ואסורה לבעלה א"כ ע"כ חל הגט מיד לאחר נישואין אף בלי קיום התנאי משום דהתנאי בטל דהו"ל מתנה עמש"ב א"כ לא פלגינן דיבור' של התנאי ומתבטל אם נישאת אף קודם נישואין ובאים הנישואין וגירושין כאחד ולא מהני התנאי רק לענין אם מת הבעל אי הי' אלמנה או גרושה קודם קיום התנאי, רק כ"ז דוחק דא"כ מאי מסיים רבינו אא"כ לא נשאר בידה לקיים התנאי

רק י"ל דטעמ' דרבינו דאזל לשיטתו דסובר לקמן ה' כ"ב דאם לא קבע זמן לקיום התנאי ומת הוא דמ"מ הו"ל ספק מגורשת דליכא ביטול התנאי בפועל עיי"ש בה"ה דסובר רבינו דבעינן ביטל התנאי בפועל שתעשה איזה מעשה, וכונת רבינו הוא דס"ל כיון דג"כ ביטל התנאי הוא לבטל המעשה א"כ סברא יש דדיבורו של הבעל בתנאי לא יבטל המעשה ובעינן ג"כ ביטל המעשה מצידה א"כ י"ל אף דדינו דרבינו הוא בתנאי דע"מ שהוא כמעכשיו ויש לאמר דתנאי דאם לא כאמר דינו דרבינו מ"מ לפי דברינו זה יש להסביר ג"כ בתנאי דאם אם לא קבע זמן לקיום התנאי דאם נישאת קידם קיום התנאי מ"מ לא הי' ביטל התנאי בפועל אף דעל אותו רגע ליכא השלמה דהא בתנאי דאם לא חל רק בשעת נתינה א"כ שייך על כל רגע לענין חלת אותו זמן ביטל בפועל דהו"ל קביעת זמן על כל רגע ורגע אותו רגע בעצמו משא"כ בתנאי דע"מ דיש השלמה גם לאח"ז א"כ שפיר לא יחשב ביטל התנאי בפועל בעברת הזמן מ"מ לפי סברתינו דטעמ' דביטול התנאי בפועל היא בקבעי זמן והוא תובע והיא אמרה לא בעינא לקיים התנאי א"כ הו' ביטל מעשה מצדה א"כ אתי דיבור ומבטל מעשה כמו האי א"כ אף בתנאי דאם כמ"כ א"כ א"ש דברי רבינו דאף דאינה מגורשת בתנאי דאם עד שיתקיים התנאי עד שעת קיום לא הוה ביטל בפועל א"כ לא מפקיעין אותה אבל אם לא כשאר בידה לקיים א"כ הי"ל כמו ביטול התנאי בפועל, משא"כ דתנאי דע"מ אף שלא כשאר בידה לקיים כה"ג שכ' רבינו דאם מת הבעל דקיי"ל לי ולא ליורשי מ"מ לא מיקרא ביטל בפועל היינו בתנאי דע"מ כיון דקיימה הי' קיום התנאי בפועל למפרע משא"כ בתנאי דאם לא הוה קיום התנאי בפועל אל מפרע רק ביטל התנאי ג"כ לא הי' בפועל א"כ טפי עדיף בתנאי דאם אלמפרע ביטול התנאי בלא נשאר בידה לקיים מתנאי דע"מ כנ"ל: