עין מאיר (רמב"ם) קסז

מ"מ עקירה מכאן ולהב' הו' נמי עקירה, וא"ל דהו' נתינת הגט הי' מעשה הא מעיקר' נתינת כדף קידושין נמי הי' מעשה ולא אישתייר רק הדיבור של הרי את מגורשת ואפי' לפי דעת רבינו דס"ל דלא צריך מדאוריית' כלל לאמר הרז"ג דהכתיבה בגט היא במקום אמירה, רק אי מגרשה בפני ב' א"כ הו"ל ב"ד ואתי דיבור ומבטל דיבור לפ"ז א"צ להיקשא דדבר דבר לענין גירושין רק לענין קידושין ונ"ל דבכה"ג דלא אתי דיבור האחרון רק לארוי' מקצת הדיבור אדרבה גם ר' יוחנן מודה דלא אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דהאי מקצת הנשאר לא אמר לה מתחלה דהא מתחלה כולה דיבור אמר והשתא דעוקר מקצתה א"כ ע"כ יעקור כולו דלא פלגינן דיבור' ולכול' אין כונתו לבטל א"כ בעינן לעקור ע"י ב"ד, רק השתא דגלי לן קרא דיכול לגרשה א"כ י"ל דמתחלה כוכת האשה הוא רק עד אותו זמן תהי' מקודשת שהוא ירצה לגרשה כיון דבלא"ה בידו לגרשה א"כ הי' מעיקר' הדיבור רק עד אותו זמן רק הא דבעינן גט מטעם דקדושת הגוף לא פקע' בכדי כמבואר בנדרים דף כ"ט דאי אמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא נפק' בלא גט א"כ אף דכונת המקדש והמתקדשת רק עד אותו זמן ואף דל"ש בכה"ג ברירה לומר דמ"מ מקודשת לגמרי דאין ברירה בדבר שבידו ל"ש ברירה כמבואר ברש"י ר"פ כל הגט בסוגי' דברירה רק ה"ט דבעי גט אף דהשת' דגלי לן קרא דמצי מגרשה ואף דכונת שניהם רק עד אותו זמן מ"מ מקודשת היא לעולם דקדושת הגוף לא פקעה כבדי מ"מ לא שייך דבעינן בפני ב"ד משום דלא אתי דיבור דהשתא דבשעת קידושין אין כונת הדיבור רק עד אותו זמן ובזה יש להסביר הנך יש מפרשים מובאים בשיטה מקובצת בכתובת דף ג' דהא דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין היינו מכאן ולהבא עיי"ש וא"ל דניהא דכונת שניהם הי' עד שעת שירצה הבעל לגרשה מ"מ הא לא אחרו בפירוש דאפי' אמרו הא בעינן ת"כ וכל דיני תנאים ליש מן הראשונים גם בתנאי דמעכשיו י"ל הכא ל"ש ת"כ כיון דגילוי' מילת' כל דהו מהני דהא כל הסבר' הא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה של הקידושין עד דאיכא תנאי גמור דומי' דתנאי ב"ג וב"ר והכא הא המעשה עכ"פ קיים אפי' אם יתנה שתהי' מקודשת עד אותו זמן מ"מ לא פקעה בכדי ומקודשת אפי' לאחר זמן ולא אתי פלג' מילת' הגילוי מילת' רק לענין הדיבור דלא הי' כונת הדיבור רק עד אותו זמן רק המעשה ממילא מתפשט גם לאחר כך א"כ לענין הדיבור מהכי גילוי מילת' ממילא בוודאי ל"ש לאמר דלא אתי דיבור ומבטל כיון דאין כונת הדיבור הי' רק עד אותו זמן

הל' ט"ז שליח שנטל הגט וכו' או ששלח אחריו שליח וכו' עיי' בב"י סי' קמ"א שהביא בשם ירושלמי דגם אם מבטל בפני שליח צריך לבטלו בפני ב' ורבינו סובר דא"צ לבטל בפני ב' רק שלא בפניו ועיי' בב"ש סי' קמ"א סי"ק צ"ב שהק' על הירושלמי דסותר דברי עצמו דהכא ס"ל דאם מינוי שליח לבטל שליח ראשון עולה השליח מן השנים ולענין אם נתן השליח הגט סובר הירושלמי לפי ס' הרא"ש בריש השולח דאין מצטרפין אפי' לענין ב' עידי מסירה משום דבמקום בעל קאי ועיי' בב"ש מה שתירץ ולי נראה דכונת הירושלמי שהוא ג"כ סו' כפ' הב"ש דכונתו דשליח עולה מן השכים היינו שליח הראשון ולא השליח השני ולא מטעמי' דב"ש רק הסבר' פשוטה דהא כל הסבר' הוא משום דהשליח במקום הבעל קאי וי"ל דשליח הולכה לא קאי במקום הבעל רק בשעת נתינה לידה דאשה אבל קודם לכן א"צ לדון עליו שהוא כמותו רק כאינש דעלמ' רק בשעת נתינה נעשה שלוחו א"כ אם שוי' שליח לבטלו היינו שלא יהי' שלוחו בשעת נתינה א"כ בשעת ביטל שפיר מצטרפין השליח ראשון לשנים דהא השת' בשעת ביטל הוא כאינש דעלמ' ולא השליח שני דקאי במקום בעל משא"כ לעיל מיירי הירושלמי דאין מצטרפין השליח לענין ב' עדים במסירה באותו שעה קאי במקום בעל אין מצטרפין, והכה בגוף הדין דצריך לבטלו בפני ב' אפי' ביטול בפני שליח י"ל דהירושלמי אזיל לשיטתו דס"ל דמינוי שליח הולכה צריך עדים א"כ אלים דיבור של מינוי ואף ר' יוחנן דס"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור ובפניו כ"ע מודה דאתי דיבור ומבטל דיבור כמבואר בש"ס קידושין נ"ט בתוס' מ"מ אם הי' הדיבור הראשון בפני ב' צריך ב' למישלפ' וכעין ס' זו מצינו בריש השולח עיי"ש משא"כ רבינו דס"ל דא"צ שליח הולכה להמנות בפני ב' א"צ ג"כ לבטלו בפני ב' בפניו ושלא בפניו טעמ' משום חשש ממזרות וכמו שכתב הירושלמי להיפך לר"ל אף דלא אתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ בפני ב"ד מהכי ה"ה אפכא

הל' י"ז אמר לעשרה כתבו גט וכו' שלא בפני זה וכו' שלח הגט בשנים יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' הי' עשרה משביטלו בפני א' מהם בטל הגט עיי"ש ובהשגות הראב"ד, והכה גוף הדין נצמח מסוגי' הש"ס השולח בפלוגתא רבי ורשב"ג אי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אי לא וקיי"ל דלא בטלה כולו והיינו טעמ' דפלוגתייהו במינוי שליחות של סופר באמר לעשרה כיון דבדיבור אחד ציוה לכולם א"כ כיון דנתבטל מקצת מציווי שלו נתבטל כולה דלא פלגינן דבורי' הראשון ורבי סובר כיון דלכל אחד בפני עצמו, יתיחס הדיבור א"כ פלגינן שפיר וקיי"ל כרבי מ"מ י"ל דבסופר אחד הנעשה שליח הבעל נכתב מקצת הגט ושוב ביטלו מלהיות שליח למקצת האחרון קודם שכתבו א"כ כיון דנתבטל הסופר משליחתו לענין זאת הכתיבה של מקצת האחרון של הגט ממילא אף המקצת שכתב כבר נתבטל כיון דבדיבור אחד נימנה שליח ודיבור שנתבטל מקצת נתבטל כולו ויותר יש לאמר אפי' להנך החולקים על רבינו וסוברים דאין הבעל יכול לבטל הגט גופא דהו' מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה מ"מ כה"ג נתבטל ממילא כיון דלהאי מקצת שעדיין לא נכתב נתבטל דהא הוה רק דבור ממילא נתבטל כולה ובהאי גם רבי מודה

ובזה לא נפלאת היא ולא רחוקה ס' הרמב"ן הביאו הר"ן בפרק המגרש דף פ"ח ע"א ד"ה אימליכי אימלך שפי' הרמב"ן שחזר באמצע הכתיבה מן השליחת ושוב כשגומר הו"ל רק שליח על מקצת הגט ועיי' שם בר"ן שהק' על הרמב"ן קו' אשר אין להרמב"ן ניחא בזה, ולי נראה דיש מקום לס' הרמב"ן כנ"ל, ועיי"ש בתוס' שכתבו דגט שלא כגמר עדיין כולו לכ"ע יכול לבטל גט גופא דלא מיקר' עדיין מעשה

ובעיקר קו' מה שהקש' הראב"ד על רבינו לא זכיתי להבין מה היא הקו' הא מבואר בדברי רבינו דסובר דשליחת שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דהא כתב דיכול לבטל זה שלא בפני זה רק מסיפ' דדברי רבינו אזלה קושיתו דכתב אפי' הוא עשרה כיון שביטלו בפני א' בטל הגט הא מייר' שביטל הגט גופי' ולא מייר' רבינו מביטל השליחת רק מגופו של גט ואשמועינן אף דביטל הגט גופא בוודאי ג"כ בעינן בפני ב' כמו ביטל השליחת של שליח מ"מ הכא מהכי אפי' בפני א' כיון שמבטל הגט לפני השליח גופא של הכתיבה דהא ביטל הגט גופא הסביר הריטב"א הוא דמבטל ציוה ראשון שציוה לסופר א"כ הכא מהני אפי' שלא בעדים